הצופים בסרטון רואים את המציאות דרך עיניה של אישה, כשזו סוקרת במבטה את האנשים הקרובים אליה באירוע משפחתי שגרתי. בכל פעם שמבטה עוצר על מי מהנוכחים בחדר, אנו שומעים את מחשבותיה על אותו אדם בהקשר לגידול ילדים. מבטה של האישה ומחשבותיה מופרים באחת על ידי נקישת אצבעות מול פניה, ומאחורי האצבעות נגלה פרצופו של גבר כועס שדורש את הקשב שלה. הצופים שנחשפו דרך עיניה של האישה לסיטואציה יומיומית לכאורה, נחרדים לגלות כי גיבורת הסרטון למעשה חוששת לחייה, ומתלבטת במחשבותיה בשאלה מי יגדל את ילדיה אם יקרה הגרוע מכול. עוד נאמר בסוף הסרטון תוך הפניה לקו הייעוץ של נעמת – 9201*.

הקמפיין נשען על התובנה הכואבת כי נשים שלכודות במערכת יחסים אלימה, לעיתים נשארות בה מתוך חשש לגורל הילדים. המציאות מלמדת כי דווקא ההחלטה להישאר במסגרת כזו, עלולה להיות הרת אסון עבור האישה וילדיה.

מתחילת השנה נרצחו בישראל 22 נשים על רקע מגדרי, כאשר במרבית המקרים החשוד ברצח הוא קרוב משפחה. על פי הערכות רשמיות של גופי הסיוע בארץ, רק רבע מהנשים שנפגעות מאלימות מדווחות על כך לרשויות. בניסיון לשבור את אחד החסמים המרכזיים להתמודדות עם התופעה, ההסתדרות ונעמת קוראות לכל אישה שנמצאת במערכת יחסים אלימה, לא לחכות אף רגע ולפנות לקבלת סיוע. זו השנה השלישית ברציפות שההסתדרות נרתמת לקדם מהלך ארצי בנושא, לאחר העלייה במקרי האלימות שנצפתה במהלך תקופת הקורונה.

בתוך כך, תנועת הנשים הדמוקרטיות בישראל (תנד"י) קראה להשתתף בשלוש עצרות שייערכו ברחבי הארץ במסגרת יום המאבק באלימות כלפי נשים. ביום חמישי הקרוב, בשעה 16:00 יתקיימו עצרות מול משטרת עירון בוואדי עארה ובצומת מג'ד אל-כרום מזרח, בכביש 85, עכו-צפת; בשעה 18:30 הפגנה שתצא מרחבת מוזיאון תל-אביב.

עוד בנושא: https://zoha.org.il/112638

מפגינות בעת מול (צילום: איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית)

הפגנת התמיכה במתלוננות זכתה גם לגיבוי של איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, כמו גם הארגון "בונות אלטרנטיבה" וקהילת "המנגנון" שהקימו עורכות הדין של נ' וט'. עם הגיען למתחם התחנה הקיפו מפגינות את המתלוננות בטבעת אנושית כדי להגן עליהן מפני כלי התקשורת שנכחו במקום.

המתלוננות מסרו הודעה לעיתונאים ובה כתבו כי "ביום ג' נתייצב לעימות מול אייל גולן, האדם שהפך את חיינו על פיהם. ב-2013 היינו נערות צעירות במצב פיזי ונפשי קשה, והתמודדנו לבד מול כוחות חזקים. תוצאות החקירה ההיא השליכה על חיינו ועל גורלן של נערות רבות. כוחות כאלה אפשר לנצח עם תמיכה רחבה של נשים וגברים הנחושים שהצדק יצא לאור, גברים ונשים שרוצים שאף נערה לא תעבור שוב את מה שאנחנו עברנו. לקראת העימות, אנו זקוקות לתמיכתכם".

השרה מיכאלי וח"כ תומא-סלימאן בכנס של איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית נערך אתמול בתל-אביב (צילום: זו הדרך)

בשיחה עם העיתונאית יעל דן הדגישה תומא-סלימאן בדבריה שעל אף היותה נציגה מהאופוזיציה היא הצליחה לקדם נושאים רבים וחשובים בשיתוף עם חברי הכנסת מהקואליציה ומן האופוזיציה. לדבריה, כיו"ר ועדה חשובה בכנסת תרמה לשינוי תודעתי ארוך טווח, לקידום חקיקה ולשילובם של קצוות בכנסת למען קידום מעמד האישה בחברה הישראלית.

יצוין שח"כ תומא-סלימאן הקימה יחד עם נשים נוספות את המקלט הראשון לנשים מוכות בחברה הערבית בשנת 1992. היא נשאלה על ידי דן אודות "היעדר דיווח מספק על מקרי אלימות נגד נשים בחברה הערבית". בתשובתה ציינה את אחריות המדינה ואת מנגנוניה במערכה נגד האלימות במשפחה. לדבריה המדינה לא מגלה נכונות למיגור האלימות בחברה הערבית והדבר בא לידי ביטוי בחוסר ההגנה לנשים המאוימות ובהיעדר הסיוע ממלכתי לנשים ערביות.

השרה מרב מיכאלי (העבודה) הציעה להקים "קבינט הנשים", יחד עם הגברת האכיפה על תקיפות מיניות, שינוי בהגדרות של עבירות מסוימות כגון "בעילה בהסכמה" והחלפתן במונחים משפטיים שאינם פוגעניים. יצוין שצעירות בקהל הציפו את משתתפות הפאנלים השונים בשאלות רבות ובהן על היחס המבזה כלפי מתלוננות בבתי המשפט ובקרב גורמי אכיפת החוק – המשטרה והפרקליטות.

זוהר אלון

עוד בנושא: https://zoha.org.il/114276

חתאם ואכד (שלישית מימין), יו"ר נעמת במרחב הגליל המרכזי ויו"ר סיעת חד"ש בארגון, בהפגנה נגד רצח נשים בסכנין (צילום: אל-אתיחאד)

חתאם ואכד, יו"ר נעמת במרחב הגליל המרכזי ויו"ר סיעת חד"ש בתנועת הנשים, מסרה אמש: "מאז שקיבלנו דיווח על המקרה, יצרנו קשר עם העובדות ושוחחנו איתן. הן במצב נפשי לא פשוט, הרגענו אותן ותמכנו בהן. הם סיפרו דברים מאוד קשים על ההתנהגות הגזענית של ההורים". לדבריה "רק אתמול עשו להן ראיונות והן התקבלו לעבודה, וכבר היום הן נתקלו במעשה חמור. מי שלא רוצה ערביות עובדות יכול לקחת את ילדיו מהמעון. אנחנו נמשיך לתמוך בעובדות ולספק להן עבודה".

דוברת נעמת, כרמל איתן, שהגיעה למעון בחולון בעקבות התקרית הגזענית, הוסיפה: "הסייעות היו הרבה זמן ברכב. ההורים תחקרו אותם, ביקשו מהן להוציא תעודת זהות". "ההורים נתלים בהסברים מכובסים שהן לא יודעות עברית, לא עברו הכשרה. אבל 99% מהסייעות מקבלות את ההכשרה וכל מסלול הלמידה שלהן תוך כדי עבודה, זה המצב היום במדינת ישראל. הן עובדות טובות, מסורות, ואוהבות ילדים. אחת מהן עם הכשרה מקצועית לעבודה עם ילדים", הדגישה.

ברברה ארנרייך (צילום: רדיו אופן סורס)

למרות הכשרתה האקדמית כפיסיקאית וככימאית, החליטה ארנרייך שלא להמשיך בקריירה מדעית. במקום זאת, הקדישה את חייה המקצועיים והאישיים לכתיבה ביקורתית ולפעילות ציבורית ופוליטית. לאחר סיום לימודיה, החלה להעניק ייעוץ מקצועי לגופים ממשלתיים המסייעים ומעניקים שירותי בריאות למשפחות בעלות הכנסה נמוכה. במקביל, החלה לפעול בארגון "הזכות לבריאות", המעניק שירותי בריאות לנשים.

מהו סוציאליזם פמיניסטי?

ארנרייך סיפרה בריאיון לעיתון הקנדי "גלוב אנד מייל" ב-1987 על החוויה שהפכה אותה פמיניסטית: "ב-1970 הגעתי לקליניקה ציבורית בניו-יורק כדי ללדת את בתי רוזה. הייתי האישה הלבנה היחידה בקליניקה, ונותרתי בהלם כשגיליתי את התנאים בהם נאלצות נשים לקבל שירותי בריאות ציבורית. השעה הייתה מאוחרת, והרופא המליץ לזרז את הלידה כדי שיוכל ללכת הביתה לאחר יום עבודה ארוך. כל כך כעסתי. פתאום הבנתי שכל התארים שקיבלתי מהאוניברסיטה לא הופכים אותי לחסינה לצורותיו המכוערות ביותר של הסקסיזם".

ארנרייך פרסמה לאורך חייה עשרות ספרים ומאמרים המשלבים ביקורת סוציאליסטית ופמיניסטית. מאמרה "מהו סוציאליזם פמיניסטי" פורסם במגזין "ווין" ב-1976, והפך אבן יסוד בהגות הסוציאליסטית הפמיניסטית, ואומץ בידי פעילות סוציאליסטיות פמיניסטיות ואיגודים מקצועיים.

המאמר בעל האופי המניפסטי, נפתח במילים: "בצורה כזו או אחרת, הייתה המחשבה הסוציאליסטית הפמיניסטית בסביבה לאורך זמן רב. הנך אישה בחברה קפיטליסטית. את מרבה למצוא את עצמך מתרגזת: כלפי עבודתך, כלפי החשבונות, כלפי בעלך (או בעלך לשעבר), כלפי בית הספר בו לומדים הילדים, כלפי עבודות הבית, על כך שלא מקשיבים לך וכו'. אם את חושבת על האופן בו כל הדברים הללו קשורים וכיצד עלינו לשנות אותם, יש לך תפיסה סוציאליסטית פמיניסטית".

בהמשך כתבה ארנרייך: "אנו יוצאות מתוך הנחות מסוימות במחשבה הפמיניסטית יחד עם הנחות מסוימות במחשבה המרקסיסטית. שתיהן מאופיינות באינטרסים ובקווי יסוד משותפים. ישנם צדדים מסוימים בהגמוניה הקפיטליסטית (דיכוי גזעני למשל) עמם מחשבה פמיניסטית טהורה לא מסוגלת להתמודד. באותו אופן, קיימים צדדים בדיכוי מגדרי (אלימות בתוך המשפחה, למשל) להם הקדישה המחשבה הסוציאליסטית מעט מאוד התייחסות. לכן, עלינו להיות סוציאליסטיות ופמיניסטיות בעת ובעונה אחת".

כך תשרדו בקפיטליזם של המאה ה-21

במקביל לכתיבה סוציאליסטית פמיניסטית, הקדישה ארנרייך מזמנה גם לכתיבה על הישרדות בעולם הקפיטליסטי במאה ה-21. ספרה "כלכלה בגרוש", שראה אור ב־2001, תיעד את חוויותיה כשהתנתקה מחייה השוטפים ויצאה למסע בן שלושה חודשים של חיפוש עבודה ולבדיקה האם עם שכר מינימום ניתן לנהל חיים.

בפתח הדבר לספרה כתבה ארנרייך: "הרעיון שהוביל לכתיבת ספר זה עלה על רקע מפואר יחסית. לואיס לַפהָם, עורך "הארפרס", הזמין אותי לארוחת צהריים כדי לדון במאמרים עתידיים שלי. השיחה התגלגלה לאחד הנושאים המוכרים לי יותר: עוני. איך אפשר להתקיים מן המשכורות של אנשים חסרי הכשרה מקצועית? ובעיקר, תהינו, כיצד יצליחו ארבע מיליון הנשים שעמדו להיפלט לשוק העבודה עקב הרפורמה בקצבאות הרווחה, להסתדר עם שישה דולרים לשעה? אז אמרתי: 'מישהי צריכה לקחת את זה כפרויקט עיתונאי בנוסח הישן – פשוט ללכת לשם ולנסות בעצמה'".

במהלך המסע הציגה עצמה בשמה האמיתי, אך לא סיפרה על קורות חייה והשכלתה ולא השתמשה כלל בחסכונותיה. היא עבדה כמלצרית, המנקה בבתים, המנקה בבית מלון, הסייעת בבית אבות והפקידה ברשת וולמארט. "כלכלה בגרוש" (שראה אור בעברית בהוצאת בבל, 2003, 224 עמודים) ניפץ לרסיסים את המיתוס האמריקאי לפיו עבודה קשה משתלמת, והוכיח עד כמה רחוקה אמריקה – ובכלל, החברה המערבית – משוויון ומצדק חברתי: העניים מוצאים עצמם עניים יותר והחולים – חולים יותר. "כל עבודה דורשת מיומנות ואינטליגנציה, והעובד המבצע אותה ראוי לקבל שכר בהתאם", סיכמה ארנרייך.

ב־2006 ייסדה ארנרייך את "מקצוענים מאוחדים", ארגון ללא מטרות רווח הפועל למען עובדי צווארון לבן, מובטלים, משתכרי שכר נמוך והסובלים ממתח נפשי על רקע עומס בעבודה. היא נטלה על עצמה משימה: להטיל אור על הכאבים המיותרים שיש בעולם. "הרעיון", אמרה בראיון ל"ניו יורקר", "הוא לא שננצח בחיינו־שלנו וזה יהיה המדד, אלא שנפעל כל חיינו להשיג צדק ולתקן את החברה".

תום קורי

עוד בנושא: http://hagada.org.il/2011/07/27/%d7%a4%d7%9e%d7%99%d7%a0%d7%99%d7%96%d7%9d-%d7%95%d7%a7%d7%a4%d7%99%d7%98%d7%9c%d7%99%d7%96%d7%9d-%d7%97%d7%99%d7%99%d7%9d-%d7%9b%d7%90%d7%9f-%d7%91%d7%9b%d7%99%d7%a3/

ח"כ תמר גוז'נסקי נואמת במליאת הכנסת (צילום מסך: ערוץ 11)

למרות שהנשים נהנות מהרוב בישראל הן תמיד היו מיעוט בכנסת. הן נאבקות על מקומן וייצוגן במפלגות השונות, על זכותן לבחור או להיבחר, ועל היכולת להתקדם לתפקיד הבכיר מכולם, בו כיהנה רק אישה אחת מתוך 14 ראשי ממשלה. בכנסת ה-24 היוצאת אומנם הגיע מספר חברות הכנסת לשיא של  43, אבל גם שיא זה אינו מייצג את מספרן של הנשים באוכלוסייה.

בסדרה: שילוב חומרי ארכיון נדירים בהם פוליטיקאיות נשאלות שאלות שלא יאומנו, מוטרדות לעיני המצלמות, וסופגות בוז וגיחוכים בדיונים חשובים על מגדר ונשים מוכות. חברות הכנסת מספרות על ההתמודדויות והמאבקים בפריימריז, על שריונים, ועדות מסדרות ועוד. גם אם נדמה שמטרת אלה לקדם את כניסתן של נשים לכנסת, פעמים רבות הם עיכבו, יצרו מחנות וחוסר סולידריות בין הנשים ובעיקר קיבעו את ייצוגן הנמוך במקומות ריאליים.

יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי ח"כ עאידה תומא-סלימאן: "צעד חיובי במאבק ברצח נשים" (צילום: הכנסת)

יצוין שהממשלה החליטה על קמת הוועדה הבין-משרדית לבדיקת מקרים של רצח נשים בשנת 2002, וכיום פועלת כוועדת משנה לוועדה הבין-משרדית לטיפול ומניעה של אלימות במשפחה אותה מוביל משרד הרווחה. תפקידה של הוועדה הוא ללמוד ולבחון את תהליכי הטיפול וההתערבות לפני הרצח, כדי להפיק לקחים ככל שנדרש בעניין טיוב הממשקים בין גופי הממשלה וגורמים הרלוונטיים אחרים לטובת מניעה וטיפול במקרים עתידיים. בוועדה חברים נציגים ממשרד הרווחה, ממשטרת ישראל ולצדם נציגים ממשרדי הבריאות, החינוך והקליטה.

על פי נתוני הוועדה שנאספו, בכל השנים האחרונות רק מחצית מהמקרים של רצח נשים בישראל נגרמו על ידי בני זוגן בעוד שביתר המקרים רצחו את הנשים בני משפחה אחרים. בשנת 2021, מספר מקרי הרצח של נשים על ידי בן משפחה שאינו בן הזוג שלהן גדול פי שלושה וחצי מאשר נשים שנרצחו בידי בן הזוג. משרד הרווחה והביטחון החברתי והמשרד לביטחון הפנים, מציעים להרחיב את סמכויות הוועדה ובמצב זה ניתן יהיה להביא בפני הוועדה מקרי רצח נשים בידי זוגן, בידי בן משפחה אחר גם כאשר בן הזוג או בן המשפחה שותפים לרצח, בין אם מבצעים אותו בעצמם או באמצעות אדם אחר.

עוד בנושא: https://zoha.org.il/113551

פרופ' ננסי פרייזר (צילום: ניו סקול)

לדברי ההוצאה, "עוני, רעב, שריפות יערות הגשם והרס הטבע, מדיניות הגירה מפלה, כיבוש, היעדר נגישות לדיור – אלה לא הנושאים הראשונים שעולים בראשנו למשמע המילה 'פמיניזם'. אבל האם אלה לא הבעיות החשובות ביותר עבור הרוב המכריע של הנשים ברחבי העולם?".  מניפסט ההוצאה גורס כי התנועה הפמיניסטית אינה צריכה להגביל את עצמה לקריאה לשכר שווה או לשילוב נשים בצמרת ההון והצבא. "פמיניזם חייב להתמקד בנשים הנמצאות בתחתית הסולם החברתי ולהילחם עבור העולם שמגיע להן ולכולנו".

אָרוּצָה היא פרופסור חבר לפילוסופיה בניו סקול שבניו יורק; בְּהאטָצַ'ריָה היא פרופסור חבר להיסטוריה ומנהלת המרכז ללימודים גלובליים באוניברסיטת פרדיו באינדיאנה, ארה"ב; וננסי פרייזר היא פרופסור לפילוסופיה ולפוליטיקה בניו סקול בניו יורק. הוצאת נמלה תפרסם במהלך החודשים הקרובים גם את הספר "נפש האדם בסוציאליזם" מאת המשורר והמחזאי האירי הנודע אוסקר ויילד, בתרגומו של דותן ברום.

ח"כ עאידה תומא-סלימאן (חד"ש – הרשימה המשותפת), אמש, הפגנה נגד רצח נשים שנערכה בלוד (צילום: אל-אתיחאד)

בהפגנה השתתפה יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה של הכנסת, ח"כ עאידה תומא-סלימאן (חד"ש – הרשימה המשותפת) שאמרה למתכסים: "המשטרה משתפת פעולה עם הרוצחים אם היא לא מרתיעה אותם. אין צורך בתחנת משטרה אם היא לא מגינה על נשים ואנשים. התחנה הזו יש לה פעילות אחת, רק לשמור על יהודים".

לדבריה, "יש 60 נשים בסיכון גבוה רק בלוד, אנחנו רוצים לדעת מה המשטרה עושה איתם". היא קראה לנשים מאוימות למצוא מחסה במקלט לנשים בסיכון: "עם משטרה כזו ובמצב כזה, עדיף להיות במקלט מאשר בתוך קבר". בתום ההפגנה צייצה "שנה אחרי שנה אנחנו מפגינות בלוד מול המשטרה, ונשים ממשיכות להירצח. גבר מאיים לרצוח אישה, והמשטרה מבקשת להרחיק אותה מהעיר- לא אותו".

סרטון – יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה של הכנסת, ח"כ עאידה תומא-סלימאן, נושאת דברים בהפגנה:

https://www.facebook.com/aidatuma/videos/1105293280368691

עוד בנושא: https://zoha.org.il/114237

זירת הרצח, אמש, בעיר לוד (צילום: מד"א)

מפקד מחוז מרכז, ניצב אבי ביטון, קיים הערכת מצב מיוחדת הלילה בזירת האירוע ובתחנה. הוא סיפר על המקרה ועל המהלכים שקדמו לרצח: "האישה הייתה מוכרת לנו בעקבות סכסוך ממושך עם בעלה שבמהלכו היא קיבלה כמה איומים. תחנת לוד הציעה לה להיכנס למקלט ולעזוב את העיר כמה פעמים. היא הובאה בפני בית משפט כמה פעמים, כדי שיחליט בעניינה, אך לא התקבל כל תנאי. בשבוע האחרון היא שהתה בדרום. תחנת לוד יצרה קשר עם אבו סיאם, הגיעה אליה והזהירה אותה שלא להתקרב לעיר לוד. לצערי הרב היא חזרה לעיר והאירוע הסתיים בצורה טראגית כפי שהוא הסתיים".

יו"ר הוועדה למעמד האישה בכנסת, ח"כ אעאידה תומא-סלימאן (חד"ש – הרשימה המשותפת), אמרה הבוקר לאריה גולן בתוכנית "הבוקר הזה", בכאן רשת ב כי "במיוחד במקרים של נשים, למערכת כולה יש אחריות על מה שקורה. נשים לא יכולות להתחבא במקלט כל החיים. צריך לעשות משהו עם בן הזוג. הפוליטיקאים רצו לספר על הצלחות, ובינתיים השטח מדמם. אין לי אמון שהמשטרה עושה כל מה שהיא יכולה".

מאוחר יותר התראיינה ח"כ תומא-סלימאן בתחנת הרדיו 103 אף.אם. והוסיפה "המצב לא טוב, תוך 24 שעות נרצחו שני אנשים, אנו לא סופרים ולא מדברים על ירי פה ושם ועל ניסיון רצח. להסתכל על ארבעה חודשים ולהגיד שהורידו את האלימות, לא מתלוננים על כל המקרים למשטרה כי יש אנשים שמפחדים להתלונן, הם יודעים שאף אחד לא יגן עליהם וגם אותה משטרה לא תגן עליהם".

עוד הדגישה "אבו סיאם התלוננה על אלימות, כולם ידעו שהיא מאוימת כולל המשטרה, אז הציעו שתעזוב את העיר. לבוא ולהתרברב שהורידו את מקרי הרצח, המציאות טפחה על פניהם. הייתי רוצה להודות למשטרה כדי שנתחיל לחיות ביותר ביטחון, זו לא המציאות". כמו כן טענה "אבו סיאם הייתה בסיכון גבוה כפי שהבנתי, מהגרוש שלה, הבנתי שהמשטרה אמרה לה שהיא בסכנה גבוהה, הייתה במקלט וביקשו ממנה לגור במקום אחר, אלו הפתרונות שהמשטרה מציעה. תארו לכם שמישהו היה מאיים על יהודי על רקע לאומני, היו מציעים ליהודי לעבור לגור במקום אחר? אם האיום באלימות היה על רקע לאומני, המשטרה הייתה מתערבת והיו לה דרכים אחרות. אנו כנראה צריכים להבין שהאחריות וההצלה של עצמנו מהמצב הזה מוטלת בידינו, כי המדינה עדיין נוהגת בעמדות סטריאוטיפיות תוך ניתוח לא נכון של המצב. יש בעיית אלימות שקיימת גם בחברה היהודית, אך הבעיה היא הפשע המאורגן, והוא לא נפתר רק באמצעות מערכת החינוך".

קודם לכן, בשעות אחר הצהריים נורה למוות תושב עוספיא, ג’וזף רוחאנא, נשוי ואב לילדים כבן 45 נורה בכלי רכב בכפר, שסמוך לחיפה. לנרצח אין עבר פלילי. הוא היה בעלים של שני דוכני מזון, בעוספיא ודלית אל-כרמל, ואביו הוא בעל עסק בתחום הרכב. זמן קצר לאחר מכן אותר כלי רכב עולה באש באזור פארק הכרמל ונבדק החשד שהוא שימש את היורים. המשטרה סורקת את האזור אחר חשודים. בן ה-45 הוא הנרצח ה-56 בחברה הערבית מתחילת השנה.

עוד בנושא: https://zoha.org.il/113767