בכיבוש הנוכחי, ישראל הרשמית אינה מגדירה עצמה "מעצמה כובשת" וזאת בטענה שהיא פועלת "על פי הדין הבינלאומי". בסרבה להגדיר את שליטתה ככיבוש, מסרבת ישראל לקחת אחריות לגורלם של שני מיליון פלסטינים. אבל מייד עם פרוץ הקרבות החלה "לעצב" את עתידה של הרצועה.

קודם כל, בהרג המוני של תושביה – יותר מ-36 אלף בעת כתיבת המאמר (עוד אלפים "נעדרים" מתחת להריסות בתיהם). שנית, בהרס מכוון ושיטתי של בתים, מוסדות ציבוריים, עיריות, אוניברסיטאות, מוסדות תרבות ומקומות עבודה. ושלישית, בגירוש מבתיהם של כ-1.8 מיליון תושבים (רובם פליטים ובני פליטים מ-48') וריכוזם במחנות אוהלים בדרום הרצועה.

אך לא פחות חשוב: שבועות ספורים לאחר תחילת המלחמה, החלה ישראל להקים בשטח רצועת עזה "רצועת ביטחון". זו רצועה ברוחב של כקילומטר, המתפרסת לאורך כל הגבול עם ישראל שאורכו כשישים ק"מ. ברצועה הוקמו עמדות צבאיות ואמצעי תצפית ונסללו דרכים. על פלסטינים – כולל אלה שגרו בשטח זה לפני המלחמה או שעיבדו שם שטחים חקלאיים – נאסר להיכנס. מדובר בהפקעה של כ-16% משטח הרצועה, שרובו שימש לגידולים חקלאיים ולדיור.

האו"ם כבר הבהיר שהקמת הרצועה היא הפרה בוטה של הדין הבינלאומי ושל חוקי המלחמה, אבל ישראל בשלה. להזכירנו, עוד לפני המלחמה הגביל הצבא שהות של פלסטינים בשטחים הנמצאים עד מרחק של כ-300 מטרים מהגדר (בתוך רצועת עזה, כמובן) והגדיר אותם "אזורים אסורים בכניסה".

על פי ארגון בצלם, ישראל מעולם לא הודיעה רשמית על מדיניות "אזורים אסורים לכניסה" וגם לא טרחה להבהיר לפלסטינים לאיזה שטחים בדיוק נאסר עליהם להגיע. הצבא הישראלי אכף איסור זה באמצעות הוראות פתיחה באש. אלה התירו ירי בפלסטינים שנכחו בשטחים אלה – גם אם לא סיכנו איש. מאז יישום "תוכנית ההתנתקות" בספטמבר 2005 ועד 6 באוקטובר 2023 (לא כולל סבבי הלחימה הרבים), נהרגו באזורים אלה לפחות 88 פלסטינים שלא השתתפו בלחימה.  איסור השהיה נאכף בידי הצבא גם באמצעות ריסוס הסברה של גידולים הסמוכים לגדר.

בסוף נובמבר 2023 אמר ראש הממשלה בנימין נתניהו למזכיר המדינה האמריקאי אנתוני בלינקן, כי בתום המלחמה מתכוונת ישראל לכונן "רצועת ביטחון עמוקה" ברצועת עזה. חבר הקבינט המדיני-ביטחוני והשר דאז, גדעון סער, צייץ באותה עת: "עזה חייבת להיות יותר קטנה בסוף המלחמה וצריך להיות שטח שהוא רצועת ביטחון ומי שנכנס אליו מיורט. מי שפותח במלחמה נגד ישראל חייב להפסיד שטח".

בתחילת מרס סיים צבא הכיבוש את הביתור המתוכנן של רצועת עזה לחלק צפוני ולחלק דרומי באמצעות סלילת כביש ממזרח למערב. כביש זה ראשיתו באזור בארי וסיומו בחוף הים. צילומי לוויין, שפורסמו ב"כאן חדשות", מראים את סלילת הכביש מתחילת העבודות בפברואר ועד לסיומן כעבור חודש. מעדויות תושבים עולה, שכל פלסטיני המנסה לחצות את שטח ההפרדה הזה צפונה או דרומה – דינו מוות.  

בחזרה לעתיד?

הרג המוני, הרס רבתי, השתלטות על קרקעות ומחיקת מוסדות הציבור של הפלסטינים גירו את תיאבונם של חוגי המתנחלים-המשיחיים שבשלטון. מאז הכנס שנערך ב-28 בינואר בבנייני האומה בירושלים בכותרת "לניצחון ישראל – חוזרים לחבל עזה וצפון השומרון", ההכנות לחדש את ההתנחלויות בשטח הכבוש אינן פוסקות. כזכור, עם משתתפי הכנס נמנו 11 שרים ו-15 ח"כים.

השתתפו בכנס: שר אוצר בצלאל סמוטריץ', השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, שר התרבות והספורט מיקי זוהר ושר התיירות חיים כץ. במהלך נאומו של בן גביר, צעקו לעברו: "טרנספר", והוא השיב: "צריך לעודד אותם ללכת מכאן". בכניסה למתחם האירוע חילקו המארגנים לבאי הכנס דפי רישום ופרטים ליצירת קשר לצורך הצטרפות להתנחלויות המתוכננות בעזה: גרעין "חסד לאלפים" בין כרם שלום לרפיח; גרעין שערי חבל עזה; גרעין מעוז; גרעין עוז חיים; וגרעין העיר עזה (!). למחרת הכנס, ההתייחסות של העיתונות הממסדית ל"גרעיני ההתיישבות" הייתה לעגנית.

אבל ההכנות נמשכות. אחת ממשתתפות הכנס בבנייני האומה, ח"כ לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית), הצהירה בריאיון ששודר בערוץ הכנסת ב-9 באפריל: "נעשית עבודה אינטנסיבית במשרדי הממשלה כדי לקדם את ההתיישבות בעזה. זהו החזון האופטימי של המלחמה: חידוש ההתיישבות". מאשרר עובדה זו הזימון למפגשים של חברי ה"גרעינים" במהלך חול המועד פסח בעוטף, לרבות בקרבת קיבוץ בארי החרב.

סון הר־מלך פעלה להשלמת המהלך בהכללת התנחלויות בדרום הר חברון בשטח השיפוט של רמת הנגב , זאת כדי שהן ייהנו מהתקציב של הרשות לפיתוח הנגב. רשות זו, הפועלת מתוקף חוק, נהנית מתקציב שנתי של 60 מיליון שקל המיועדים להשקעה בחינוך, בתרבות, ברווחה, בתיירות ובפיתוח כלכלי. סון הר מלך חותרת לשנות את החוק כך שתקציבים המיועדים לנגב יופנו גם להתנחלויות בשטחים הכבושים.

אמנם טרם הוקמה ברצועת עזה התנחלות חדשה, אבל שמה של התנחלות במרכז הרצועה, שחדלה להתקיים ב-2005, הונצח כבר בידי צבא הכיבוש. לפי "הארץ" (19.4), תמונות לוויין ותצלומים שפורסמו ברשתות החברתיות מצביעים על בנייה ופיתוח נרחבים בשני מוצבים שצה"ל מקים ברצועת עזה, סמוך לאותו כביש אסטרטגי החוצה את הרצועה.

בצבא רואים בהקמתם של מוצבים אלה ב"מסדרון נצרים" מתווה לטווח ארוך, שכן המסדרון כולו נועד להישאר. בלב המסדרון נמצא כביש נצרים, המבתר את הרצועה. המוצבים שהוקמו לאורך כביש זה נועדו לאפשר לצה"ל לשלוט בתנועת פלסטינים מהדרום לצפון ולצאת לפעילות באזורים שונים של הרצועה. המוצבים מוקמו בנקודות המפגש של כביש נצרים עם שתי דרכים מרכזיות, שדרכן נמלטו מאות אלפי פלסטינים מצפון הרצועה לדרומה בשלבים מוקדמים יותר של המלחמה. מוצב אחד ממוקם במפגש של כביש נצרים עם דרך סלאח א-דין, והשני  – במפגש של הכביש עם דרך החוף א-רשיד.

האם מעבר למתקנים הצבאיים המוקמים אכן יוקמו (שוב!) התנחלויות ברצועת עזה? ובכלל, כמה זמן יימשך הכיבוש הנוכחי? אין ביכולתנו לתת מענה לשאלות אלה. אבל אם להסתמך על ניסיון העבר, שני הכיבושים הקודמים (שהחלו ב-1956 וב-1967) נסתיימו בפינוי.

הכיבוש שנמשך חמישה חודשים…

ב-26 ביולי 1956 הכריז מנהיג מצרים, גמאל עבד אל נאצר, על הלאמת תעלת סואץ שנשלטה בידי בריטניה. עם השבת התעלה לריבונות מצרית, רקחו שתי מעצמות אימפריאליסטיות בדעיכה, בריטניה (שעד 1948 שלטה בארץ) וצרפת, קומבינה שעיקרה: הפלת משטרו של נאצר והשבת השליטה בתעלה לידיהן. לשם כך הן חברו לממשלת בן-גוריון בישראל.

ממשלת בן גוריון אצה-רצה להגן על האינטרסים הזרים, תוך קידום יעדים כיבוש משל עצמה. בין 22 ל-24 באוקטובר 1956 כינסו הצרפתים מושב משולש וחשאי כדי לדון עם עמיתיהם בקנוניה הצבאית נגד מצרים שעיקרה – פתיחת מלחמה ("מבצע קדש") בה היו שתי המעצמות הקולוניאליות מוכנות להיחלם עד החייל הישראלי האחרון.

צה"ל אכן פתח במתקפה ב-29 באוקטובר, בסיוע צרפת ובריטניה. תוך שמונה ימים כבשה ישראל את חצי האי סיני ואת רצועת עזה, זו שלפי תוכנית החלוקה מ-1947 אמורה הייתה להיות חלק מהמדינה הפלסטינית שלבסוף לא הוקמה. בסיום המלחמה הכריז בן גוריון על "השבת חלקי מולדת ושחרורם". בן גוריון דיבר פומבית על "תחיית ממלכת ישראל" ועל השתלטות על שדות הנפט שבסיני והובלת הנפט משם לבתי הזיקוק במפרץ חיפה. במקביל הוטל ממשל צבאי על רצועת עזה. אז חיו ברצועת עזה מאות אלפי פליטי הנכבה מ-1948. הרצועה סופחה למדינת ישראל.

ננקטו אז אף צעדים מעשיים לסיפוח כלכלי ומוסדי של הרצועה. תחת הממשל הצבאי נקבע בין היתר כי יצוא התוצרת החקלאית העזתית ייעשה דרך נמל חיפה, הוקמו לשכות עבודה לתושבי המחנות, נסגרו מוסדות מצריים ועוד. אך החלום המשיחי הזה התפוגג כעבור חמישה חודשים. בלחציהן של ארה"ב וברית-המועצות ולאחר החלטת האו"ם בדבר נסיגת כוחות צה"ל מהשטח המצרי ומהרצועה, שקיבלה את תמיכתן של 74 מדינות ורק שתיים התנגדו לה, במרס 1957 פינה צה"ל את כל השטח הכבוש. כעבור חודש נפתחה תעלת סואץ מחדש – תחת ריבונות מצרית מלאה. כך הסתיים הכיבוש הראשון בקול ענות חלושה.

… והכיבוש שנמשך 38 שנה

כיבושה השני של רצועת עזה החל במלחמת ששת הימים ביוני 1967. הוא הסתיים כעבור 38 שנה ביישום "תוכנית ההתנתקות" של ממשלת שרון, בה כיהן נתניהו כיהן כשר האוצר. הפינוי בוצע בין 15  באוגוסט ל-12 בספטמבר 2005. עקב התכיפות הגוברת של התקפות על מתנחלים ברצועה ועל חיילי הכיבוש בשילוב התנגדותם המוצהרת של יחידות מילואים ובהן טייסים וצנחנים, החליטה ממשלת שרון על החזרתם לישראל של כל המתנחלים והחיילים ששהו ברצועה. פונו 22 ההתנחלויות שהוקמו בשטחה וצה"ל חזר לקו הירוק מ-4 ביוני 1967. כן פונו ארבע התנחלויות מצפון הגדה שתחת כיבוש ישראלי. שרון הצהיר אז שהתוכנית זכתה בתמיכתו הפעילה של הממשל האמריקאי. לפי אותה תוכנית, לישראל נשמרה "השליטה הביטחונית המלאה באוויר ובים".

אך בתוכנית וביישומה לא שותפה הרשות הפלסטינית, למרות שלפי ההסכמים שחתמה ישראל עם אש"ף אמורה הייתה זו להיות הריבון בשטח שפונה. לא נערך אז דיון מסודר מקדים עם מערכת הביטחון לגבי התוכנית וצה"ל לא היה שותף בתהליך קבלת ההחלטה. גם הקבינט המדיני-ביטחוני לא היה שותף מלא להחלטה, שנתקבלה ב"פורום החווה" (הכוונה לחוות משפחת שרון) ובהתייעצות עם קציני צה"ל שהיו מקורבים לראש הממשלה.

כעבור שנתיים, ב-2007, בעקבות השתלטות על הרצועה שביצעה תנועת החמאס באמצעות הפיכה, הכריזה ישראל על מצור הנמשך עד ימינו, ימי המלחמה העקובה מדם. 17 שנות המצור לא מנעו מממשלת נתניהו לטפח את התנועה הפונדמנטליסטית האחראית לטבח באוקטובר האחרון. זאת, בניסיון מוצהר של ישראל ושל חמאס, למנוע הקמת מדינה פלסטינית בכל השטחים שנכבשו בידי ישראל ביוני 1967.

עוד בנושא: https://zoha.org.il/129077 

נייר העמדה מציג נתונים ומידע שאספו הארגונים מאז תחילת המלחמה על המתרחש בירושלים המזרחית שתחת כיבוש. עולה ממנו פגיעה בכל תחומי החיים של התושבים הפלסטינים: הגבלות תנועה וענישה קולקטיבית שהטילו סגר על שכונות שלמות לאורך זמן; פגיעה חמורה בחופש הביטוי באקדמיה, במרחב הציבורי וברשתות החברתיות; הקמה של כיתות כוננות חמושות בהתנחלויות קיצוניות; משבר תעסוקתי חמור וחוסר ביטחון תזונתי גובר; האצה של הריסות בתים בצד הרחבה של התנחלויות ופרויקטים של התנחלות תיירותית; שימוש בשיטור אגרסיבי ואלימות משטרתית מוגברת; והגבלות חסרות תקדים על כניסת מוסלמים להר הבית (חרם א-שריף). להלן חלקים מהדו"ח.

הגבלות חמורות של חופש התנועה

עם פרוץ המלחמה, הטילו הרשויות הישראליות סגר על עשרות אלפי תושבי מזרח ירושלים המתגוררים בשכונות שמעבר לחומת ההפרדה. לרבים מתושבי שכונות אלה מעמד של תושבות בישראל או היתרי כניסה. בשגרה, רבים מהם נכנסים לעיר מדי יום לצורכי תעסוקה, חינוך, בריאות ועוד. נוסף לסגר, הציבו כוחות הביטחון ברחובות ירושלים המזרחית חסימות שמנעו יציאה משכונות מסוימות. גם לאחר שכמה מהמחסומים נפתחו מחדש במתכונת מצומצמת, רבבות תושבי כפר עקב עדיין נתונים בסגר כמעט מוחלט בשל המתכונת המצומצמת ביותר בה נפתח מחסום קלנדיה.

במחסומים המעטים הפתוחים חלקית נוצרו עומסי תנועה כבדים, וכמעט לא מתאפשר מעבר סדיר. בנייר העמדה נכתב: "גם בחסות המלחמה, המדינה אינה רשאית לנהוג בתושבי קבע ובאנשים ששוהים בה כדין כבאויב ולהטיל עליהם סגר, מלא או חלקי. זו פגיעה בלתי-מידתית בזכויות אדם של עשרות אלפי בני אדם וענישה קולקטיבית פסולה ואסורה".

נוסף להגבלות תנועה אלה, הוגבלה גם כניסתם של מתפללים מוסלמים למתחם מסגד אל-אקצה. מפרוץ המלחמה ירד מספר המתפללים במתחם בימי שישי מ-35 עד 50 אלף ל-5,000 בלבד. במקביל לא הוגבלה כניסתם למקום של יהודים, ובמיוחד של פעילי מקדש קיצונים. בדו"ח נכתב: "סגירה מתמשכת כל כך של הר הבית בפני מוסלמים היא חסרת תקדים. זו הפרה חמורה של הסטטוס קוו לו מחויבת מדינת ישראל, הקובע כי ההר הוא אתר פולחן מוסלמי ואילו לא-מוסלמים רשאים לבקר בו בלבד".

אלימות משטרתית וענישה קולקטיבית

מיד עם פרוץ המלחמה החלו פעולות ענישה קולקטיבית ושיטור אגרסיבי נגד תושבים פלסטינים בעיר. בעימותים שפרצו בכמה שכונות השתמשו כוחות הביטחון באש חיה, בבואש ובכדורי גומי. עימותים התרחשו גם בין תושבים לבין מתנחלים בשכונות הפלסטיניות בעיר. מתחילת המלחמה ועד סוף שנת 2023 נהרגו בירושלים המזרחית חמישה צעירים פלסטינים במהלך עימותים עם כוחות משטרה.

באותה תקופה דווח על מעצרם של 987 פלסטינים בירושלים המזרחית, לרבות ילדים ונשים, ומאות מהם נשלחו למעצרי בית. על עשרות תושבים הוטלו מעצרים מינהליים ולמאות הוצאו צווי הרחקה מירושלים בכלל, מהעיר העתיקה או ממתחם אל-אקצה. מקרים רבים של תקיפה של עוברי אורח תועדו בתקשורת וברשתות החברתיות: השלכת רימון הלם למסעדה, תקיפת נוסעים ברכב, תקיפת הולכי רגל, חיפושים משפילים, חיפושים אקראיים במכשירי הטלפון, גם של תלמידים צעירים בדרכם לבתי הספר, ופגיעה באנשים עם מוגבלויות. פלסטינים רבים חוששים לצאת מבתיהם ולהגיע למערב העיר, שכן האלימות המשטרתית מופעלת בתכיפות.

הרחבת ההתנחלויות והיעדר מיגון

בחודשי המלחמה קידמה ישראל תכניות להרחבה ולהקמה של התנחלויות בירושלים המזרחית באמצעות בנייה של כ-7,000 יחידות דיור. 2,500 מהן ייבנו בהתנחלויות חדשות בגבעת השקד, באמת המים התחתונה ובקדמת ציון.

בתקופת המלחמה נחשפו פלסטינים תושבי מזרח ירושלים, כמו שאר תושבי העיר, לסכנת מתקפות הטילים. אך ברוב המכריע של הדירות ושל בנייני המגורים במזרח ירושלים אין ממ"ד או מקלט. בשכונות אלה גם אין מקלטים ציבוריים, למעט מקלט בודד בשועפאט. פנייה של האגודה לזכויות האזרח לעיריית ירושלים בנושא נותרה ללא מענה.

תעסוקה וביטחון תזונתי

עוד בטרם פרצה המלחמה חיו כ-75% מתושבי ירושלים המזרחית מתחת לקו העוני, לרבות מחסור במזון בסיסי. בחודשי המלחמה נרשמה עלייה של מאות אחוזים בנתוני האבטלה. עובדים רבים מירושלים המזרחית איבדו את עבודתם בשל פיטורים או הוצאה לחל"ת עקב חשש שהביעו קולגות או לקוחות, בשל תחושת רדיפה במקומות עבודה מעורבים, וכן בשל סגירת המעברים שלא אפשרו להם להגיע לעבודה באופן סדיר.

ההיקפים הגדולים של אובדן התעסוקה גרמו פגיעה משמעותית בביטחון התזונתי של תושבי ירושלים המזרחית. באוגוסט 2023 קיבלה ממשלת ישראל החלטה בדבר תוכנית חומש נוספת לצמצום פערים חברתיים-כלכליים בירושלים המזרחית. אולם לאחר 7 באוקטובר יישום התוכנית הוקפא, תקציביה קוצצו, וקיים גם חשש לפגיעה במנגנונים מקצועיים שהוקמו ליישומה.

עוד בנושא: https://zoha.org.il/125976/

על פי נתוני משרד הבריאות בעזה בין 7 באוקטובר 2023 לאתמול בשעות הצהריים, לפחות 34,262 פלסטינים נהרגו בעזה ו-77,229 פלסטינים נפצעו, כך לפי נתוני משרד הבריאות בעזה.

בתוך כך, הסנאטור האמריקאי ברני סנדרס אמר אתמול בריאיון לרשת סי.אן.אן כי ישראל מבצעת ברצועת עזה "טיהור אתני". זו הפעם הראשונה שסנדרס משתמש במונח זה לתיאור פעולותיה הנפשעות של ישראל ברצועה. בראיון אמר סנדרס כי הוא "לא חושב שיש ספק בכך שמה שנתניהו עושה עכשיו — העברת 80% מהעזתים ממקום מגוריהם — הוא טיהור אתני".

הסנאטור מוורמונט גם הפיץ אתמול סרטון בו הוא תקף בחריפות את ראש הממשלה בנימין נתניהו בעקבות הטענות שהשמיע על גל אנטישמיות באוניברסיטאות בארה"ב.

בתגובתו לדברי נתניהו שאמר כי "המוני אנטישמיים השתלטו על אוניברסיטאות מובילות בארצות הברית, מצב שמזכיר את מה שקרה באוניברסיטאות הגרמניות בשנות ה-30", אמר סנדרס כי "נתניהו משתמש באנטישמיות כדי להסיח את דעת הציבור מהמדיניות הגזענית והקיצונית של ממשלתו".

"לא, מר נתניהו. זה לא אנטישמי או פרו-חמאס לציין שבתוך קצת יותר מחצי שנה ממשלתכם הקיצונית הרגה 34 אלף פלסטינים ופצעה יותר מ-77 אלף – 70% מהם נשים וילדים. אתה לא תסיח את דעתנו מהמלחמה הלא מוסרית הזו". בריאיון שהעניק הסנאטור היהודי ביום רביעי האחרון הוא התייחס להחלטת הסנאט האמריקאי לאשר את הסיוע לישראל והצהיר: "התנגדתי לפרויקט כי משלמי המיסים האמריקאיים לא צריכים לתת מיליארדים לממשלת נתניהו הקיצונית".

עוד בנושא: https://zoha.org.il/128986/

לפי שלום עכשיו, מדובר במסלול "עוקף הסדרה", לפיו הרשויות השונות יתייחסו למאחזים הלא חוקיים הללו כאילו הם חוקיים לצורך תקציבים ושירותים ויימנעו מאכיפת צווי ההריסה בהם, גם אם הליכי הכשרת המאחזים טרם החלו או טרם הושלמו. המשמעות היא שניתן יהיה לתת תקציב ממשלתי לצורך בניית תשתיות, ניתן יהיה לחבר את המאחזים באופן רשמי למים ולחשמל, ואף לבנות מבני ציבור – למרות שמדובר במאחז לא חוקי. כמו כן לא יינקטו הליכי אכיפה והריסה, והמאחז למעשה ימשיך לגדול ולהתרחב. בשלום עכשיו הדגישו כי החלטתו של סמוטריץ' "מחייבת אקרובטיקה משפטית קיצונית".

משלום עכשיו נמסר: "למרבה האסון, מבחינת ממשלת ישראל יותר ממאה אלף ישראלים שפונו מבתיהם החוקיים בדרום ובצפון הארץ, יכולים לחכות בעוד קומץ מתנחלים שהקימו בתיהם באופן לא חוקי יכולים לזכות לתקציבים והטבות. מה שמעניין את הממשלה הזאת היא אך ורק לדאוג לסקטור המתנחלי ולהתעלם מהמציאות הבוערת, תרתי משמע, בגדה המערבית".

עוד בנושא: https://zoha.org.il/128906

החתומים על המכתב הוזמנו לפגישה עם שר החינוך יגאל אלון שטען בפניהם: "כי ניתן למנות למעלה משנתיים של יוזמות שלום ישראליות", והוסיף: "החיים המדיניים אינם רק קביעת עמדות או חתימה על עצומות". המחלוקת הציבורית סביב "מכתב השמיניסטים" הראשון הגיע לאחר סערה אחרת שהתחילה עם ידיעת הציבור על יחסי גולדמן – נאצר.
נחום גולדמן יו"ר הקונגרס הציוני דאז הוזמן להגיע לקהיר ולשם כך ביקש את אישורה של ראש הממשלה דאז גולדה מאיר, האחרונה סירבה. על כך אמר יגאל אלון: "אין צד שלישי שהוא במקום הישראלים והוא נושא ונותן בשמם. לא החמצנו שום שלום". עם כך, הביקורת הפוליטית של תנועת הסרבנות הייתה במקומה, גולדה ודיין סירבו בתוקף להיפגש ישירות עם ההנהגה המצרית או באמצעות גולדמן.

גיורא נוימן חבר ארגון "מצפן" שהיה חתום על מכתב שמיניסטים מ-1971 סירב להישבע אמונים לצה"ל והיה הראשון שנשפט לכמה תקופות מאסר ונכנס לבית הסוהר. המכתב הראשון מ-1970 שהגיע לאחר מלחמת 1967 אינו קרא ישירות לסרבנות, יחד עם זאת הוא נחשב לאבן דרך בהתפתחותן של תנועות הסרבנות בישראל לדורותיהן. מכתבי שמיניסטים נוספים נכתבו בשנים: 1979, 1987, 2001 ו2005. כיום תנועת מסרבות ממשיכה את אשר התחיל ב-1970 ומלווה צעירים וצעירות בדרכן ודרכם לסירוב משמעותי.

מהסקר עולה כי רק כשליש מהפלסטינים תומכים כיום בחמאס – ירידה של 11% ביחס לסקר הקודם, שנערך לפי שלושה חודשים. עם זאת, תנועת פתח אינה מתחזקת כתוצאה מהירידה בתמיכה בחמאס, והתמיכה בה נותרה ללא שינוי משמעותי ביחס לסקר הקודם. ברמה האישית,  . לפי הסקר, אילו היו ברגותי, מחמוד עבאס ואסמאעיל הנייה מתמודדים כיום בבחירות לנשיאות היה ברגותי זוכה ב-60% מהקולות. ממצאים אלה מעידים על עלייה בתמיכה בברגותי וירידה בתמיכה בהנייה ביחס לסקר הקודם.

עוד מעיד הסקר על עלייה משמעותית בתמיכה בפתרון שתי המדינות בקרב הפלסטינים. בעוד שבשני הסקרים הקודמים הביעו רק כשליש מהנשאלים תמיכה בפתרון שתי המדינות, בסקר הנוכחי תמכו בו 45% מהנשאלים. עם זאת, העלייה בתמיכה בפתרון זה התרחשה רק ברצועת עזה, שם תמכו בו 62% מהנשאלים. בגדה המערבית נותר שיעור התומכים בפתרון שתי המדינות ללא שינוי משמעותי.

בתשובה לשאלה "מהו האמצעי הטוב ביותר לסיים את הכיבוש ולהקים מדינה פלסטינית עצמאית?" חלה ירידה בתמיכה באסטרטגיית המאבק המזוין. ירידה זו חלה הן בגדה המערבית והן ברצועת עזה, אך בעזה הירידה חדה יותר – 39% הביעו תמיכה במאבק מזוין לעומת 50% שביטאו העדפה למאבק עממי בלתי-אלים או למשא ומתן עם ישראל.

בדברים שנשא בשבוע שעבר בפני מועצת הביטחו הצהיר המזכיר הכללי של האו"ם, אנטוניו גוטרש: "שני מיליון פלסטינים נחשפו למוות, הרס ושלילת סיוע הומניטרי מציל חיים; הם עומדים כעת בפני סכנת רעב. פעולה ישראלית ברפיח תחמיר את האסון ההומניטרי הזה… כדי למנוע את הרעב העומד בפתח ומקרי מוות נוספים הניתנים למניעה ממחלות, יש צורך בקפיצה קוונטית בהגשת סיוע הומניטרי לפלסטינים בעזה. מתן סיוע נרחב דורש שתוף פעולה מלא ואקטיבי מצד ישראל שיאפשר ביצוען של פעולות הומניטריות." עוד הוא קרא להפסקת אש מיידית ולסיום המלחמה כדי למנוע קרבנות נוספים.

לפי נתוני משרד הבריאות בעזה בין בין ה-7 באוקטובר 2023 לשעה 12:30 אתמול (22 באפריל 2024), לפחות 34,151 פלסטינים נהרגו בעזה, רובם נשים וילדים, ו-77,084 פלסטינים נפצעו. כמו כן, נהרגו בעזה מאז תחילת המבצע הקרקעי 259 חיילים, ו-1,574 חיילים נפצעו. בנוסף, בישראל נהרגו יותר מ-1,200 ישראלים (ביניהם חיילים) ואזרחים זרים, בהם 33 ילדים, רוב רובם ב-7 באוקטובר. להערכת הרשויות בישראל, נכון להיום 133 ישראלים ואזרחים זרים עדיין מוחזקים בשבי בעזה, נתון הכולל גם הרוגים שגופותיהם מוחזקות בעזה.

יצוין שחרף הידיעות על הסיוע המוגבר לתושבי הרצועה, מכשולים מרובים ממשיכים לעכב מתן סיוע הומניטרי דחוף בזמן אמת ברחבי עזה. מספר מצומצם של מעברי יבשה מתפקדים מאלץ ארגוני סיוע להסתמך במידה רבה על מעבר כרם שלום, שבו תהליכי בדיקה ממושכים גורמים לעיכובים משמעותיים, המובילים לצווארי בקבוק ואתגרים לוגיסטיים. בהתפתחות חדשה, ולראשונה מזה יותר משישה חודשים, שלוש שיירות שאורגנו על ידי תכנית המזון העולמית (WFP) חצו את מעבר ארז לצפון עזה ב-14, 15 ו-16 באפריל, וכמה מאפיות חידשו את פעילותן בצפון ובמרכז עזה.

פעולות איבה מתמשכות, הרס כבישים ונפלי תחמושת המפוזרים בשטח מציבים סיכונים משמעותיים בפני עובדי הסיוע, ומעכבים את העברת הציוד והאספקה. זאת בנוסף לאילוצי אספקת דלק, עיכובים וחוסר ביטחון במחסום כביש אל ראשיד (החוף), הגבלות על תקשורת, מחסור בנהגים ומשאיות שמעברם בכביש הגדר אושר על ידי ישראל ומספר מוגבל של משאיות זמינות.

ב-17 וב-18 באפריל, האו"ם העביר לעזה 15 מתוך 30 משאיות שנרכשו על ידו כדי לקדם את אספקת הסיוע על ידי הגדלתו ותגבורו של צי המשאיות הזמין. הרכישה והמשלוח ממומנים באמצעות הקרן ההומניטרית לשטח הפלסטיני הכבוש בעלות של 3.5 מיליון דולר. לבסוף, מניעת גישה של משלחות סיוע מהווה גם היא מכשול מרכזי; בין ה-1 ל-19 באפריל, כניסתן של  15 אחוז (27 מתוך 181) ממשלחות הסיוע לצפון עזה ואזורים בדרום עזה הדורשת תיאום לא אושרה או סוכלה על ידי הרשויות הישראליות.

עוד בנושא: https://zoha.org.il/128883

"אי אפשר להיות חופשיים כשכובשים עם אחר ואי אפשר לחגוג חירות כשגוזלים את החופש של מיליוני אנשים", הדגישו. לדברי בצלם "רגע לפני שכולנו נתיישב לשולחנות הסדר העמוסים, אנחנו מפרסמים מסמך על הרעב הקיצוני ברצועת עזה, ועל האחריות של ישראל למצב זה"

"בשביל לדרדר מאות אלפי אנשים לכדי חרפת רעב נדרשת דה-הומניזציה מוחלטת של בני אדם. לצערנו, בחודשים האחרונים, תהליך הדה-הומניזציה של הפלסטינים מתנהל באופן מואץ בחברה הישראלית. קשה ומכאיב לקרוא את הנתונים שלא יאומנו ואת העדויות המזעזעות, קשה ומכאיב עוד יותר להבין שישראל אשמה בביצוע פשע שאיש מאיתנו לא היה מעלה על דעתו שיתרחש במאה ה-21: פשע ההרעבה", נמסר.

ועוד "מכלול הדיווחים של גופים בינלאומיים על המתרחש ברצועת עזה והעדויות שנאספו על ידי תחקירני השטח של בצלם, מובילים אותנו למסקנה המצערת שישראל מבצעת ברצועת עזה, מזה חודשים, את פשע ההרעבה הקבוע במשפט הבינלאומי".

עבור הסניף הישראלי של ארגון זכויות האדם הבינלאומי אמנסטי "פסח השנה נחגג בימים כואבים. המלחמה גובה מחיר בלתי נתפס מתושבי האזור שחירותם נשללת ונמצאים תחת איום מתמיד והפרות מתמשכות של זכויות אדם. אנחנו מאחלים לכל תושבי האזור שיזכו בחירות בהקדם ובביטחון, ויוכלו להתאושש ולשוב אל חייהם".

המפגינים החזיקו כרזות בעברית, ערבית ואנגלית ובהן נכתב "כאן מעלמים אנשים", "מה קורה בשדה תימן", "שדה תימן מחנה עינויים" ועדויות קשות של תושבי עזה על הנעשה במקום שהיו עצורים במחנה ושבו לבתיהם.

יצוין "רופאים לזכויות אדם" פרסם בשבוע שעבר חוות דעת אתית בנוגע לשדה תימן, הכוללת עדויות של עצירים ששוחררו מהמתקן ושל גורמי רפואה ובריאות ששהו בו. גם הם הגיעו למסקנה שיש לסגור את שדה תימן לאלתר, ולהפנות את העצירים הזקוקים לטיפול רפואי לבתי חולים אזרחיים, לקבלת טיפול בכפוף לאתיקה ולמקצועיות רפואית. בנוסף, הארגון מפנה אצבע מאשימה למשרד הבריאות: "אנו רואים את הנחיות משרד הבריאות לטיפול בשדה תימן, כמכשירות את ההפרות הללו, כולל השתתפות בהתנהלות העולה כדי יחס בלתי אנושי או עינויים".

גם "הוועד הציבורי נגד עינויים" מתריע מזה זמן על המעשים שמתרחשים בשדה תימן. "שישה חודשים לאחר שהחלה המלחמה, אפשר לומר בבירור: נראה שמדינת ישראל מפעילה מעין 'כלא גואנטנמו' משלה", כתבו ד"ר בטינה בירמנס וד"ר תמר לביא, חברות הוועד המנהל של הוועד במאמר שפורסם ב"הארץ".

יצוין שמספרם המדויק של העצירים בשדה תימן אינו ידוע. העצירים מוחזקים ללא ביקורת של בתי משפט ובלי שמתאפשר לנציגי הצלב האדום ולעורכי דין לפגוש אותם. על פי כתבת תחקיר שפורסמה ב"הארץ" בחודש שעבר, 27 עצירים מתו במתקנים המעצר של הצבא וכי צה"ל סירב למסור פרטים על נסיבות מותם. בנוסף היא דיווחה על תנאי מעצר קשים ואלימים. במאמר המערכת של "הארץ" שפורסם הבוקר נכתב "יש להיענות לבקשות  ולסגור את מתקן שדה תימן לאלתר. על מדינת ישראל להקפיד לשמור על החוק ביחסה אל העצירים שבידיה. זה נכון תמיד, וקל וחומר בשעה ש–133 חטופים ישראלים מוחזקים בידי חמאס".

אבו מאזן הוסיף כי בכך שהטילה וטו, הפרה ארצות הברית את כל ההבטחות שלה בנוגע לפתרון שתי המדינות. "אנחנו בפתחו של שלב חדש וקשה ויש לנו אופציות רבות כדי לשמור על זכויותינו", מסר יו"ר הרשות. בהמשך לדבריו של עבאס, שר החוץ של סין, וואנג יי, אמר הבוקר במסיבת עיתונאים בבייג'ינג שלא יפסקו המאמצים הבינלאומיים כדי שפלסטין תהיה חברה מלאה באו"ם.

בהצבעה במוצעת היטחון הצביעו 12 מדינות בעד קבלת פלסטין כמדינה חברה באו"ם, בהן סלובניה, סיירה לאון, רוסיה, דרום קוריאה, מוזמביק, מלטה, יפן, גוויאנה, צרפת, אקוודור, סין ואלג'יריה. כמו כן, בריטניה ושוויץ נמנעו מלהצביע. ממשרד החוץ בירושלים נמסר הבוקר ששגריריהן של צרפת, יפן, דרום קוריאה, מלטה, סלובניה ואקוודור יזומנו מחר כדי להביע בפניהם מחאה חריפה. בנוסף, מחאה זהה תועבר למדינות נוספות שהצביעו בעד ההצעה לשדרוג המעמד הפלסטיני.

בנוסף לשלילת מעמדה של פלסטין כחברה מלאה באו"ם, בית הנבחרים האמריקני אישר אתמול חבילת הסיוע לישראל והיא תעבור לאישור הסנאט. ההצעה עברה ברוב גדול של 366 מחוקקים לעומת 58 שהצביעו נגד (מתוכם 37 דמוקרטים ו-21 רפובליקנים). לדברי הבית הלבן חבילת הסיוע לישראל צפויה לעמוד על 26 מיליארד דולר, שתשמש לרכש ביטחוני, לחידוש מלאי המיירטים בכיפת ברזל ובמערכות הגנה נוספות וכן לקידום מערכת היירוט בלייזר.

לראיון המלא של מחומד עבאס עם סוכנות הידיעות וואפא (באנגלית):

https://english.wafa.ps/Pages/Details/143376

עוד בנושא: https://zoha.org.il/128847