מוקדם בבוקר ביום שני, עשרות סטודנטים באוניברסיטת ניו יורק (NYU) הקימו מאהל משלהם בקמפוס, במטרה לבטא סולידריות עם המחאה באוניברסיטת קולומביה ועם הפלסטינים בעזה ובגדה המערבית. הסטודנטים דרשו לסיים את מה שהם רואים כתמיכה השקטה של האוניברסיטה ברצח העם המתבצע בעזה, כמו גם את השקעותיה בייצור כלי נשק. עוד קראו המוחים לסגירת השלוחה של אוניברסיטת ניו יורק בתל אביב, המעניקה לטענתם לגיטימציה למדיניות הקולוניאלית של ישראל. המחאה הייתה מגוונת מאוד, עם נוכחות בולטת של סטודנטים ממוצאים אתניים ולאומיים שונים.

זמן קצר לאחר הקמת המאהל, מחלקת הביטחון של האוניברסיטה התערבה וחסמה את הגישה לאזור. פעולה זו הובילה להסלמה ולהכרזת האוניברסיטה כי המחאה אינה חוקית. בתגובה לחסימה גייסו המוחים תמיכה נוספת מקרב הסטודנטים, ובתוך שעות מספר המפגינים עלה למאות. התגייסות מהירה זו האיצה כאשר נודע לסטודנטים כי המאהל מאוים בפינוי. בערב, בשעה שהסטודנטים יהודים קיימו סדר פסח במקום והסטודנטים המוסלמים התפללו, המשטרה הסתערה על המאהל ופיזרה אותו באלימות. יותר מ-150 איש נעצרו, בהם סטודנטים וחברי סגל.

בעקבות הדיכוי המשטרתי הפך מאהל המחאה לצעדה. המפגינים צעדו למטה המשטרה, לא רחוק מהקמפוס. הצעדה הייתה גם המשכה של המחאה נגד הטבח בעזה, וגם קריאת תיגר על הדיכוי המשטרתי של מתנגדי המלחמה. המוחים לא נרתעו מהמעצרים בקמפוס, והמשיכו את משמרת המחאה מחוץ לתחנת המשטרה עד השעות הקטנות של הלילה. בעוד המחאה נמשכת, הנהלת האוניברסיטה נקטה צעדים נוספים לחיסולה וחסמה את הגישה לאזורים שונים בקמפוס. המוחים הגיבו בניסוח דרישות נוספות, כולל הפסקת שיתוף הפעולה האקדמי של האוניברסיטה עם ישראל, סגירת הקמפוס שלה בתל אביב וסיום קשריה של האוניברסיטה עם חברות עסקיות התומכות ברצח העם בעזה.

בניגוד לטענותיה של הנהלת האוניברסיטה, לא היו במחאה שום גילויים של אלימות או אנטישמיות. ההפגנות אכן היו רועשות – כולל תופים וקריאת סיסמאות – אך המשתתפים נותרו ממושמעים. המתיחות האמיתית החלה רק כאשר המשטרה התערבה, מצוידת באמצעים לפיזור הפגנות, לכאורה כדי להפריד בין המוחים לבין הפגנת-נגד קטנה שנערכה מעבר לכביש. הנוכחות המשטרית המופרזת הובילה ללחץ ולצפיפות רבה על המדרכה.

הצהרה שפרסם ועד אוניברסיטת ניו יורק של התאגדות המרצים האמריקאית קרא להנהלת האוניברסיטה לנהל משא ומתן להרגעת המצב. המרצים קראו לנשיאת האוניברסיטה שמונתה לאחרונה, לינדה מילס, לאפשר לבעלי תעודות סטודנט להיכנס לכיכר בה הוקם המאהל, במטרה לצמצם את הצפיפות המסוכנת בחוץ. אך הנהלת האוניברסיטה התעלמה מקריאות אלה. החלטתה להזמין כוחות משטרה גדולים לדכא את המחאה הייתה בלתי-נחוצה ומסוכנת.

התגובה הכוחנית של הנהלת האוניברסיטה והמשטרה מעידה על סדר העדיפויות העגום של גופים אלה. כאשר מאות סטודנטים, מרצים ותושבים התאחדו להפגנה שלווה נגד המלחמה האכזרית, הם נתקלו באלימות ממסדית. נכונותה של האוניברסיטה לשתף פעולה עם המשטרה כדי לסתום את פיהם של הסטודנטים אינה רק זלזול בחופש הביטוי, אלא גם התייצבות לצד העוולות נגדן הסטודנטים נאבקים. על אוניברסיטת ניו יורק להקשיב לקולות הנשמעים בקמפוס ולשקול מחדש את השקעותיה, קשריה הבינלאומיים ופעולותיה – בשם השלום והיושרה האקדמית גם יחד. במקום לדכא מחאה, על האוניברסיטה לטפח דיאלוג. זו הדרך היחידה לעתיד צודק יותר – בקמפוס ובעולם בכלל.

הכותב הוא סטודנט באוניברסיטת ניו יורק ופעיל לשעבר בתא הסטודנטים של חד"ש באוניברסיטת ת"א

עוד בנושא: https://zoha.org.il/128913

במבוא למחקר נכתב: "כלכלת האשראי בישראל הולכת ופורחת, ואיתה צומחים חובות משקי הבית. אך לא כל החובות נבראו שווים: האוכלוסייה הערבית בישראל חשופה יותר למצוקה כלכלית, בהשוואה לאוכלוסייה היהודית, ובו בזמן היא מופלית לרעה בשוק האשראי המוסדי. כך היא נדחקת לנטילת הלוואות מסוכנות בשוק האפור. הלוואות אלה קשורות לא אחת בפשע המאורגן, ומזינות אותו. הפער בין יהודים לערבים אינו מתמצה בשלב צבירת החובות אלא גם בשלב ההשתחררות מהם. דיני חדלות הפירעון נועדו לתת מענה לחייבים שלא עומדים בהחזר חובותיהם באמצעות הסדר משפטי של 'הפטר' (מחיקת חובות), שיאפשר עבורם פתיחת דף חדש ושיקום כלכלי. אך כפי שעולה ממסמך זה, ההסדר המשפטי מגן פחות על האוכלוסייה הערבית".

מהנתונים המוצגים בדו"ח עולה כי חלקם של בעלי החוב הערבים בסך בעלי החובות עומד על 37% על אף שחלקה של החברה הערבית באוכלוסייה עומד על 21%. כמו כן, שיעור העוני בקרב משפחות ערביות עומד על 39% לעומת 15.6% באוכלוסייה היהודית. לפי הדו"ח, שיעור החובות הגבוה מוביל לשיעור גבוה בתיקי הוצאה לפועל הנפתחים נגד חייבים ערבים. לפי נתונים שפרסמה רשות האכיפה והגבייה בשנת 2022, שיעור הערבים בעלי תיק פתוח בהוצאה לפועל עמד על 35%.

סיבה מרכזית לשיעור הגבוה של בעלי חוב ערבים הוא ההדרה של ערבים משירותים פיננסיים בישראל. לפי סקר של הלמ"ס משנת 2018, ל-13% ממשקי הבית הערביים אין כלל חשבון בנק, לעומת 1% בלבד בקרב היהודים. "בין הדרה כלכלית לבין חובות מתקיים קשר דו-כיווני של סיבה ותוצאה: הדרה כלכלית עלולה להביא לחובות, וחובות עלולים להביא להדרה כלכלית. כך, למשל, היעדר היכולת לקבל הלוואה נוחה מהבנק יכול לדרדר חוב קטן לסחרור חובות מהיר, ולעתים מאלץ אנשים לקחת הלוואות בריבית דרקונית בשוק האפור", נכתב במחקר.

עם זאת, למרות שיעורם הגבוה של בעלי חוב ערבים, חלקה של האוכלוסייה הערבית בהליכי חדלות פירעון קטן יחסית. חלקם של האזרחים הערבים בהליכי חדלות פירעון נמוך יחסית – 30% בלבד. כיוון שהליכי חדלות פירעון הם הדרך החוקית להתמודד עם חובות שהחייב לא מסוגל להחזירם, ציפו החוקרים למצוא התאמה בין שיעור הערבים בהליכי חדלות פירעון לשיעורם בקרב בעלי החובות.

מחברי הדו"ח מצביעים על כמה סיבות לייצוג החסר של ערבים בהליכי חדלות פירעון: "הספרות על מיצוי זכויות מתעדת היטב את הקשיים של אנשים עניים, וקבוצות חברתיות מודרות שונות, ליזום באופן אקטיבי הליכים בירוקרטיים שעשויים לסייע להם בקבלת זכויות". זאת במיוחד כאשר מדובר בהליך משפטי הכרוך בהוצאות נוספות ובהיכרות עם החוק. קשיים אלה מועצמים אף יותר בשל פערי השפה וחוסר האמון של החברה הערבית במוסדות השלטון.

נדחפים לשוק האפור

ההדרה הפיננסית של האזרחים הערבים דוחפת רבים מהם ליטול הלוואות בשוק האפור. המלווים, שחלקם נמנים עם ארגוני פשע, אינם פותחים הליכי הוצאה לפועל נגד בעלי החוב. מנגד, בעלי החוב אינם מציינים אותם כנושים בהליכי חדלות פירעון. "תחת זאת, 'פירעון' החוב מושג לא אחת תוך שימוש באלימות", נכתב בדו"ח.

בסיכום המחקר מובאות ארבע המלצות בדבר מדיניות להתמודדות עם החובות בחברה הערבית. ראשית, להנגיש אשראי לעניים באמצעות גופי אשראי חברתיים ללא מטרות רווח. מנגנון כמו בנק הדואר, כחברה ממשלתית הפרוסה ברחבי הארץ, מסוגל לעשות זאת. שנית, מוצע לקדם קמפיינים תקשורתיים בערבית ובעברית שיזהירו מפני נטילת הלוואות בשוק האפור ויספקו מידע בסיסי על נטילת הלוואות מגורמים מוסמכים. שלישית, מוצע לרשות האכיפה והגבייה לערוך הכשרות בקרב רשמי ההוצאה לפועל כדי לעודד אותם להעביר תיקים למסלול של חדלות פירעון. ורביעית, המחברים קוראים לרשויות לעודד בעלי חוב ערבים שאין להם יכולת לפרוע את חובותיהם לפתוח בהליך חדלות פירעון, בין השאר באמצעות העובדים בלשכות הרווחה.

לעיון במחקר:

https://adva.org/wp-content/uploads/2024/04/Debts-Insolvency-Arabs-in-Israel.pdf

דרי הרחוב בארה"ב שונים מדרי הרחוב שאנחנו רואים בתל אביב. בארה"ב ישנם מיליוני אנשים, כולל במעגל החברתי שלי, "שהתנסו" מתי שהוא במגורים ברחוב. הסיבות לכך רבות: פיטורים מהעבודה, דמי שכירות מטורפים בערים הגדולות, משבר חיים פיסי או נפשי.

יוקר המחייה האמריקאי לא מאפשר חיים נורמטיביים בערים הגדולות, זאת על אף שמשאבי הרווחה בהן גדולים מאשר בפריפריה. יש גם מקרים של דרי הרחוב העובדים במשרה מלאה (17:00-9:00) בשכר המינימום שהוא 15 דולר לשעה (למשל, מכרים מהמעגל החברתי שלי). שכר כזה אינו מספיק לצרכים הבסיסיים של החיים. לכן בסוף היום הם חוזרים לישון ברכב שקנו פעם ב-500 דולר. הדלק שהם מצליחים לרכוש מאפשר להם, במקרה הטוב, להפעיל את המזגן וכך להתגונן מהקור האופייני לחורף האמריקאי.

לפי הגישה הליברלית הנפוצה בארה"ב, אי-אפשר לצמצם את תופעת דרי הרחוב ולכן יש להכיל אותה. כך, למשל, בעיר הקטנה נורת'האמפטון שבמדינת מסצ'וסטס הליברלית בה אני גר בביקור הנוכחי, דרי הרחוב נמנים עם מה שהאמריקאים אוהבים לכנות קהילה. אזרחים מברכים את דרי הרחוב הקבועים בשלום. ישנה גם עמותה של דרי רחוב שתפקידה לאסוף את האשפה מהבתים, תחום שהופרט בעיר בעבר.

בפתח בתי הקפה והמזללות עומדים דרי רחוב. מקובל לשאול אותם אם הם מעוניינים בהזמנה לקפה או למנת מקדונלד'ס. במרכז העיר יש ספריה ציבורית, אשר באחד מחדרי הנוחיות שלה ישנן מקלחת ועמדה המספקת מזרקים ומרחב סטרילי להזרקה.

רבים מדרי הרחוב מבקרים בספרייה כדי לקרוא, לשאול ספרים, להרכיב פאזלים, להטעין את המכשירים הסלולריים הניידים או פשוט לשבת במבנה חם. בשעות העבודה, פועלת בספרייה מערכת הסעדה התנדבותית משוכללת של ארגוני רווחה, הדואגים למזון לדרי הרחוב. לפי התרשמותי, ישנם דברים שכדאי לחברה הישראלית  ללמוד מהנעשה בתחום דרי הרחוב בארצות-הברית.

עוד בנושא: https://zoha.org.il/105612

חנין הוסיף "זהו שילוב מסוכן של התעלמות מסיכונים עם החמצת הזדמנויות. מרבית הליקויים הקשים שהמבקר הצביע עליהם כבר לפני שנתיים כלל לא תוקנו. ההתעלמות מהעבודה המעמיקה שהמבקר עושה בתחום הזה היא מקוממת ומסוכנת. הממשלה ממשיכה לנווט אותנו להתנגשות חזיתית בקיר המציאות".

דו"ח של מבקר המדינה שפורסם אתמול הוא דו"ח מעקב, הקובע כי רוב הליקויים שתוארו בדו"ח הקודם לא תוקנו ואין כמעט משרד ממשלתי או רשות שלטונית שמתייחסים למשבר ברצינות הראויה. המבקר מכנה את התנהלות המדינה "דשדוש תפקודי". "מדינת ישראל נותרה עם הצהרות רבות שהוטמעו בעיקרן בשורה ארוכה של החלטות ממשלה בדבר מחויבותה לפעול בתחום האקלים, אך כל זאת ללא הובלת תהליכים וללא נקיטת פעולות שיאפשרו התקדמות של ממש", נכתב.

לפי הדו"ח, הממשלות האחרונות, בראשותם של בנימין נתניהו, נפתלי בנט ויאיר לפיד, התעלמו מהאזהרות וההמלצות של ארגונים בינלאומיים, לא גיבשו מדיניות אחידה וברורה ולא השקיעו משאבים ראויים בהתמודדות עם משבר האקלים. המבקר מקדיש עמודים רבים לכישלונו של משרד האוצר תחת השרים אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו) ובצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית), בכל הקשור להפנמת האיום הטמון במשבר האקלים וההתמודדות עמו. בשנים שנבחנו בידי המבקר השקיע משרד האוצר עשרות מיליארדי שקלים בסבסוד דלקים מזהמים, נכשל בהחלת מס פחמן, לא ערך בדיקה מעמיקה כלשהי בנוגע להשפעת משבר האקלים על עתיד הכלכלה הישראלית, ועוד. גם המשרד להגנת הסביבה, משרד התחבורה, משרד הבריאות, בנק ישראל ורשויות שלטוניות אחרות מקבלים מהמבקר ציון נכשל בסוגיית האקלים.

לעיון בדו"ח המבקר שפורסם אתמול:

https://www.mevaker.gov.il/he/publication/Articles/Pages/2024.03.19-SpecialReport.aspx

עוד בנושא: https://zoha.org.il/107524/

"האם לולה אנטישמי" או "אנטי-ישראלי"? – שאלו רבים. על השוואת האסון ההומניטרי ברצועה וההרג ההמוני של פלסטינים לשואת היהודים בידי הנאצים מסרב לולה עד עתה להתנצל. זאת חרף השערורייה הבינלאומית שעוררו דבריו. לגבי השאלה האם הוא אנטישמי – התשובה היא: לא ולא. לולה הוא הנשיא הברזילאי שביקר שלוש פעמים (יותר מקודמיו); הראשון שעשה זאת במסגרת התפקיד; ותמיד בהזמנת משרד החוץ.

ביקורו הראשון בישראל נערך ב-1993, כאשר כיהן כראש האופוזיציה. בהזדמנות זו ישבתי עמו במשך שעות ארוכות במלון הירושלמי בו שהה. התברר שהאורח הברזילאי של משרד החוץ הישראלי לא הביא בחשבון שבימי שבת לוח הזמנים ריק ושמח לשוחח ב"פורטוניול" (שילוב של פורטוגזית וספרדית) עם כתב של עיתון "דבר" דאז – כותב שורות אלה. מה גם שהפרוטה לא הייתה מצויה בכיסו ולא היו לו אמצעים לצאת מהמלון. בשיחה עמו גילה לולה בקיאות רבה בתולדות היהודים ואף בקורות השואה באירופה. רבים מיועציו היו אז יהודים, פעילים במפלגתו – מפלגת העובדים שהקים. מאז שהציג לראשונה את מועמדותו לנשיאות ברזיל – יהודים רבים תומכים בו. הייתה זו בקיאות מפתיע בחיי היהודים. לולה הרי אוטודידקט שסיים בקושי בית ספר עממי.

רצח עם ברצועת עזה

בשיחה אז סיפר לי על תחנות חייו שכללו שנות עבודה במפעלי הרכב הגדולים. שם נבחר לראשונה לעמוד בראש ועד עובדים שפעל במחתרת בעקבות הדיכוי של החונטה הצבאית ששלטה בברזיל במשך שנים רבות. "לולה, נבחר בך כדי שתייצג אותנו, אם תלמד קרוא וכתוב כמו שצריך", אמרו לו חבריו. לולה הסתייע בסטודנטים מן השמאל באוניברסיטת סאו פאולו כדי להשלים את השכלתו הלא-פורמלית. מאז שנבחר לעמוד בראש ועד עובדים ובהמשך – ליו"ר איגוד עובדי המתכת, עברו יותר מחמישים שנה ומים רבים זרמו באמזונאס. לולה הוא אחד הנשיאים הפופולריים ביותר בארצו בגלל מדיניות הרווחה המתקדמת שהנהיג במהלך כהונתו הקודמת (2010-2003).

לולה מכהן כיום כנשיא המדינה הגדולה באמריקה הלטינית. לאמירותיו הפוליטיות נודע משקל רב – ממקסיקו בצפון ועד לארגנטינה ולצ'ילה בדרום. דבריו בבירת אתיופיה אינם מנותקים מהרוח הנושבת בקרב תושבי היבשת, להוציא נשיא ארגנטינה, חאבייר מיליי ("אל לוקו" – המשוגע).

ברוב מדינות אמריקה הלטינית קיימת התנגדות קשה, רשמית וציבורית, למדיניות ממשלת נתניהו בשטחים בכלל, ובעזה בפרט. בעקבות הכרזת שר החוץ ישראל כ"ץ שלולה הוא "אישיות בלתי רצויה", הביעו הנשיאים גוסטבו פטרו (קולומביה) ולואיס ארסה (בוליביה) תמיכה פומבית בעמית הברזילאי. פטרו אמר לעיתונאים בבוגוטה: "ברצועת עזה אנו עדים לרצח עם. אלפי ילדים, נשים וזקנים נרצחים בדם קר. דבריו של לולה משקפים את המציאות". ארסה הוסיף: "מה עשה לולה? בסך הכל הוא שיקף את המציאות בעזה".

… ואז פורסמו דבריה של מאי גולן

באמריקה הלטינית ישנם הקושרים את מדיניות ישראל והמלחמה בעזה לאסטרטגיה הגלובלית של ארה"ב ("האימפריאליזם היאנקי") ולסיוע הכלכלי והצבאי הענק שממשל ביידן מעניק לישראל לצורך שמירת האינטרסים במזרח התיכון של המעצמה העולמית מספר אחת. רבים סבורים שלפלסטינים מגיעה, סוף-כל-סוף, מדינה עצמאית לצידה של ישראל. התנגדות רחבה זו הידדה, ללא ספק, בדבריו של נשיא ברזיל.

עם שובו של לולה לארצו, הוא נפגש עם מזכיר המדינה של ארה"ב אנתוני בלינקן שביקר באמריקה הלטינית. בין היתר הם שוחחו על המצב במזרח התיכון. על פי הודעה שפורסמה בברזיל, "הצדדים ניהלו שיחה ארוכה וכנה על המצב בעזה". במילים פחות דיפלומטיות – התגלעו חילוקי דעות קשים.  גם בברזיל התעורר פולמוס ער בפרלמנט ובכלי התקשורת סביב דברי הנשיא. אלא שאז פורסמו בעיתונות הברזילאית דבריה של השרה מאי גולן (הליכוד) בדיון שנערך בכנסת (19.2) בבקשה להדחת ח"כ עופר כסיף (חד"ש), שראשיתם במילים: "אני גאה בהריסות עזה…". מהסקרים שפורסמו שתי יממות לאחר מכן עולה, כי רוב גדול של הנשאלים מצדד בעמדת הנשיא לולה.

עוד בנושא: https://zoha.org.il/127652

העותרים נגד מכירת החלפים לישראל הם הסניף ההולנדי של אוקספם, ארגון "פאקס" (לשעבר "פאקס קריסטי") והפורום המשפטי לזכויות אדם שעתרו לבית המשפט לערעורים בהאג נגד השר הממונה בממשלה ההולנדית. בעתירה נאמר כי צריך "לשקול מחדש" את רישיון הייצוא לישראל, לנוכח הסיכון בהפרות החוק ההומניטרי ברצועת עזה. עוד נכתב בפסק הדין, כי "ישראל אינה לוקחת בחשבון את ההשלכות של ההפצצות שלה על האוכלוסייה האזרחית" הגורמות ל"מספר לא-פרופורציונלי של הרוגים" של הרוגים בהם אלפי ילדים. עוד נטען, כי "בהתאם לאמנות בינלאומיות שהולנד חתומה עליהן, על הולנד לאסור ייצוא של נשק אם יש חשש משמעותי להפרות של החוק הבינלאומי".

פסק הדין ניתן בעת ראש ממשלת הולנד, מארק רוטה, מבקר בישראל, בפעם השלישית מאז 7 באוקטובר. רוטה חזר והביע תמיכה בלתי מסויגת בישראל. גם יו"ר האופוזיציה בממשלה ההולנדית, חרט וילדרס הימני קיצוני, מנהיג המפלגה שניצחה בבחירות האחרונות שנערכו לפני שלושה חודשים והמתקשה להקים ממשלה, תומך נלהב של ממשלת ישראל.

יצוין שגם מחוז ולוניה, בו מרוכז התעשייה הביטחונית של בלגיה, הודיע בשבוע שעבר על הפסקת מכירת נשק ותחמושת לישראל בעקבות המלחמה בעזה. העיתון הפלמי "דה מורגן" חשף בשבוע שעבר שהתעשייה הביטחונית הבלגית סיפקה 16 טון אבק שריפה שהיו מיעודים לישראל. לא ברור האם המשלוח הגיע ישירות לישראל או באמצעות מדינה שלישית, אבל דובר ראש הממשלה אליו די רופו הבהיר שבלגיה לא תספק נשק או תחמושת לישראל. את מכירת אבק השריפה לישראל בעיצומה של המלחמה חשף אחד מראשי מפלגת העובדים וחבר הפרלמנט הבלגי פטר מרטנס.

עוד בנושא: https://zoha.org.il/127286

הכנס הוא אירוע שנתי. קיומו הפעם הוטל בספק עקב טבח 7 באוקטובר והפלישה לעזה בעקבותיו. כמה מפעילי הפורום ומנהיגיו מפונים מבתיהם מאז 7 באוקטובר ואילו ארגוני שלום שונים נקלעו למצוקה ולמבוכה.

בן ברק ועודה: זה מול זה

אך ככל שגברה המחאה נגד ממשלת הימין, התברר שדווקא בתקופה זו נודע לכנס השנתי משנה חשיבות. עם זאת, שום פעיל פלסטיני תושב השטחים הכבושים לא הורשה להשתתף בדיונים. הופעתו של בסאם עראמין, מפורום המשפחות השכולות הישראלי-פלסטיני, הוקרנה על מסך.

בין הארגונים, שרובם נמנים עם מחנה שלום הציוני ומיעוטם שמאלה מכך, לא שררה הסכמה בעניין הצדקתה של המלחמה. לכן המיקוד בכנס היה במה שמכונה "היום שאחרי". עוד לפני פתיחת הכנס נתגלעה מחלוקת קשה בקרב הנרשמים והמוזמנים סביב הזמנתו של ח"כ רם בן ברק (יש עתיד) לשאת דברים בפתיחה. בן ברק התבטא כזכור בראשית המלחמה באופן שמתפרש כתמיכה בגירוש "מרצון" של פלסטינים תושבי רצועת עזה מבתיהם לצמיתות.

בעקבות הזמנתו של בן ברק, ביטלו כמה משתתפים את בואם. תנועת "עומדים ביחד" אף דרשה למחוק את שמה וסמלה מרשימת הארגונים המשתתפים. פעיליה שהוזמנו לשאת דברים ביטלו את בואם. בדבריו בכנס טען בן ברק שלא הובן כהלכה, וכל כוונתו הייתה לאפשר לפלסטינים תושבי עזה בעלי אזרחות כפולה, או כאלה שיש להם קרובי משפחה בחו"ל, לצאת מהרצועה במהלך הקרבות. חלק ניכר מהקהל לא קיבל את הסבריו והגיב בזעם על הופעתו.

לעומתו, יו"ר חד"ש ח"כ איימן עודה, שדיבר אחריו, נתקבל בשמחה ובהתלהבות מצד כלל המשתתפים. עודה תיאר את חזונו לחזית יהודית־ערבית רחבה שתשלב חתירה לשלום, מאבק בגזענות ושאיפה לצדק חברתי ולכיבוד זכויות אדם ואזרח. חזית כזאת תורכב מתנועות ואף מפעילים במפלגות שונות ולא דווקא תתמודד כרשימה לכנסת.

בהמשך התקיימו שני פאנלים: האחד "עם הפנים לתקווה" שהתמקד בימים אלה; והשני "היום שאחרי". בחלק הראשון בלטה עדותה של הסטודנטית ופעילת חד"ש ומק"י וטן מאדי. עוד ב-2022 הייתה מאדי יעד למסע של הסתה, שיסוי ורדיפה. זאת לאחר שבכנס של סטודנטים ערבים קראה שיר של מחמוד דרוויש שבו הוזכרה המילה "שאהיד". מה שחוותה אז וטן, חווים כיום מאות סטודנטים ערבים וגם יהודים במוסדות האקדמיים השונים ברחבי הארץ. עוד הופיעו בפאנל התקווה פעיל השלום מעוז ינון ששני הוריו נרצחו ב־7 באוקטובר; פרופ' לב גרינברג; יהודה ביינין, אביה של ליאת אצילי שנחטפה על ידי החמאס ושוחררה בעסקת חילופי השבויים הראשונה; ואבי דבוש, מנכ"ל תנועת רבנים לזכויות האדם, אשר ב־7 באוקטובר הסתגר במשך שעות בממ"ד בביתו בקיבוץ נירים ופונה אחר כך לאילת עם בני משפחתו.

תחייתו של חזון שתי המדינות

הפאנל השני בכנס עמד כאמור בסימן "היום שאחרי". המגמה שבלטה בו הייתה – תחייתו של חזון שתי המדינות, שבמשך שנים הוזנח ואף ננטש בידי פעילי שלום בעולם וגם בארץ. פעיל השלום הוותיק, גרשון בסקין, שתורם כעת מניסיונו במשא ומתן למאמצים לעסקת שבויים וחטופים, פתח את הדיון. הוא ציין שקיימת סתירה מוחלטת בין "לחץ צבאי" לבין שחרור החטופים, וכי עסקה להשבת החטופים מחייבת הפסקת הלחימה ולא הגברתה.

עוד אמר בסקין, שעד 7 באוקטובר נמנה עם אלה הסבורים שחזון שתי המדינות שוב אינו ישים, כי התפכח עקב המתקפה והמלחמה שפרצה אחריה. כעת הוא "בטוח שזו הדרך לשלום שכל הפעילים והארגונים צריכים לחתור אליה". הוא ציין שעכשיו נדרשת הכרה בינלאומית של ממשלות ומוסדות בינלאומיים בפלסטין כמדינה. בעקבות הכרה זו יוכל להתקיים משא ומתן אפקטיבי בין שתי מדינות מוכרות, שבסופו יסתיים המצב שבו מדינה אחת כובשת מדינה אחרת.

ברוח זו התבטאו רוב נציגי הארגונים שהופיעו אחריו, בהם מכירים בפלסטין יוצאים מפלסטין – 2027, עוסי"ם שלום, לוחמים לשלום, קול אחר ועוד. אפילו התנועה נשים עושות שלום, ששכלה ב־7 באוקטובר כמה מפעילותיה הבולטות ובהן ויויאן סילבר, נסוגה מגישתה שהתמקדה בקריאה ל"פתרון מדיני" מעומעם והתייצבה בבירור במחנה הקורא להקמת מדינת פלסטין בצד ישראל. את תפיסת "המדינה האחת" ייצגה בכנסת תנועת הפדרציה. אך הדובר מטעמה בכנס, עמנואל שחף, הודה שכעת אין אפשרות לכלול את רצועת עזה בחזון המדינה הפדרלית שבין הים לנהר, ולכן עזה תישאר לשיטתו מחוצה לה, כ"עיר מדינה עצמאית".

הכנס ננעל בדברי סיכום של שניים ממייסדיו וממנהיגיו של פורום ארגוני השלום – היו"ר אלי ספרן והמנכ"ל משה שרטוף. הכנס אישר כמה החלטות פה אחד, ובהן: החזרת החטופים במסגרת עסקת חילופי שבויים המחייבת גם את הפסקת הלחימה, ולו לפרק זמן מוסכם, גינוי לחמאס על הטבח שיזם ב־7 באוקטובר וקביעה שחמאס אינו יכול להיות שותף למשא ומתן עתידי לשלום. עוד סוכם לקרוא למשא ומתן מדיני בין ישראל לרשות הפלסטינית שבסופו תוקם מדינה פלסטינית מפורזת. כמו כן יש לקדם הסדר שבו ייצא הצבא הישראלי מרצועת עזה, והיא תשוקם בעזרת מינהל פלסטיני שיסתייע בגורמים ערביים ובינלאומיים.

המשתתפים הביעו התנגדות לכל ניסיון לגרש את תושבי רצועת עזה הפלסטינים ולהקמת התנחלויות ישראליות ברצועת עזה. אושרו קריאות ל"כוחות הביטחון" למנוע טרור ואלימות מצד מתנחלים בגדה המערבית נגד תושבים פלסטינים, ולתוכנית ממשלתית מקיפה לשיקום יישובי הדרום והצפון שנפגעו או פונו במהלך המלחמה.

סרטון – דבריו של בסאם עראמין בפורום:

https://www.facebook.com/PeaceNGO.IL/videos/1113194476373036?locale=he_IL

זהו השבוע הרביעי ברציפות בו נערכות הפגנות המוניות ברחבי המדינה בעקבות חשיפה בתחקיר של האתר "קורקטיף" על פגישה שהתקיימה בווילה בפוטסדאם בנובמבר, שבה השתתפו נציגים של מפלגת הימין הקיצוני "אלטרנטיבה לגרמניה" ויחד עם חברים במפלגה השמרנית של הקנצלרית לשעבר אנגלה מרקל, וכן פעילים ניאו-נאציים, אנשי עסקים וחברים באיגוד ורטהאוניון הארכי-שמרני.

"אלטרנטיבה" טענה שהתוכנית אינה משקפת את מדיניות המפלגה, והיו"ר המשותפת של המפלגה, אליס ויידל, פיטרה את יועצה רולנד הרטוויג שהשתתף במפגש, אולם מבחינת הימין הקיצוני זה היה מאוחר מדי – והחשש של מרבית אזרחי גרמניה מפני הפשיזם והחתירה תחת החוקה פרץ לרחובות ואתמול המונים הפגינו תחת הסיסמא "מאוחדים נגד הפשיזם".

עוד בנושא: https://zoha.org.il/126768/

ההתנגדות החרדית הוותיקה לגיוס לצבא, הנחשבת אחד העקרונות המארגנים של החברה החרדית בכלל, ואשר החריפה בעשורים האחרונים לא מנעה מהימין הישראלי לראות בחרדים שותפים בכירים. זאת משום נכונותן של המפלגות החרדיות להיות שותפות מלאות בכל יוזמת ימין שהיא. סקרי דעת קהל בקרב צעירים חרדים מלמדים על נטייה מובהקת ימינה בסוגיות הנוגעות הסכסוך: תמיכה בתוקפנות צבאית, אהדה להתנחלויות וחוסר אמון גבוה באפשרות של פתרון מדיני ושלום. העמדות הללו אינן שונות במהות מעמדות הרוב היהודי בישראל.

אף על פי שההנהגה הרבנית החרדית, להבדיל מההנהגה של רבני המתנחלים והציונות הדתית, מפגינה מתינות מדינית ובאופן מסורתי תומכת באפשרות של שלום והסדר – הצעירים החרדים ימניים ביותר. גרמה לכך השותפות הפוליטית רבת השנים בין מפלגות הימין והחרדים. השפיעו גם הפעילות בת עשרות השנים של ארגונים פאשיסטיים וגזעניים כמו להב"ה וכהנא חי בקרב הדור הצעיר; הקמת ההתנחלויות החרדיות הגדולות כפתרון למצוקות הדיור של החרדים; וכבילת הפוליטיקה החרדית למפעל ההתנחלויות.

החרדים ממשיכים לסרב לגיוס

אך למרות עמדות הימין ועל אף תמיכת הציבור החרדי במלחמות של ישראל, מסרבים החרדים ליטול בהן חלק פעיל ולהתגייס לצבא. התנגדות זו היא מרמת ההנהגה הרבנית החרדית, דרך מרכזי המפלגות ועד כל המוסדות החינוכיים לבנות ולבנים. מספר זניח מאד של חרדים מוכן להתגייס לצבא הישראלי, ומי שעושה כן נידון לסנקציות מגזריות חריפות. על אף ניסיונות חקיקה שלאורך שנים נועדו לשנות את המצב הזה, ועל אף קונפליקטים חריפים מאד בין הצבא והמשטרה לבין הציבור החרדי, נותרה ההתנגדות בעינה. סקרי עומק שנעשו אחרי 7 באוקטובר מעידים כי למרות המלחמה, לא שינו החרדים את עמדותיהם בנושא זה. הם דוחים כל אופציה של גיוס לצבא.

העמדה החרדית העקרונית בדבר סירוב לכל גיוס שהוא לצבא, לבנים ולבנות, מתגלמת בימים אלה באחד המשברים החריפים בתוך ברית ימין-מתנחלים-חרדים – בהרכב של הממשלה הנוכחית ושל רוב ממשלות ישראל מאז סוף שנות השבעים. השאיפות להגדלת הצבא הישראלי, להארכת שירות החובה ולמעורבות ישראלית גוברת בזירות מלחמה נוספות, עתידות להוביל לפיצוץ חריף בין החרדים לבין שותפיהם בימין. דוברי ימין, מתנגדי נתניהו ותומכיו, עושים שימוש במספר החיילים הישראלים ההרוגים במלחמה הנוכחית כדי להבעיר זעם נגד החרדים. אלה, מצדם, זקוקים לחקיקה דחופה של חוק גיוס עדכני על מנת להמשיך בשגרה החינוכית בישיבות. המשבר הזה, שכבר שנים טמון ביסודה של ברית החרדים והימין, עלול לאיים על קיומה.

משבר תזונתי חסר תקדים

לעניין הגיוס יש להוסיף את משבר העוני המחריף בחברה החרדית. אחרי שנים של ייבוש תקציבים רווחה ממשלתיים, של הפקרת תחום הדיור, של תשלומי העברה לחינוך הפרטי החרדי ושל ברית בין ראשי העמותות החרדיות וממשלות ישראל – מוצאת עצמה החברה החרדית במשבר עוני חריף.

החברה החרדית, המונה למעלה ממיליון נפש ואשר יותר מ-70 אחוזים ממנה בני פחות מ-25, נקלעה לחוסר תזונתי בהיקפים נרחבים. הסיבות לכך, בין השאר, משפחות גדולות, השכלה מעטה ומשברי תעסוקה. כל זאת על רקע המשבר הכלכלי המתהווה כתוצאה מהמלחמה, ועל רקע קריאות מצד נציגי מעמד הביניים לקיצוץ נוסף בהוצאות הרווחה ובקצבות המיועדות לחרדים. גם כאן מוצאים את עצמם החרדים, הרבנים ואף ראשי המפלגות במשבר מול שותפיהם בהנהגת הימין והמתנחלים, וזה עלול לסכן ברית זו.

אך בשתי הסוגיות – הגיוס והעוני, בולט העדר אלטרנטיבה משמאל. מתנגדים לממשלות נתניהו מאיימים על החרדים בגיוס נרחב בכפייה ובהעמקת הגזירות הכלכליות נגדם. עמדות אלה של מתנגדי נתניהו הודפות את החרדים לזרועות קואליציית הימין. מול קולות אלה דרושה ברית אחרת של שותפים ושותפות למאבק בעוני.

מלחמה היא תמיד זמן גרוע למי שמתנגד לה. אך יש לומר כי בין אם ההתנגדות לה נושאת אופי אישי, דתי, לאומי או מצפוני אחר, היא מכילה בתוכה את גרעין סיומה. המאבק בעוני ובנגזרותיו האיומות חייב לכן להיות משותף לכלל העניים: חרדים, ערבים, מזרחים ומהגרים. אפילו בעת שהתותחים רועמים ראוי שנשמיע קול זה.

אמש סירבה המשטרה לאשר הפגנה יהודית-ערבית נגד המלחמה נוספת שתוכננה להתקיים הערב בכיכר הבימה בתל אביב, בארגון תנועת "עומדים ביחד" ו"נשים למען שלום". הארגונים פנו למפקד מחוז תל אביב, ניצב פרץ עמר, וביקשו את אישורו לצעדה ולהפגנה – על אף שהפגנה זו אינה מחייבת אישור.

"משטרת ישראל, בהנחיה ישירה של השר בן גביר, הודיעה לנו על ביטולה של העצרת והצעדה שארגנו להיום בערב בת״א. אבל אנחנו לא הולכים לוותר ונקיים עצרת גדולה ועוצמתית יותר בשבוע הבא. אחרי שבוע וחצי של קשר עם המשטרה, הגשת הבקשות כדין והפעלת עורכי דין – במשטרה הודיעו לנו שקריאה לשלום במרחב הציבורי עלולה להתסיס את הציבור ולייצר אלימות, ושאין להם איך להגן עלינו היום בערב. אנחנו לא נוותר על הקריאה שלנו לשלום ישראלי-פלסטיני, הדבר היחידי שיכול להביא לנו ביטחון, וביום חמישי הבא נקיים את האירוע שלנו", נמסר מעומדים ביחד.

יצוין שבימין הקיצוני פעלו למנוע הפגנת ענק במוצאי שבת בחיפה תחת הכותרת "קץ למלחמה". להפגנה חברו שורה ארוכה של תנועות וארגונים ביניהם חד"ש, עו"סים שלום, אמהות נגד אלימות, איתך-מעכי משפטניות לצדק חברתי, פרי ג'רוזלם, יש גבול, מסרבות, לוחמים לשלום, נשים נגד אלימות, תנד"י, בנק"י, דמוקרטיה לכולם, עומדים ביחד, זזים, מאבק סוציאליסטי, ארץ לכולם, הקולקטיב המזרחי-אזרחי, המרכז הפמיניסטי אישה לאישה, מסתכלים לכיבוש בעיניים ועוד.

יוזמי ההפגנה ציינו שבמטרות ההפגנה היו: הסכם מיידי לסיום המלחמה; עסקה עכשיו – כולם תמורת כולם; קידום פתרון מדיני שיוביל לשלום כולל ויציב; עצירת הרדיפה הגזענית והפוליטית; קידום שוויון לאומי ואזרחי וסוף להפקרת אוכלוסיות מוחלשות ומודרות – הראשונות לשלם את מחיר המלחמה.  מזכיר חד"ש אמג'ד שביטה הגיב לאיסור ומסר כי מדובר ב"החלטה פוליטית של המשטרה ושל המשרד הממונה עליה". לדבריו, "בתחילה ביקשנו לקיים תהלוכה ועצרת במקומות מרכזיים, אך לאחר שאלה נפסלו – הגשנו בקשה שנייה שבה ויתרנו על קיום תהלוכה, הפחתנו כמחצית ממספר המשתתפים והסתפקנו בקיום העצרת במקום צדדי בשכונת ואדי ניסנאס. על אף כל הוויתורים האלה המשטרה החליטה בגסות לאסור על קיום ההפגנה".

מזכירת חד"ש בחיפה, רים חזאן, התייחסה להפגנה בריאיון ששודר ברדיו צפון. "אני חושבת שההרג שמתבצע בעזה מפספס את המטרות של ממשלת ישראל. דרך לחימה ופתרון צבאי לא נתקדם. אני מציעה להפסיק עם הלחימה, ולהחליט איך להתקדם מפה. אני חושבת שאפשר יהיה להגיע להסכם. נהרגים אנשים בכמויות בעזה. נכון שנהרגו אנשים בישראל וזה מצער, אבל להרוג אזרחים משני הצדדים זה לא נכון, זה פשע. אנחנו רוצים לעצור את המלחמה", אמרה.

מהאגודה לזכויות האזרח נמסר בתגובה: "המשטרה ממשיכה לפעול בשירות השר בן גביר ולסרב לאשר הפגנות שאינן עולות בקנה אחד עם מדיניות הממשלה. האגודה לזכויות האזרח תעתור עוד היום לבג"ץ נגד ההחלטה. אנו תקווה כי בג"ץ יורה למשטרה, גם במקרה הזה, לפעול בהתאם לחוק ויזכיר לה כי הזכות לביטוי אינה נחלתו של צד מסוים במפה הפוליטית, ואינה מתפוגגת בשעת מלחמה".

האיסור שהטילה המשטרה על המחאות נגד המלחמה בתל-אביב ובחיפה עומד בסתירה עם צו הביניים שהוציא אתמול בג"ץ נגד השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר. בג"ץ קבע כי השר הגזען התערב בניסיון למנוע אירוע מחאה של חד"ש בתל-אביב, על אף שנאסר עליו להתערב בעניינים של חופש המחאה וההפגנה. בעקבות הסירוב, המארגנים יגישו בקשה חדשה לקיום ההפגנה בשבוע הבא. בן גביר תקף את החלטת בג"ץ וכינה אותה "בלבול מוסרי חמור".

הערב תתקיים אסיפה ציבורית של חד"ש תל-אביב: "פתרון מדיני עכשיו" בהשתתפות  יו"ר חד"ש-תע"ל ח"כ איימן עודה, ד"ר אילת מעוז; ח"כ לשעבר מוסי רז (מרצ) והפעיל הפלסטיני סאלח דיאב משיח' ג'ראח. האסיפה תיערך בשעה 19:00 באולם הגדה השמאלית, רחוב אחד העם 70, תל-אביב. מחד"ש-ת"א נמסר: "יש רק פתרון של שלום, של שתי מדינות, ישראל לצד פלסטין, כי אין פתרון צבאי. אנחנו דורשות ודורשים פתרון מדיני עכשיו; בואו לדיון שמאלי, בעד שלום ופתרון ארוך טווח".

עוד בנושא: https://zoha.org.il/126673