דו"ח חדש על אלימות מגדרית, שפורסם לאחרונה ונכתב בשיתוף ארגוני נשים וארגוני מחקר רבים, מתאר מציאות קשה בה נשים יהודיות וערביות מופקרות לגורלן ולא זוכות להגנה מצד רשויות המדינה. במקום זאת הן זוכות בהקטנה מצד ממשלה מיזוגינית וגזענית, אשר מזלזלת באופן הבוטה ביותר בחיי נשים ערביות בישראל.

בפרסום של אתר המכון הישראלי לדמוקרטיה לכבוד יום האישה 2023 נמצא, כי לאחר בחירות 2022 הדרדר מספר חברות הכנסת ל-26% בלבד מכלל חברי הכנסת – נתון הנמוך ממספר חברות הכנסת בכנסת ה-24 שעמד על 35. עוד נמצא, כי מספר השרות נפל מ-9 בממשלה בנט-לפיד ל-6 שרות בלבד בממשלת נתניהו-בן גביר. ישנו קשר ישיר בין ייצוג נשים בכנסת ובממשלה ונוכחותן בדרג מקבלי החלטות לבין הכללת סוגיות הקשורות באופן ישיר לנשים ולאזרחים בכלל כמו ביטחון, בריאות ורווחה.

יצוין שהצעת תקציב 2024, שאושרה בכנסת, מתעלמת ממגפת האלימות נגד נשים, בדו"ח של מרכז אדווה "תקציב המדינה בהיבט מגדרי" נכתב: " בהצעת התקציב של המשרד לביטחון לאומי אין אזכור של נושא ההתמודדות עם אלימות נגד נשים, לא ביעדים המרכזיים של המשרד ולא בתוכניות עבודה". אין צל של ספק, כי מצב הנשים מדרדר במדרון תלול בשנים האחרונות וכי זה יימשך תחת ממשלת נתניהו-בן גביר בכל אספקט של החיים בישראל ובפלסטין.

ח"כ עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל), בתפקידה כיו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה, העלתה בוועדה עוד בשנת 2015 הצעת חוק להקמת רשות לאומית למניעת אלימות במשפחה ונגד נשים, וכך אמרה אז: "רשות למאבק בסמים ולבטיחות בדרכים יש, אבל הגנה על כל הנשים והילדים בארץ לא מספיק חשובה להצדיק הקמתה של רשות?".

למען ביטחונן ועתידן של הנשים היהודיות והערביות יש להפיל את ממשלת נתניהו-בן גביר ולהחיות את הצעת החוק של ח"כ תומא–סלימאן. כשתאושר, זו תכפה על רשויות המדינה איסוף נתונים מהימן, הקמת רשות סטטוטורית לטיפול בנושא ותביא לגיבוש מדיניות יעילה בשיתוף ארגוני נשים וחברה אזרחית. אלה יגבירו משמעותית את ההגנה על חיי הנשים והגברים, יהודים וערבים.

עוד בנושא: https://zoha.org.il/127960/

גופת אישה בת 48 נמצאה אתמול עם סימני אלימות בדירתו של בן זוגה בעפולה. צוותי הצלה הגיעו למקום וקבעו את מותה. המשטרה עצרה את בן זוגה ואת אחיו וחוקרת חשד לרצח. כמו כן, ביום ראשון בשבוע שעבר (3.3) נרצחה ברכבה בדרכה לשפרעם אמל כטיב (53). היא נדקרה למוות תוך כדי נהיגה. בן זוגה ואב חמשת ילדיה, עמו החלה בהליכי גירושין, הסגיר את עצמו למשטרה ונעצר בחשד למעשה.

יצוין שמהדו"ח השנתי על "פמיסייד" (רצח נשים על רקע מגדרי) בישראל, שמפרסם ארגון "התצפית הישראלית על רצח נשים"', עולה כי בשנת 2023 נרצחו בישראל 29 נשים. 22 ממקרי הרצח היו על רקע של "פמיסייד" מובהק, והשאר על רקע פלילי. זאת, לעומת שנת 2022 – אז עמד מספר מקרי רצח הנשים על רקע מגדרי על 24.

לעיון בדו"ח של "התצפית הישראלית על רצח נשים"':

https://www.israelfemicide.org/_files/ugd/c56ba7_62bac17c507f4c9f9fd469b988a20b18.pdf

מק"י מעלה על נס את הנשים  הנוטלות חלק במערכה לסיום המלחמה בעזה והפשעים הנלווים לה; לשלום ישראלי-פלסטיני צודק ויציב; נגד ההפיכה המשטרית ולהגנת הדמוקרטיה; נגד דיכוי הנשים ואפלייתן ולמען שוויון מלא בעבודה, בחברה ובמשפחה. מק"י מחזקת את ידי החברות הערביות והיהודיות, אשר הובילו וממשיכות להוביל פעילות ציבורית להגנת זכויות הנשים והילדים, נגד הכיבוש ונגד כל אפליה וגזענות. בהתמדתן זו הן זוכות בהערכה ובכבוד.

מק"י מגנה את הפשעים הרצחניים של בריוני החמאס ב-7 באוקטובר 2023. אנו מוקיעים את הניסיון להצדיק באמצעותם את פשעי המלחמה הנוכחית בעזה. אנו מזהירים מפני ההשלכות הנוראות של המחסור במי שתיה, במזון, בדיור ובטיפול רפואי ברצועה על התושבים, ובמיוחד על נשים וילדים. מרחץ דמים צפוי ללוות את הכיבוש המתוכנן של רפיח, בה נמצאים למעלה ממיליון עקורים.

מק"י תמשיך להיאבק לסיום הכיבוש, להפסקת הנישול והריסת הבתים, לפינוי ההתנחלויות ולכינון פלסטין עצמאית בצד ישראל. ברכתנו לנשים הפלסטיניות ברצועת עזה, בגדה המערבית ובגולן הלוחמות לעצמאות ולמען חירות בני עמן; לנשים המתמודדות מדי יום עם הפשעים שמבצעים צבא הכיבוש וכנופיות המתנחלים. ברכה חמה שלוחה לסרבניות ולסרבני הגיוס למלחמה.

לדברי המפלגה הקומוניסטית "ממשלת נתניהו ובן גביר, נאמנה לתפיסותיה הגזעניות והפאשיסטיות, ממשיכה לערער את הדמוקרטיה המוגבלת הקיימת. אך היא כשלה בניסיונה המקארתיסטי להדיח את ח"כ עופר כסיף (חד"ש). מול ונגד המגמות הפאשיסטיות, חיונית מערכה יהודית-ערבית רחבה ביותר.  המלחמה בעזה מחמירה בישראל את העוני והאלימות במשפחה. כדי לממן את המלחמה – מקצצים בתקציבים לשירותים החברתיים. גובר המחסור במורות, בעובדות סוציאליות ובפסיכולוגיות בשירות הציבורי. מדיניותה של הממשלה הימנית-הקיצונית פועלת להרחקת הנשים מהמגרש הפוליטי ולקיצוץ בייצוגן באמצעות חקיקה ובאי-מינוי נשים לתפקידים בכירים".

כמו כן, המפלגה הקומוניסטית הישראלית תמשיך ללא לאות במערכה לביעור האפליה, הדיכוי והאלימות כלפי נשים, למען שוויון האישה ולחיזוק מעמדה בכל תחומי החיים. נתמיד במערכה נגד חוקים גזעניים כמו חוק הלאום, חוק קמינץ והחוק נגד איחוד משפחות; לביעור כל מעשי האלימות נגד נשים. מק"י  רואה במאבק לשוויון הזכויות של נשים בכל התחומים חלק מרכזי במאבק הציבורי להגנת החירויות הדמוקרטיות ולצדק חברתי.

יצוין שמחר תיערך עצרת של נשים יהודיות וערביות בטייבה לציון יום האשה הבינלאומי ביוזמת תנועת הנשים הדמוקרטיות בישראל (תנד"י), בשעה 11:00 במועדון חד"ש ע"ש עת'מאן אבו ראס. אל היוזמה הצטרפו, בין היתר, עומדים ביחד, אמהות, נשים נגד אלימות, מאבק סוציאליסטי ועוד. כמו כן, בשעה  15:30 תתקיים הפגנה ערבית-יהודית באום אל-פחם נגד המלחמה בעזה ביוזמת חד"ש בקריאה "לעצור את ההשמדה, ההרס, הרג הילדים וההרעבה".

עוד בנושא: https://zoha.org.il/101142

כיצד משפיעה המלחמה על פעילותה של תנד"י?

תנד"י לוקחת חלק פעיל במאבק הציבורי נגד המלחמה כחלק מההתארגנות "שותפות השלום". אני מייצגת את התנועה בוועדה המארגנת של מסגרת זו. השתתפנו בארגון ההפגנה הגדולה נגד המלחמה, שנערכה בחיפה, וכן "כנס השותפות" שהתקיים בטירה. ב-9 באוקטובר אשתקד, לפני הקמת שותפות השלום, פרסמנו גילוי דעת נגד המלחמה והשתתפנו בהפגנות הראשונות נגד המלחמה בתל אביב.

באותו חודש פרסמתי יחד עם החברה תמר גוז'נסקי ב"הארץ" מאמר נגד המלחמה ובעד פתרון מדיני. בעקבות מאמר זה הפכתי מטרה להסתה מצד אנשי ימין: איימו עלי וניסו לגרום לפיטורי מעבודתי במכללת אורנים. במישור הבינלאומי, תנד"י חברה בפדרציה הבינלאומית של נשים דמוקרטיות. פרסמנו גם גילוי דעת נגד המלחמה שנועד לחברותינו בפדרציה והשתתפנו בכנס מקוון עם חברות הפדרציה באירופה.

במקביל למאבק נגד המלחמה, ממשיכה תנד"י במאבק רב-השנים נגד אלימות כלפי נשים ובמיוחד – נגד האלימות והפשע בחברה הערבית. לפני המלחמה השתתפנו בכל ההפגנות נגד האלימות שיזמה ועדת המעקב ותמכנו במאבק של ראשי הרשויות הערביות אשר שבתו והפגינו מול משרדי הממשלה. מאז תחילת המלחמה, הצטרפה תנד"י לשותפות של ארגוני נשים יהודיות וערביות הנקראת "מרחב נשי", אשר מקדמת מאבק של נשים נגד אלימות.

אילו פעילויות מקיימת תנד"י השנה לציון יום האישה?

מזכירות התנועה החליטה שהאירוע המרכזי לציון יום האישה השנה ייערך תחת הכותרת: "די למלחמה". על רקע המאמצים של הממשלה למנוע מאבק יהודי-ערבי משותף נגד המלחמה, פנינו לארגוני נשים וגם לארגוני שמאל כדי לציין יחד את יום האישה. לשמחתנו כמה ארגונים נענו לקריאה: עומדים ביחד, שוברות קירות, אימהות נגד אלימות, אישה לאישה, מאבק סוציאליסטי ועמותת נג'ום. האירוע המרכזי יתקיים בטייבה בשבת הקרובה, 9 במרס. הוא יכלול עצרת, תערוכת ציורים וצילומים נגד המלחמה ובעד השלום בהשתתפות אמניות יהודיות וערביות ומעגלי שיח של נשים.

היסטורית, תנד"י היא זו שהחלה בציון יום האישה בארץ. אך החלטנו שהשנה אסור לנו להישאר לבד. כתנועה יהודית-ערבית חשוב לנו לקיים מפגש בין נשים משני העמים. אנחנו מקוות השנה במיוחד שתהיה השתתפות רבה של נשים יהודיות וערביות שלא נמצאות במעגלים של תנד"י.

לבד מהמלחמה, מהן ההשלכות של מדיניות הממשלה על נשים?

צעד שפוגע במיוחד בנשים הוא – חלוקת הנשק ההמונית שיזם השר בן גביר. חלוקת הנשק נועדה במקורה לפגוע באזרחים ערבים, אך היא פוגעת קשות גם בנשים – במיוחד בנשים הסובלות מאלימות במשפחה. תפוצת הנשק מגבירה את תחושת האיום שחוות נשים. נשים רבות יחששו עוד יותר להתלונן על אלימות נגדן. נשים ערביות, ובמיוחד נשים העוטות חיג'אב, מהססות לשהות במרחבים ציבוריים. הן חוששות שייתפסו כטרוריסטיות. לדוגמא, סטודנטית שלי סיפרה לי, שהיא חוששת לנסוע באוטובוס לעבודתה בבית החולים משום שחמושים נועצים בה מבטים.

פגיעה נוספת בנשים היא הקיצוץ בתקציבי משרדי הממשלה, ובמיוחד משרדי הבריאות והרווחה. כאשר מקצצים בתקציבי הרווחה, הראשונות להיפגע הן האוכלוסיות המוחלשות, ובכלל זאת הנשים. לשכות הרווחה ממילא סובלות ממיעוט תקציבים וממחסור בתקנים. כעת גובר החשש שיסגרו גם מועדוניות, מתנ"סים ומקלטים לנשים נפגעות אלימות. נוסף לכך, המלחמה ומדיניות הממשלה בכלל מכבידות את יוקר המחיה ומרחיבות את העוני, והנפגעות העיקריות מכך הן נשים – בעיקר נשים חד-הוריות ונשים ערביות.

בהזדמנות זו אני מבקשת לקרוא לקוראות ולקוראי "זו הדרך" להצטרף לכל מאבק למען הפסקת המלחמה ולהחזרת החטופים בעסקה של "כולם תמורת כולם". בואו לאירוע לציון יום האישה בטייבה, למפגש של נשים יהודיות וערביות. יחד נוכל להביס את הפחד ואת ההשתקה.

עוד בנושא: https://zoha.org.il/125744

לכל אלה יש להוסיף פגיעה באוכלוסיות המוחלשות יותר: נשים בעוני ודיירות הדיור הציבורי, אימהות חד הוריות, נשים ערביות, שורדות זנות וסחר בנשים, פליטות, מהגרות עבודה ועוד. "במצבי חירום, מצבן הפגיע ממילא של אוכלוסיות אלו הופך פגיע אף יותר כאשר הן נתקלות באתגרים כגון קשיים כלכליים, חוסר ביטחון תזונתי, היעדר מיגון בבתים, היעדר נגישות למידע, קושי במיצוי זכויות ומצוקה נפשית", הוסיפה.

נשים נתגלו שוב כחיוניות להתמודדות עם השלכות המלחמה ולתהליכי השיקום וההחלמה הצפויים להימשך זמן רב. הן רוב בקרב העובדות והמתנדבות, המגישות עזרה והתומכות באוכלוסיות הנפגעות; הן עובדות במערכות הציבוריות המהוות רוב במקצועות הטיפול והחינוך החיוניים בעת הזו: אחיות, פיזיותרפיסטיות, פסיכולוגיות, עובדות סוציאליות, מורות, יועצות חינוכיות ועוד; והן מעורבות בהקמה ובהפעלה של חמ״לים ושל מנגנוני סיוע.

בעקבות קריסת השירותים הציבוריים, בהם ניכר מחסור בתשתיות, בתקציבים ובכוח אדם, נכנסו ארגוני החברה האזרחית ובהם ארגוני הנשים למלא את הפער. חלקם נקטו פעולה מהירה כדי לספק סיוע הומניטרי דחוף כמו גם תמיכה משפטית ונפשית, בעוד שאחרים פועלים ללא לאות כדי להגביר את קולן של הקורבנות. במרחב הביתי, נשים ממלאות תפקיד מרכזי בשמירה על החוסן המשפחתי, שממילא הן נושאות בעיקרה גם בימי שגרה.

מעט נשים בין המחליטים

נשים כמעט שלא מיוצגות בקרב מקבלי ההחלטות, כולל התקציביות. יתר על כן, תרומתן וחיוניותן – אם בשכר ואם לא – להתמודדות עם השלכות המלחמה, כמו גם הפגיעות הייחודיות הצפויות להן, לא תורגמו לקבלת החלטות כלכליות הולמות. התקציב לשנת 2024, "לא רק שאינו מכיר בתרומה זו, הוא אף מאיים לפגוע בנשים – אם כעובדות ואם כמקבלות שירותים".

לדברי חסון, התקציב שאושר לשנת 2024 עלול להעמיק את הפערים המגדריים הגדולים ממילא. מדד המגדר לשנת 2023, שפרסם מכון ון ליר (ר' כתבה נרחבת בגיליון "זו הדרך" הקודם), הצביע על עלייה של 4% ברמת אי-השוויון המגדרי בשנה זו בהשוואה לשנה קודמת. העלייה נובעת מגידול בפערים בין נשים וגברים במדדים של אלימות, עוצמה פוליטית וכלכלית, עוני וניצול הזמן.

במסגרת התקציב המתוקן, ועל מנת לממן את הוצאות המלחמה, יקוצצו בשנת 2024 5% מבסיס התקציב של רוב משרדי הממשלה ושל ממשרד הרווחה – 3%. תת התקצוב של המערכות הציבוריות בא לידי ביטוי בעומס ובקושי לספק מענים, גם בשגרה ובוודאי בחירום. לבד מהפגיעה בשירותים עצמם, קיצוצי הרוחב יפגעו בנשים, שהן רוב בקרב עובדי המגזר הציבורי ומשרדי הממשלה: 63% מהעובדים בכלל שירות המדינה, 75% מהעובדים במשרדי הבריאות והחינוך ו-78% מעובדי משרד הרווחה והשירותים החברתיים.

המלחמה העמיקה את הצרכים להם נדרשת מערכת הרווחה לספק מענים, והרחיבה את הביקוש לשירותי רווחה שגם עד כה לא הצליחו לספק מענה למי שזקוקים להם. במשרד הרווחה צופים, כי במהלך השנה הנוכחית תירשם עליה משמעותית בפניה למרכזי האלימות במשפחה ולמרכזי הטיפול בפגיעות מיניות ובמספר תיקי העוני.

מערכת הרווחה בישראל סובלת מזה שנים רבות מתת-תקצוב (הערכת חסר של כ־ 6 מיליארד שקל בשנה עוד טרם המלחמה). זאת בשל מחסור בכוח אדם ותקנים בלתי מאוישים של עובדות סוציאליות. גם ברשויות בהן קיימים תקנים, יש קושי לאייש אותם בשל אופי העבודה, התנאים הקשים והתגמול הנמוך. אשר למקבלי השירותים – הנשים הן רוב בקרב המטופלים על רקע פערים כלכליים ועוני, זקנה ואלימות.

גם במערכת החינוך ניכר חוסר במורות, ביועצות ובפסיכולוגיות חינוכיות. על פי נתוני משרד החינוך, חסרות במערכת החינוך כ-30% מהפסיכולוגיות הנדרשות. שיעור איוש התקנים ברשויות שנפגעו במלחמה במחוז דרום נמוך אף יותר ועומד על 51% באופקים ועל 67% בשדרות. שיעור נמוך זה הוא בעיקר תוצר של שכר נמוך שאינו הולם את ההשכלה וההכשרה הנדרשות לתפקידים אלה. ואם לא די בכך, עד שנת 2026 צפוי מחסור של 24 אלף מורות.

הפגיעה בעובדות הערביות

בתקציב שאושר כלולה גם העלאת שיעורי המע"מ מ-17% כיום ל-18% החל בינואר 2025.אך תשלום המע"מ הוא חלק גדול בהוצאות של המשתכרים שכר נמוך. העשירון התחתון משלם 25% מהכנסתו למע"מ, בעוד שהעשירון העליון מפנה למיסוי זה רק 5% מהכנסתו. בחינה מגדרית של משתכרי שכר נמוך מעלה, כי ההכנסה של שליש מהעובדות בישראל נמוכה משכר מינימום.

במסגרת תקציב המדינה שאושר יקוצצו גם תקציבי החומש לחברה הערבית: הופחתו 15% מתקציב השנים 2026-2024 עבור ״התוכנית הכלכלית לצמצום פערים בחברה הערבית״. מדובר בקיצוץ של כ-4.5 מיליארד שקל  במשך שלוש שנים. תקציב זה מיועד לקידום תעסוקה, חינוך, רווחה, פיתוח תשתיות ועוד. הקיצוץ בתוכנית החומש עלול להסיג לאחור את העלייה שנרשמה בשיעורי התעסוקה של נשים ערביות: שיעורי תעסוקה של נשים ערביות עלו בחדות מאז שנת 2012 והגיעו ל־46% מכוח העבודה ערב המלחמה כתוצאה  מיישום (חלקי!) של תוכנית החומש.

עוד בנושא: https://zoha.org.il/127571

השנה נוספו שני מרכיבים חדשים: הפער המגדרי במשך זמן ההגעה לעבודה בממד הזמן, והפער המגדרי בקרב מקבלי פנסיה בני 65 ויותר. בחינת אי-השוויון המגדרי מתבצעת גם בהצטלבויות בין מגדר לבין מיקומים חברתיים שונים, כמו החברה הערבית, החברה החרדית ובני 65 ומעלה. המדד חושף מגוון של נקודות אי-שוויון בין נשים לגברים באופן המעיד שאי-השוויון המגדרי הוא עיקרון מכונן ואבן יסוד עיקשת של החברה בישראל.

המדד ל-2023, בעריכת הגר צמרת, הדס בן אליהו, נעמי חזן, חנה הרצוג, יוליה בסין ורונה ברייר־גארב, מצביע על עלייה של 4% ברמת אי-השוויון המגדרי בישראל בהשוואה לשנה שקדמה לה. לדברי המחברות, "הפגיעה הקשה בייצוג נשים בזירה הפוליטית והכלכלית, שחלה אשתקד עוד לפני פרוץ המלחמה ב-7 באוקטובר, העצימה מגמה זו. להערכתנו היא תוביל לעלייה חדה נוספת ברמת אי-השוויון המגדרי בישראל בשנים הקרובות. תמונת הנתונים מלמדת כי החלטות לגבי המדיניות בתחומים אלה אינן מביאות לידי ביטוי את הצרכים ואת סדרי העדיפויות של מחצית מאוכלוסיית ישראל – וכך איכות ההחלטות והמדיניות נפגעת במידה ניכרת".

יצוין כי מתחילת המדידה בשנת 2004, חלה ירידה של 11% בלבד ברמת אי-השוויון המגדרי הכוללת – שיפור של פחות מאחוז בממוצע לשנה. הממד שבו קיים הפער המגדרי העמוק ביותר ממשיך להיות עוצמה פוליטית וכלכלית. הממד השוויוני ביותר הוא השכלה.

הרעה בתחום האלימות כלפי נשים

בממד האלימות כלפי נשים נרשמה הרעה כמעט בכל האינדיקטורים. בולט במיוחד הגידול במספר הנשים המטופלות במרכזים של משרד הרווחה להתמודדות עם אלימות במשפחה והירידה בתחושת הביטחון של נשים בזמן הליכה באזור מגוריהן בשעות החשכה. בשנת 2023 התרחשו 30 מקרים של רצח נשים על רקע מגדרי – עלייה בהשוואה לנתוני השנים האחרונות

"בממד העוצמה אנו מודדות את אי-השוויון במוקדי הכוח והשליטה הפוליטיים והכלכליים בישראל", נמסר. במדד 2022 נרשם שיפור בממד זה, אך במדד 2023 שוב עלתה רמת אי-השוויון. מעידים על כך: הירידה בייצוג נשים בממשלת הימין-חרדים, בתפקידי ניהול במגזר הציבורי ובדירקטוריונים של חברות ממשלתיות.  מאז שנת 2019 גדל באיטיות הפער המגדרי בשכר החודשי הממוצע. אך לפי נתוני מדד 2022, גדל הפער המגדרי גם בשכר החציוני ובזה השעתי. הפער המגדרי בשכר השכירים  הוא השני בגובהו בקרב המדינות הקפיטליסטיות הגדולות החברות בארגון לשיתוף פעולה ופיתוח הכלכלי (OECD).

הפן המגדרי בתחולת העוני משלים את התמונה: שיעור הנשים העניות גבוה משיעור הגברים העניים, והפער המגדרי בתחום זה גדל. לעומת זאת, בחברה הערבית נמשכת הירידה ברמת אי-השוויון בין נשים לגברים שהחלה בשנת 2018. אולם ירידה זו נובעת בחלקה מהרעה במצבם של גברים ערבים: חלה ירידה בשיעור ההשתתפות של גברים ערבים בשוק העבודה, בעוד שבקרב נשים ערביות הירידה שהתרחשה תוקנה ברובה.

הפערים בין נשים לגברים מבוגרים, בני 65 ויותר, הם עמוקים בכל היבטי החיים שנבחנו: גברים מבוגרים מועסקים בהיקף גבוה יותר והכנסתם משכר ומפנסיה גבוהה יותר, וגם בריאותם טובה יותר. בשנת המדידה האחרונה, גדל הפער המגדרי בקרב מקבלי הפנסיה עקב עלייה ניכרת בשיעור הגברים המקבלים פנסיה: 51% מהגברים בני 65 ויותר לעומת 38% מהנשים בגיל זה. כמו כן,)ההכנסה הממוצעת של גברים עלתה בעוד זו של נשים ירדה במעט.

כל נתוני מדד המגדר זמינים לצפיה באתר "יודעת":

https://www.yodaat.org/gender-index

בשנת 2023 נרצחו בישראל 29 נשים ובשבוע הראשון של השנה נמסר על שתי נרצחות ועל תקיפה מינית של אישה, שגובתה בנשק שקיבל התוקף תחת תירוץ של "מצב מלחמתי".  "בצל המלחמה, המרחב הציבורי הפך לפצצה מתקתקת עבור כל אישה באשר היא. אם לא מדובר בפשעי המין של חמאס, לאף אחד לא אכפת מהנשים. גם בתוך גבולות המדינה אנחנו עדיין חסרות קול, חסרות כוח וחסרות אונים אל מול הממשלה הגברית והאלימה", מסרו הפעילות והוסיפו "הממשלה יצרה מציאות בה לכל אישה ואישה מטרה על הגב. נשקים במרחב הציבורי הם סכנה לציבור, במיוחד לנשים".

לדבריהן "כשיש נשק בבית הסיכוי של אישה להיפגע עולה פי-7. גורמים מקצועיים התריעו על כך מהרגע הראשון. ועדיין, לא נעשה כל מאמץ ריאלי להתחשב בעובדות הקריטיות האלה בתוך ההחלטה הזו. לא נעשה מאמץ למנוע את הפגיעות הבלתי הפיכות האלה. אלימות מינית ומגדרית אינה גזירת גורל. האיום הבסיסי הזה על חיינו הוא לא דבר שאנחנו צריכות פשוט להשלים איתו. אנחנו לא יכולות לחכות שהמלחמה תעבור כדי להשמיע קול, כי אנחנו כבר נלחמות על החיים".

במסגרת קמפיין "ישראל מתחמשת", המשרד לביטחון לאומי של השר איתמר בן גביר חילק מאז ה-7 באוקטובר רישיונות נשק למאות אלפים, בין היתר על ידי אנשי לשכת השר, עובדי כנסת ובנות שירות לאומי. אך היועמ"שית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, קבעה  שחלק מהדרכים שבהן המשרד לביטחון לאומי פעל – לא היו חוקיות. "בהינתן שעובדות המקרה נמצאו נכונות, וכך גם אי-חוקיותן, היה מצופה שתיפתח חקירה פלילית לגבי התנהלות המשרד לביטחון לאומי. במקום זאת, נראה שהיועמ"שית לממשלה מעדיפה להסתפק בחידוד נהלים לגבי בנות השירות הלאומי", כתב הבוקר עו"ד איתי מק ב"עין השביעית".

יצוין שבכירים במשרד הרווחה מזהירים כי ההקלות בתנאי הסף לקבלת רישיון נשק עלולות לסכן נשים שנמצאות בזוגיות אלימה. "אני מבין את הצורך לחזק את הביטחון האישי, אבל חובה עלינו לוודא שאף אישה או ילד לא ייפגעו. דיווח על אלימות במשפחה צריך להיות עילה לפסילת בקשה לרישיון", אמר באחרונה ל"הארץ" שר הרווחה יעקב מרגי. כעת מתן רישיון נשק אינו טעון את אישורו של משרד הרווחה. הסתייגות אנשי הרווחה מהמדיניות שמקדם השר בן גביר מצטרפת לביקורת שמתחו שורה של ארגונים אזרחיים ופמיניסטיים על המהלך.

עוד בנושא, המאמר של עו"ד איתי מק שפורסם הבוקר ב"עין השביעית":

https://www.the7eye.org.il/507182

סוניה בנטינג (אייזיקמן) פעילה נגד משטר האפרטהייד של דרום אפריקה נולדה ב-9 בדצמבר 1922 ביוהנסבורג, לדורה ודויד זוג מהגרים יהודים שנמלטו מן הפוגרומים במזרח אירופה. כשהייתה בת 20 ב-1942 החלה ללמוד לקראת לימודי רפואה באוני' של יוהנסבורג, הצטרפה למפלגה הקומוניסטית של דרא"פ המפלגה היחידה בה היו חברים שחורים ולבנים ופרשה מלימודי הרפואה כעבור שנה אחת.

בטינג החלה לעבוד במשרדי המפלגה הקומוניסטית ובמועצת השלום המקומית, במשרדי המפלגה הכירה את בן זוגה לחיים את בוגר מלחמת העולם השנייה בריאן בנטינג שהיה חבר המפלגה. הזוג התחתן ב-1946 ועבר להתגורר בקייפטאון שם נולדו שלושת ילדיהם: מרגרט, פיטר וסטפן.

ב-1950 פעילות המפלגה ותמיכה בקומוניזם נאסרו בדרא"פ וסוניה החלה לעבוד עבור עיתון הגרדיאן שהפצתו בדרא"פ נאסרה. העיתון שינה את שמו "לניצוץ" גם עיתון זה נאסר והעיתון שוב שינה את שמו "לעידן החדש".

יחד עם אחמד קתרדה, בנטינג ייצגה את המפלגה בכנס תנועות הנוער הקומוניסטיות שהתקיים במזרח ברלין ב-1951. כאישה לבנה היא זכתה במעמד מיוחד בדרום אפריקה תחת משטר האפרטהייד שאפשר לה לדבר נגד גזענות.

ב-1956 בנטינג, קתדרה ו-154 אקטיביסטים אחרים נעצרו והואשמו בבגידה חמורה, המשפט נמשך עד 1961 אולם בנטינג ו-91 עצורים אחרים שוחררו ב-1958. לאחר הטבח בשרפוויל ב-1960, בנטינג נעצרה שוב והושמה בכלא המרכזי בפרטוריה כ-3 חודשים.

העיתון "העידן החדש" נסגר ב-1962 ונאסר על עובדי העיתון ביניהם בנטינג, רות פירסט וגובן מקבי להמשיך לפרסם את העיתון. בוטינג ובן זוגה שהו במעצר בית במשך שנים, מה שמנע מהם לעסוק בפעילות פוליטית, בעקבות המעצר הממושך גמלו בליבם של הזוג הצורך לעזוב ללונדון ב-1963.

בלונדון בטינג הצטרפה לתנועה המקומית נגד משטר האפרטהייד ופעלה עבור שחרור נשיא דרא"פ לימים נלסון מנדלה שהיה כלוא במשך שנים רבות ועבור הטלת סנקציות כלכליות על משטר זה.

לאחר 28 שנים בגלות, ב-1991 שבה מהגלות בלונדון לקייפ טאון. בנטינג עבדה בקמפיינים של הקונגרס הדרום אפריקאי ב-1994 וב-1999 והייתה ממקימות תנועות הידידות של דרום אפריקה וקובה.

"פמיניסטיות בעולם עשו את המאמץ הגדול ביותר בהעלאת הנושא של פשעי תקיפה מינית  בשיח  הציבורי.  כך הן נאבקו על מנת לאכוף את החלטת האו"ם 1325 בנושא ביטחון ובטיחות של נשים וחשיבות הגנתן בזמן של סכסוכים מזוינים ומלחמות, כמו גם ייצוג ומעורבותן בשיחות שלום. בנוסף לאכיפת החלטה 1820, המגינה על נשים מפני תקיפות מיניות ואונס בעתות מלחמה וסכסוך מזוין. לכן, כפמיניסטיות, איננו יכולות  להטיל ספק באמינות של אף אחת מהתלונות והפניות של כל אישה  או קרובה שלה, או מדיווח של ארגונים, גופים, מרכזים או עמותות העוסקות בנושא. אין לנו הזכות לדרוש ראיות ברורות והוכחות לכך שפגיעה אכן התרחשה. גופן של נשים אינו זירה לפשע ותקיפה מינית זה אינו עניין של רווח פוליטי", הוסיפה.

עוד הדגישו הארגונים "לנשים אשר עברו תקיפה מינית הזכות המלאה לקבל את התמיכה הרפואית, הפסיכולוגית והרגשית הדרושה. יש להן את הזכות לדבר על הטראומה מתי שירצו ויש להן את החופש לבחור עם מי לחלוק את חוויתן, איזה מידע הן רוצות לחלוק, ומה הן לא מוכנות לחשוף. אנו אומרות זאת בצורה ברורה וחד משמעית, כפעילות וכארגונים פמיניסטים פלסטינים הפועלים במדינה: אנו נגד כל צורות האלימות ונגד הפרה של זכויות האדם וזכויות הנשים, לא רק בתקופות מלחמה ולא רק כאשר זכויותיהן מופרות בתוך המשפחה. עמדותינו ברורות והמאבקים שלנו משולבים – אנו מתנגדות לכיבוש, לגזענות, לאפליה, לשליטה הגברית ופונדמנטליזם, בכל עת ובכל מקום".

"אנו מתנגדות לתקיפות מיניות, הטרדה ואונס, ומאמינות לכל בת אדם שאומרת שהיא הוטרדה  או עברה תקיפה. לא אכפת לנו מה השתייכות והזהות הלאומית, הדתית או המינית שלה. אנחנו גם לא מפקפקות בדיווחים של עמותות ישראליות העוסקות במאבק בתקיפות מיניות שאירעו ב-7 באוקטובר נגד נשים ישראליות. אך יחד עם זאת, אנו קוראות לנשים הישראליות הפעילות הפמיניסטיים או הפעילות בארגוני הנשים בישראל אשר השמיעו את קולן נגד התקיפות המיניות שעברו אותן נשים, להיות נועזות ולעמוד נגד כל הפרות, לרבות הרג, הריסה ועקירה, שבוצעו בזמן המלחמה האכזרית, נגד הבנים ובנות העם הפלסטיני, במיוחד נשים וילדים בעזה. וכן לצאת נגד כל צורות האלימות, ההפחדה והאיומים כלפי סטודנטים וסטודנטיות במוסדות להשכלה גבוהה ועובדות במקומות העבודה השונים. פמיניזם אינו ניתן לחלוקה!", נאמר בגילוי הדעות.

עוד קראו פעילות הארגונים "הרימו את קולכן בהתנגדות לצורות האלימות והשתקה שעוברות נשים פלסטיניות אזרחיות המדינה, הנתונות למעצרים, איומים ופיטורים ממקומות עבודתן, כשהן מתמודדות עם מדיניות גזענית באצטלה חוקית ואיומים על שלומן מאז תחילת המלחמה. הפרת זכויות הנשים היא מעשה דיכוי שלא ניתן לקבל או להצדיק. הערכים הפמיניסטיים המשותפים מחייבים אותנו לא להשלים עם כל הצדקה להפרתן של זכויות אדם".

יצוין שארגון הנשים של האו"ם התייחס אתמול לעדויות על האלימות, האונס ופשעי המלחמה נגד נשים במתקפת חמאס ב-7 באוקטובר. "אנחנו מודאגות מאינספור העדויות על זוועות ואלימות מינית בזמן המתקפה", נכתב בהצהרה. "אנחנו תומכות בחקירת המקרים ומדגישות שכל הנשים – ישראליות ופלסטיניות – זכאיות לחיים בטוחים".

עוד בנושא: https://zoha.org.il/125598

 אך המציאות החברתית שנוצרת בצל המלחמה גוררת עמה מחירים נוספים: החלטת הממשלה להקל את התנאים לקבלת רישיון נשק והצפת הרחובות באקדחים וברובים, ללא כל בדיקה של משרדי הרווחה והבריאות, מעלות את הסיכון לאלימות קטלנית, רצחנית, בתוך המשפחה. גם בקרב המובטלים, מצבן של הנשים רע יותר, כאשר כ-60% מכלל המובטלים החדשים הן מובטלות.

שותפות ולא מלחמה

על רקע זה,  בשבת האחרונה, ביום הבינלאומי לציון המאבק באלימות כלפי נשים, קיימה תנועת נשים דמוקרטיות בישראל (תנד״י) בתל-אביב מפגש נשים יהודי-ערבי תחת הכותרת: ״מלחמה, ובכל זאת מדברות״. למפגש הגיעו כ-50 נשים יהודיות וערביות, מיפו, טמרה, שפרעם, טייבה, כפר יאסיף, גבעתיים, לוד, רמלה, נצרת וירושלים. רבות מהמשתתפות –   חברות ותיקות בתנד״י. האחרות הגיעו ממעגלים רחבים יותר, ביניהם בנק״י, ארגוני השלום וגם המאבק למען השבת החטופים. בין המשתתפות היו שתי נציגות של חד״ש ברמה המוניציפלית: אלמאזה ג׳אברה, ראש רשימת חד״ש בטייבה וחברת מועצה, ומרים עוואד, ראש רשימת חד״ש בטמרה המתמודדת למועצה לראשונה בבחירות המקומיות הקרובות. במהלך המפגש ערכו החברות דיון פוליטי ושוחחו על החוויות האישיות שלהן מאז תחילת המלחמה. בסיום האירוע יצאו עשרות החברות להפגנה יהודית-ערבית משותפת בשדרות רוטשילד תחת הקריאה: "כן לשלום, לא למלחמה!״

את המפגש פתחה מזכ״לית תנד״י נסרין מורקוס. בדבריה ציינה: ״בצל המלחמה, ובצל הנפילה של קורבנות רבים משני העמים, נפגשות נשים יהודיות וערביות כדי להגיד – לא למלחמה! לא לאלימות! אנחנו כואבות על כל הקורבנות, בנות ובני משני העמים".

המאבק בכיבוש – חלק מהמאבק באלימות נגד נשים

נשיאת תנד"י וחברת הכנסת לשעבר, תמר גוז׳נסקי, הדגישה בדבריה כי המאבק נגד הכיבוש ובעד פתרון שתי המדינות הוא חלק בלתי נפרד מהמאבק באלימות כלפי נשים. ״אם מישהו באמת נגד אלימות כלפי נשים, איך הוא יכול להשלים עם אלימות נגד ילדים, נגד עמים אחרים?״

אחת המשתתפות הצעירות סיפרה על משפחתה מאחד הקיבוצים בעוטף עזה, אשר הסתתרה בממ״ד מפני שלוחי החמאס במשך יום וחצי. ״אני פשוט לא רוצה שזה יקרה יותר, אף פעם. לשני העמים מגיע לחיות בשקט, גם לעזתים וגם לישראלים״.

חברות ערביות אחדות הביעו דאגה ופחד להתבטא נגד המלחמה במרחב הציבורי ובמקומות העבודה. הרדיפה המקארתיסטית, אותה מלבה ממשלת הימין, והמישטור של כל ביטוי של אמפתיה עם קורבנות המלחמה העזתים מרחיבים את השסע בחברה האזרחית בין יהודים לערבים. המקארתיסטים מנופפים בטענה המומצאת לפיה הבעת כאב על חיים פלסטיניים שנגדעו שוות ערך לתמיכה בחמאס.

מזכ"ל תנד"י, סיפרה שהתמודדה עם רדיפה ברשתות בעקבות מאמר משותף שלה ושל גוז׳נסקי שפורסם בעיתון ״הארץ״, שבו קראו להפסקת המלחמה ולחתירה לפתרון מדיני. היא הדגישה כי הרדיפה אחר עובדות וסטודנטיות ערביות מבטאת השלכה שלילית נוספת על נשים עקב המלחמה המתמשכת. כפי שסיכמה תמר גוז׳נסקי את דבריה: ״אנחנו בתנד״י פועלות במקביל להגנה על נשים מפני אלימות, נגד הכיבוש ולמען הדמוקרטיה״.

מפגש הנשים שהתקיים בשבת האחרונה הוא נקודת ציון דרך חשובה במאבקים הללו. הוא סיפק נקודת הזנקה להרחבת המעגל של המאבק היהודי-ערבי למען חיים טובים ובטוחים יותר לשני העמים ככלל, ולנשים יהודיות וערביות בפרט.

עוד בנושא: https://zoha.org.il/125610