רשויות שונות בישראל – ובראשן השב"כ וצה"ל – נוהגות לכבול עצירים באופן מכאיב המהווה עינוי והתעללות, וזאת בניגוד לחוק, לכללי מוסר בסיסיים ולדין הבינלאומי" – כך חשף הוועד נגד עינויים, הפרסם הבוקר (יום ד') דו"ח בנושא, תחת הכותרת "כבילה כהתעללות וכעינוי". עורכי הדו"ח מבססים אותו על 574 מקרי מעצר וחקירה מהשנה האחרונה, ומסתמכים גם על מקרים שתועדו בשנים קודמות ועל עדויות של חיילים שנאספו בידי ארגון "שוברים שתיקה". לדבריהם, זהו רק "קצה הקרחון" של התופעה, שהסובלים העיקריים ממנה הם עצורים פלסטיניים ביטחוניים – אך הנוהג "מחלחל" גם למערכת אכיפת החוק בשטח ישראל.

 

כותבת הדו"ח, עו"ד סמאח אל-ח'טיב-איוב, טוענת כי נהלי האיזוק של עצירים מהווים התעללות ועינוי של ממש, ועומדים בניגוד לחוקי מדינת ישראל, לפסיקות בית המשפט העליון, לסטנדרטים מקובלים של מוסר, לדין הבינלאומי ולאמנות בינלאומיות שישראל חתומה עליהן. כל אלה מאפשרים לכבול עצורים ואסירים באזיקים לצורך מניעת בריחתם ממעצר או מניעת סכנה לעצמם או לסביבתם, אך בישראל, נוהגים לאזוק עצורים באופן מכאיב – כדבר שבשגרה.

"כבילה מכאיבה זו מתבצעת מתוך מניעים פסולים ושיקולים זרים מובהקים הכוללים גרימת כאב וסבל, ענישה, הפחדה, הפליה וחילוץ מידע והודאות שלא כדין", נכתב בדו"ח, המתפרסם לרגל היום הבינלאומי להזדהות עם קורבנות עינויים, שמצוין ברחבי העולם מדי שנה ב-26 ביוני. "הסובלים העיקריים מכך הינם עצורים פלסטיניים, המוגדרים 'ביטחוניים', אולם תרבות הזלזול בכבודם של עצורים ואסירים מחלחלת פנימה אל תוך ישראל ופוגעת לעתים גם בכלואים המשתייכים לקבוצות אחרות". 

 

הדו"ח מביא שורה ארוכה של עדויות מפי עצורים פלסטינים, שנכבלו באורח מכאיב בידי חיילים, אנשי שב"כ ולעתים גם בידי סוהרים. עצורים רבים, כך עולה ממנו, סובלים מאיזוק מכאיב בשלבים שונים של מעצרם וחקירתם, החל במעצרם בידי חיילי צה"ל, עבור בחקירתם בידי חוקרי השב"כ, ולעתים הם גם נאזקים באורח משפיל בעת שהם מועברים לטיפול רפואי – ואף בזמן קבלת הטיפול עצמו.

 

בחלק הדו"ח העוסק בצה"ל, נטען כי חיילים נוהגים לכבול את ידיהם של עצורים בצורה מכאיבה ופוגענית באופן שיטתי, ללא כל שיקול דעת פרטני. אופן הכבילה הוא לרוב מאחורי גבו של העצור, תוך הידוק יתר של אזיקוני הפלסטיק הצרים באופן שגורם לכאב ולא פעם גם לפגיעות גופניות לטווח ארוך. במקרים רבים סיפרו העצורים כי כשהתלוננו על הכבילה המכאיבה, הידקו החיילים את האזיקונים עוד יותר.

 
 

"צעקתי מכאב ידיי, ואז ניגש אליי אחד החיילים ושאל אותי מה איתי, למה אני צועק", סיפר יזן סואלחה, תושב שכם שנעצר על ידי צה"ל, ואחד מ-574 הפלסטינים שעדויותיהם מופיעות בדו"ח. "אמרתי שהאיזוק מכאיב לי מאוד, ואז ניגש לראות את ידיי. חשבתי שהוא הולך לשחרר אותי מהאיזוק, אך הוא סובב את הקשר עוד יותר".

 

חלק אחר בדו"ח עוסק במתקני החקירה של השב"כ. אף שמתקנים אלה מאובטחים ונעולים ואין סכנה לבריחת העצורים, אלה נאזקים – כדבר שבשגרה – בשתי ידיהם אל מאחורי מסעד הכסא, ולא פעם מוחזקים כך ברציפות במשך שעות ארוכות ואף ימים שלמים. לעתים קרובות נכבלים כך עצורים למשך שעות בחדר החקירות הסגור, גם כשאינם נתונים לחקירה כלל.

 

"כבילה מכאיבה זו, בתנוחה מעוותת של הגוף, מותירה לעתים את חותמה בצורת נזק בריאותי ארוך טווח, או אף לצמיתות", נטען בדו"ח. "היא אינה ניתנת להצדקה בטיעון הרשמי הנפוץ של הגנה על שלום החוקרים או מניעת בריחה ממשמורת. טיעון זה מתגלה כבלתי קביל גם לנוכח העובדה שאותם עצורים עצמם מובאים לאחר מכן לגביית הודאתם בפני חוקרי המשטרה, ושם אינם נאזקים כלל ועיקר. הדברים אינם מותירים מקום לספק, כי הכבילה המכאיבה לא נועדה אלא לשבור את רוחו של הנחקר ולחלץ ממנו הודאות ומידע שלא כדין".

 

"זאת ועוד", מוסיפים כותבי הדו"ח. "לעתים נוהגים חוקרי השב"כ לאזוק את נחקריהם באזיקים נוספים, המוצמדים לאמותיהם ולזרועותיהם, ולמתוח אותם באופן שברור לחלוטין כי נועד לגרום לכאב בלתי-נסבל". בדו"ח מפורט מקרה שבו נחקר נכבל בידיו וברגליו למיטה למשך יומיים ברציפות, מבלי שנחקר כלל ומבלי שאיפשרו לו ללכת לשירותים, והוא הוכרח להטיל את מימיו בבגדיו.

 

"אחד החוקרים הביא אזיקים צרים מאוד ממתכת, הידק אותם מאוד על זרועות ידיי מעל התחבושת האלסטית, וסובב אותם חזק סביב הזרוע", תיאר הייתם סלהב, תושב מזרח ירושלים שנחקר בבית המעצר במגרש הרוסים. "הרגשתי שהוא מסובב את העצם ושכאילו מפריד בין הבשר לעצם הזרוע. הוא עשה זאת לכל יד לחוד, לסירוגין – פעם יד ימין ופעם יד שמאל… אני צעקתי בכל הכוח, כי כאב מאוד, וכל פעם שצעקתי – הוא צעק עוד יותר חזק בתוך אוזני, צעק באוזן ימין כאשר סובב את האזיקים בזרוע יד ימין, ולהיפך".

 

עוד עולה מהדו"ח, כי על אף שיפור בנהלי כבילתם של עצורים ואסירים המובאים לטיפול רפואי – בעקבות פעילות של הוועד ושל ארגון "רופאים לזכויות אדם" – לא נהנים מכך כלל כלואים ביטחוניים, הממשיכים לקבל טיפול רפואי בבתי חולים בעודם אזוקים, ללא כל שיקול דעת פרטני לגבי מידת הסכנה הנשקפת מהם וללא תלות בחומרת העבירות המיוחסות להם.

 

הדו"ח כולל שורה של המלצות מפורטות לרשויות השונות, ובכללן קריאה להימנע מאיזוק של עצורים ללא בחינה פרטנית. במקרים שבהם תימצא הצדקה לכבילה, מומלץ בדו"ח, יש לבצעה באופן שאינו מכאיב ובמידה שאינה עולה על הנדרש. כן קורא הוועד לאכוף את הוראות החוק ולמצות את הדין עם מפריו, לרבות החלת אחריות שילוחית על המפקדים, ולאפשר בקרה בלתי תלויה על המתרחש במתקני החקירה של השב"כ.

 

כותבי הדו"ח דורשים גם לערוך תיעוד חזותי וקולי של החקירות, כך שאפשר יהיה לפקח עליהן ולסייע בבירור תלונות בדבר כבילה מכאיבה וצורות נוספות של התעללות ועינויים במהלך החקירה. לדבריהם, "זהו דבר חשוב במיוחד, לנוכח העובדה שהרוב המכריע של התלונות נגנז בטענה שלא ניתן לאששן".

 

בתגובה לדו"ח של "הוועד נגד עינויים" אמר ח"כ עפו אגברייה (חד"ש) כי "יש לכבול את ידיהם של השב"כ ושל צה"ל שממשיכים להפעיל עינויים סדיסטיים ושממשיכים לרמוס ברגל גסה ובזרוע מאזקת את פסיקת בג"ץ האוסרת על עינויים". ח"כ אגברייה הוסיף כי "הגיע הזמן שהקהילה הבינלאומית תיכנס לעובי הקורה ותטפל באגפי האיקסים למיניהם ובמרתפי העינויים שמתנהלים בחסות השב"כ וצה"ל".

  

לעיון בדו"ח המלא:

http://www.stoptorture.org.il/he/node/1440