החודש ציינו ברחבי העולם מלאות יובל שנים למותו של המשורר הטורקי הגדול, נאזים חכמת. באחד המרובעים שלו, ניסח חכמת מעין תשובה לשאלה "מי אתה?":
אני, בן אדם אני,
אני נאזים חכמת, משורר קומוניסטי טורקי,
מכף רגל ועד ראש אמונה,
מכף רגל עד ראש מאבק, געגועים, תקווה…
הזיכרון האישי שלי בהקשר של נאזים חכמת, נולד בפגישה לא צפויה. לפני שנים אחדות, הגעתי לבדיקה במרפאת חוץ של אחד מבתי החולים. הרופא, שלא הכרתי קודם לכן, דיבר עברית כמי שלמד אותה לאחרונה. התעניינתי במוצאו, והוא סיפר שהוא רופא מוסלמי מטורקיה, הנמצא בבית החולים בארץ לצורך התמחות ברפואת עיניים.
נאזים חכמת בבית הכלא (צילום ארכיון: הומניטה)
ממעמקי זכרוני שלפתי אז בית אחד מהשיר "כמו קרם" של נאזים חכמת:
אם אני לא אבער
אם אתה לא תבער
אם אנחנו לא נבער,
איך
מן
החושך
האור
יזהר…
הרופא, נרגש מהמחווה, עיניו נוצצות, קם ודקלם בטורקית את כל בתי השיר. ואז הוסיף והדגיש עד כמה חכמת אהוב ונערץ במולדתו.
כך, בתיווכו של נאזים חכמת, נולדה ידידות, שהניבה הליכה משותפת להופעה של להקה בשם "אנסמבל אבידין", ששרה שירים של נאזים חכמת, וגם שיחות על שם ועל פה, עד שהרופא הטורקי סיים את התמחותו וחזר למולדתו.
נסים ברכה
(הטור פורסם בגיליון "זו הדרך " בשבוע שעבר)
