הפגנת הזעם נגד מחירי הדיור הספסריים, ההפרטה לטובת הטייקונים המתעשרים על חשבוננו, למען בריאות וחינוך ציבוריים – נקבעה למוצ"ש, 23 ביולי 2011 בשעה 21.00. אך כאשר בשדרות רוטשילד ובכבישים הסמוכים ל"הבימה" התאספו אלפים כבר בשעה 20.00 – היה ברור שההפגנה תהיה באמת אם ההפגנות החברתיות.

בלטו בהפגנה צעירים, עובדים וסטודנטים, משפחות עם ילדים, רבים שהגיעו מישובים חוץ לתל-אביב, וגם אנשים בגיל העמידה. בניגוד לכמה תיאורים, זו לא הייתה הפגנה "לבנה". היו בה מזרחים רבים, שחיברו את זעקת שכונות העוני וערי שכר המינימום עם מחאת האוהלים והסטודנטים. שתי נשים מזרחיות שהגיעו מרחובות, אחת מחזיקה בשני ילדיה, לא חדלו לקרוא קריאות לאורך כל ההפגנה, עד שהרמקולים של ההפגנה השתתקו לטובת אלה של העצרת. יחד עם כולם, הן זעקו: "העם רוצה צדק חברתי", "ביבי תתפטר, הדיור שווה יותר", "דיור ראוי במחיר שפוי", ו"התשובה להפרטה – מהפכה".

רבים הביאו עמם שלטי מחאה מהבית, כתובים בכתב יד. אחרים הניפו את השלטים שהביאה חד"ש, שעליהם נכתב: "הממשלה נגד העם, העם נגד הממשלה", והניפו דגלים אדומים. בין הצועדים היו הח"כים מחד"ש דב חנין ומוחמד ברכה, אילן גילאון (מרצ) וח"כ נינו אבסדזה (קדימה).

רבבות המפגינים שטפו את אבן גבירול ושד' שאול המלך, בואכה כיכר המוזיאון, שם נערכה עצרת. הדוברים בעצרת – נציגי מאבקים שונים – קראו להפלת הממשלה, המתעמרת באזרחים, ששכרם ורמת חייהם נשחקים. בין הדוברים היו: דפני ליף, יוזמת המאהל בשד' רוטשילד; חגית אופיר, יו"ר אגודת הסטודנטים לרפואה באוניברסיטת בן-גוריון; קרן עזוז, סטודנטית ממכללת תל-חי ומהמאהל בקרית שמונה; ענבל חרמוני, עובדת סוציאלית; יגאל רמב"ם, מפעילי המאהל בת"א; יהודה אלוש, פעיל שכונות מבאר שבע, ורונית בלום, מורה לאזרחות.

כלי התקשורת כיסו בהרחבה את הפגנת הרבבות. ברשימתו ב"הארץ" (24.7), כתב גדעון לוי, בין היתר:

"ליל ה-23 היה גם ליל שובו של הסוציאליזם, שלא לומר חלילה הקומוניזם. אנשי חד"ש מעולם לא הרגישו כה נוח בהפגנת המונים. דב חנין לא נראה מעולם עם חיוך שכזה על פניו… הצעירים קראו אמש 'מדינת רווחה', ו'די להפרטה', וזה לא סוציאליזם בימינו?"