מאת ד"ר איציק ספורטא. הטור פורסם באתר "העוקץ".

נתבשרנו שמשרד הרווחה מחלק 4.4 מיליון שקל לעמותות שמספקות סלי מזון למשפחות שמתקשות לממן לעצמן מזון לחג. האמת שלא ציפיתי שמשרד הרווחה יהיה כל כך נדיב, ממש תקציב עצום וענק שלא היה מבייש שום מדינה מפותחת בעולם. באותו זמן אנו מתבשרים על רווחים מכובדים של חברות עסקיות המפרסמות את הדוחות השנתיים שלהן.

אותו מספר צנום של 4.4 מיליון שקל שנועד לספק צרכים די בסיסיים של אנשים מהווה שכר שנתי של, למשל, החשבונאי הראשי בבנק פועלים שזכה ל-5.5 מיליון שקל או של המשנה למנכ"ל שקיבל 4.5 מיליון שקל, שלא לדבר על המנכ"ל המסכן שנאלץ להסתפק ב-11 מיליון שקל בהשוואה ליותר מ-16 מיליון שקל של מנכ"ל בנק המזרחי שקטן בהרבה מבנק פועלים.

מה הקשר בין אלו, מלבד הקשר המספרי הדי שרירותי בין התמיכה של משרד הרווחה לשכרם של מנהלים כאלה או אחרים? על פניו אין קשר. אבל עצם התופעה צריכה לעורר אצל כל אחד ואחת מחשבה שמשהו פה דפוק ברמות בלתי נתפסות. כיצד בחברה אחת, במדינה קטנה אחת לא רק שנוצרים פערים בלתי נסבלים שכאלה אלא שיש כאלה שמצדיקים אותם. אילו לא הייתה איזו הצדקה לפערים שכאלה אני משער שהיה נעשה משהו בכדי להקטין את הפער או לפחות להגיע למצב שבו לא יהיו בנמצא טף, נשים וגברים שזקוקים לעזרה בכדי לספק לעצמם מוצרים בסיסיים. אבל משום מה זה לא קורה, והפערים גדלים והנזקקות של אנשים אינה יורדת בלי קשר למצב הכלכלי הכללי.

כיון שהכלכלה הקפיטליסטית כפי שנהוגה בישראל מעצם טבעה מייצרת פערים שכאלה הדרך היחידה למנוע אותם היא באמצעות מעורבות המדינה. המדינה עושה כיון שללא מעורבותה, שאינה מספקת גם כך, מדד ג'יני היה 0.51 לעומת 0.39 לאחר תשלומי העברה ומיסים (בשוויון מוחלט מדד ג'יני הוא 0). מבין המדינות המפותחות רק ארה"ב קרובה אלינו באי השוויון בכל יתר המדינות באירופה אי השוויון נמוך יותר (בשבדיה ודנמרק הוא נמוך מ-0.25).

כך שהמדינה כאן אינה עושה מספיק ונראה שגם בעתיד זה ימשיך להיות כך, אנו נידונים להיחשף לאבסורד שבו התמיכה לצרכים בסיסיים, למשל לפני חג הפסח, של החברה הישראלית נמוכה משכרם של מנהלים בחברות גדולות.