40% מהשביתות פורצות בגלל אלימות כלפי נהגי התחבורה הציבורית ועובדי הוראה. כך עולה מהדו"ח השנתי של הממונה על יחסי עבודה במשרד העבודה, שפורסם בשבוע החולף. בשנת 2025 אבדו למשק רק 90 אלף ימי עבודה בשל שביתות שבהן השתתפו כרבע מיליון עובדים, בהשוואה ל-762 אלף בשנת 2024.
כאמור, 40% מהשביתות בשנת 2025, 10 שביתות מתוך 25, אירעו על רקע אלימות כלפי עובדים – שיעור חריג ביותר, בהשוואה ל-12% בלבד מהשביתות בשנת 2024 – שלוש שביתות. אשתקד שלוש מהשביתות פרצו על רקע תביעות שכר והטבות אחרות, שלוש בגלל שינויים מבניים, שביתה אחת על רקע שינויים ארגוניים, שתי שביתות על רקע הרעת תנאים, שביתה אחת בגלל אי-הגעה להסכם קיבוצי, שביתה אחת על רקע תנאי עבודה, שביתה נוספת על רקע מכירת חברה, שביתה אחת בגלל מיקור חוץ, שביתה אחת על רקע הלנת שכר ואחת על רקע שאלות יציגות. לעומת זאת, 70% מהעיצומים ננקטו בגלל תביעות שכר, 20% על רקע הרעת תנאי עבודה ו-10% על רקע שינויים ארגוניים.
כ-69% מהצעדים הארגוניים וכ-80% מימי העבודה שאבדו כתוצאה משביתות התרכזו במגזר הציבורי. 34% מהשביתות והעיצומים היו בתחום החינוך וההשכלה הגבוהה, 23% במגזר הפקידותי ובקרב עובדי מדינה ומינהל מקומי, כ-12% בענפי התעשייה, כ-8% בתחום התחבורה הציבורית, כ-8% בנמלים, כ-6% בתחום הבריאות והרפואה, כ-3% בשירותי טיפול באשפה ובפסולת וכ-3% בתחומי הבנקאות והמסחר הסיטוני והקמעוני.
יצוין ש-37% מהצעדים הארגוניים ננקטו על ידי ההסתדרות הכללית, הסתדרות המורים הייתה אחראית לכ-17% מהצעדים הארגוניים וארגון הסגל הזוטר באקדמיה לכ-12%. 6% מהצעדים הארגוניים היו דווקא השבתות שננקטו על ידי מעסיקים ולא על ידי ארגוני העובדים – כשהממונה על יחסי העבודה ציינה שגם רובן היו במחאה על אירועי אלימות נגד עובדים.
מדובר בירידה של 88% במספר ימי העבודה שאבדו למשק בשל שביתות לעומת שנת 2024. הירידה נגרמה, בין היתר, על רקע העובדה שלאורך שנת 2024 קיים ארגון המורים מספר השבתות אזוריות ושביתה ארצית בת שבוע בספטמבר, כחלק מהמאבק להעלאת שכרם. עם זאת, מדובר במספר נמוך של ימי עבודה שאבדו בשל שביתות גם ביחס לשנים קודמות: בשנת 2023 אבדו למשק 266 אלף ימי עבודה ובשנת 2022 אבדו למשק 334 אלף ימי עבודה בשל שביתות. הדו"ח מציין כי מצב החירום הביטחוני במהלך השנה, על רקע מלחמת חרבות ברזל ומבצע עם כלביא, היווה גורם ממתן מרכזי בנקיטת צעדים ארגוניים במשק.
המשקל הרב של שביתות וצעדים ארגוניים שננקטו בגלל אלימות בענפי החינוך והתחבורה טרם מצא ביטוי הולם בפעילותם של כלל ארגוני העובדים, פרט למספר מצומצם. לשכת עורכי הדין קיימה ביום רביעי האחרון בתל אביב כנס מיוחד בנושא האלימות והאיומים כלפי עובדים ונותני שירות, בעקבות רצח עו"ד ארבל פלדמן בידי לקוח. בכנס השתתפו ראשי ארגון המורים, הסתדרות האחיות, איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים, ההסתדרות הרפואית ונציגי נהגים בתחבורה הציבורית. במוקד הכנס עמד הצורך להפוך את המאבק באלימות, הבולטת במיוחד בתקיפות הגזעניות נגד נהגים ערבים, שמתנהל כיום בנפרד בכל ארגון מקצועי, למהלך משותף של ארגונים המייצגים מאות אלפי שכירים בישראל.
בסיום הכנס חתמו ראשי הארגונים על אמנת "עובדים בלי פחד – אמנה משותפת למאבק באלימות כלפי משרתי ציבור ובעלי מקצוע". במסגרת האמנה התחייבו הארגונים לפעול יחד מול הממשלה, הכנסת, המשטרה ורשויות האכיפה; לקדם תיקוני חקיקה ומנגנוני דיווח, סיוע וליווי לעובדים מאוימים; ולפעול להגברת המודעות הציבורית לתופעה.
עו"ד בכר אמר בכנס: "אנחנו לא יכולים להתמקד רק באלימות נגד עורכי דין. אסור להחריש, אסור לעבור לסדר היום – זה דבר שאי אפשר לקבל אותו. אנחנו צריכים לדרוש את האחריות מהמנהיגות הנבחרת. זה דבר מאוד קל לארגונים לברוח, כי אתה לא רוצה להיות בעימות מול השלטון ואתה מפחד להיתפס פוליטי. כשאומרים ששופטים הם בוגדים – זה שיח אלים, וזאת התוצאה". לדברי יו"ר איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים, ענבל חרמוני: "מדינת ישראל לאורך הרבה שנים לא חשבה שצריך שיהיה פה שירות ציבורי נורמלי לציבור, ועכשיו זה מגיע לפתחנו של כולנו ביום יום. האלימות לא מתפרצת, היא משתוללת. כשאדם כואב לו, כשעומדים לזרוק אותו מהבית או כשהילד שלו ללא מסגרת, הוא מגיע ודופק על השער האחרון, ומולו עומדות העובדות הסוציאליות, שרובן נשים, שאין להן מספיק זמן לתת מענה לכולם. אין לאלימות שום הצדקה, אבל צריך להבין שהמערכות מביאות אנשים לקצה. בסוף יש לנו אחריות משותפת לזה".
יו"ר הסתדרות האחיות והאחים, שאול סקיף, הדגיש: "ההתפרצויות הן פשוט הזנחה של שנים. אין מספיק כוח אדם, אין מספיק התייחסות לאנשים שנמצאים במצוקה. זה לא מצדיק את האלימות, אבל מה שקורה הוא שבאמת הכול מתפורר ואדם לאדם זאב. ב-2017 אחות בקהילה אצלנו בחולון נשרפה בחיים על ידי מטופל. הזדעזענו, אבל הכתובת נמצאת על הקיר ואף אחד לא עושה שום דבר. הייתה את ועדת מור יוסף, שהוציאה עשרות המלצות כיצד להתמודד עם האלימות, אבל בסוף הכול מתבטא בשאלה כמה המדינה מוכנה להשקיע משאבים כדי שהאלימות הזאת תיעלם". לדברי יו"ר ארגון המורים, רן ארז: "אנחנו עושים כל שנה סקר אלימות ורואים כל שנה עלייה. אי אפשר לטפל באלימות של בני נוער בכיתות של 35-40 תלמידים. בשיעור של 45 דקות יש לך דקה לכל תלמיד. אנחנו עושים צעדים אקטיביים כל הזמן נגד אלימות, אבל הטיפול הספורדי לא פותר את הבעיה והיא רק מתגברת".
"האלימות היא איום קיומי על ישראל, איום על בריאות הציבור, ובוודאי איום על שלטון החוק. אנחנו יודעים מהמחקרים שכשאנשים נמצאים בחברה אלימה נמצאים בסטרס מתמיד, לא ישנים טוב בלילה, מפחדים להסתובב במרחב הציבורי, ובסוף יש לכך גם תוצאות בריאותיות קשות. אני מאוד חושש שלקראת הבחירות נראה עלייה באלימות", אמר בכנס פרופ' חגי לוין, יו"ר איגוד רופאי בריאות הציבור בישראל. יש להצטער שבכנס לא נשמעו קולותיהם של נציגי הסתדרות המורים, ארגון עובדי ההוראה הגדול בישראל, וארגוני העובדים בתחבורה הציבורית בהסתדרות הכללית, כוח לעובדים וההסתדרות הלאומית.
שמואל אורניץ'
לעיון בדו"ח המלא (30 עמודים):
עוד בנושא: https://zoha.org.il/147749/
