בשבוע שעבר, ב-13 במאי, ציינה המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י) את יובל ה-30 להופעתו של ביטאונה בשפה הערבית, "אל-אתיחאד", כעיתון יומי. העיתון, אשר החל להתפרסם ב-1944, היה בעבר שבועון, ותקופה מסוימת התפרסם פעמיים בשבוע. בשנת 1983, ביוזמת עורך העיתון דאז, הסופר וח"כ לשעבר אמיל חביבי, החל "אל-אתיחאד" להתפרסם כיומון, וכיום הוא העיתון היומי היחיד היוצא לאור בישראל בשפה הערבית. לרגל המאורע, שוחחנו עם עורכת העיתון, עאידה תומא-סלימאן, חברת הלשכה הפוליטית של מק"י.

עאידה תומא–סלימאן, עורכת "אל–אתיחאד" (צילום: אופק)

מהו הייחוד בהוצאת עיתון יומי קומוניסטי?

"אל-אתיחאד" מתמודד עם כל האתגרים עמם רגיל להתמודד יומון: לשמור ולשפר את המקצועיות שלו, את תדמיתו ואת אמינותו. נוסף על כך, בפנינו, בדומה לכל עיתון אחר, עומדת המטרה של הרחבת קהל הקוראים. אך ל-"אל-אתיחאד" יש אתגרים ייחודיים, שהם פועל יוצא של אופיו הפוליטי המובהק. מק"י נהנית מאהדה ומתמיכה של שכבות נרחבות באוכלוסייה הערבית בישראל, וזאת כפועל יוצא של היסטוריה מפוארת של הובלת מאבקים. אך בצל התמורות המתחוללות בחברה הערבית, ובכלל זה התגברות השפעתם של כוחות ריאקציוניים ודתיים, בולטת עוד יותר המשימה העומדת בפני "אל-אתיחאד", לשמור על מקומו ועל מעמדו בקרב הציבור הערבי בישראל.

וכיצד משפיע משבר העיתונות הכתובה?

המשבר עמו נאלצת להתמודד העיתונות הכתובה בישראל – דוגמת סכנת הסגירה של "מעריב" ו"הארץ" – לא פוסח על "אל-אתיחאד". ישנו קושי כלכלי להחזיק עיתון יומי, עם כל העלויות הכרוכות בכך, כגון צוות עובדים, עלויות דפוס והפצה. זאת, במסגרת שוק עיתונות שהוא מאוד תחרותי ומאוד נוקשה. העובדה ששפת העיתון היא שפתה של אוכלוסיית מיעוט, מגבילה את אפשרויותיו הכלכליות. זה מוחשי בכל הנוגע ברכישת מודעות ובפרסומות בתשלום מצד חברות מסחריות, אשר אינן פועלות רק בקרב האזרחים הערבים. עובדת היותו כלי ביטוי של המיעוט הערבי בישראל המנושל והמוחלש מבחינה כלכלית, גם היא מייצרת קשיים באיסוף מקורות מימון.

חשוב לציין, עם זאת, שכעיתון קומוניסטי, אנו מתאמצים להשיג את האיזון בין ניהול כלכלי מיטבי לבין הרצון לא להשתעבד לתרבות הצריכה, ולא להניח להיבט המסחרי שבניהול העיתון להעיב על ההיבט הפוליטי.

קושי נוסף, המעיק על העיתונות המודפסת כולה, זו ההתמודדות עם המיידיות והאקטואליות המאפיינת כיום את המדיה האלקטרונית ואת אתרי החדשות באינטרנט. כלי תקשורת אלה, שהם חינמיים ומתעדכנים בזמן אמת, מהווים אתגרים קשה עבור עיתון מודפס, שצריך לעמוד בקצב המאורעות, וגם אינו מחולק בחינם.

אם כך, מהו הערך המוסף של "אל–אתיחאד" לעומת אתרי החדשות באינטרנט?

הערך המוסף העיקרי שלנו הוא הניתוחים הפוליטיים והקו הרעיוני שהעיתון מבטא. זה בא לידי ביטוי, למשל, בנקיטת עמדות ברורות בסוגיות העומדות על סדר היום של החברה הערבית בישראל, זאת בהבדל מכמה כלי תקשורת אחרים. דוגמאות לכך: תופעת האלימות ההולכת וגוברת בתוך החברה הערבית, או תופעת העדתיות והחמולתיות. בנושאים אלה, יש ל-"אל-אתיחאד" עמדה עקבית וחד-משמעית. עבורנו, העיתון הוא לא רק במה לחשיפת תופעות מסוכנות אלה, אלא גם כלי למאבק על תודעת האנשים, כדי לעוקרן מן השורש.

ערך מוסף שהיה לעיתון בעבר, ושאותו אנו מעוניינים לשמר ולפתח, זה היותו אכסניה עבור טובי המשוררים והסופרים של האוכלוסייה הערבית בישראל. כיום, יש בישראל מחסור בכתבי-עת תרבותיים בשפה הערבית. אנו חושבים כי ל-"אל-אתיחאד" יש תפקיד בהתמודדות עם מצב זה. משך שנים רבות, ובמיוחד בשנים שאחרי הקמת המדינה, שמר העיתון על השפה הערבית ותרם לפיתוח התרבות העשירה של האוכלוסייה הערבית בישראל, וזה יעד שאנו נמשיך להשקיע מאמצים להשיגו.

הריאיון פורסם בגיליון השבוע של "זו הדרך":

http://maki.org.il/he/http://maki.org.il/images/stories/zo/2011/zoohaderech.pdf