סגן נשיא בוליביה, אלווארו גרסיה לינרה, שוחח לאחרונה עם כתב העיתון הצרפתי "הומניטה", לקראת צאת לאור בפאריס של הספר "למען פוליטיקה של שוויון", פרי-עטו של גרסיה לינרה, העוסק בארצו ובממשלתה הסוציאליסטית. גרסיה לינרה, יליד שנת 1962, הוא אחד האינטלקטואלים הבולטים באמריקה הלטינית,. הוא בוגר החוגים למתמטיקה ולסוציולוגיה, ולאחר סיום לימודיו במקסיקו, שב לארצו והחל לפעול בשורות השמאל.

 

 

 

ב-1992 נעצר גרסיה לינרה בגלל פעילותו בתנועת הגרילה "טופאק קטארי", וישב חמש שנים בכלא ללא משפט. עם שחרורו, הוסיף לפעול במסגרת התנועות החברתיות, ובייחוד במערכה נגד הפרטת המים. מאז 2005 מכהן גרסיה לינרה כסגנו של אוו מוראלס, נשיא המדינה, ונחשב האידיאולוג של ממשלת בוליביה. להלן חלקים מהראיון.

 

מהם ההבדלים והקווים המשותפים בתהליכים הפוליטיים באמריקה הלטינית?

 

העמים במדינות השונות מחפשים את דרכם כדי לצאת מהנתיב הניאו-ליברלי, להיחלץ מריכוז העושר ומההפרטה, ולנטוש את מה שמכונה "השוק החופשי". כך בארגנטינה, בברזיל, באקוודור ובאורוגוואי. אבל אצלנו, בבוליביה, אנו שוללים את הניאו-ליברליזם תוך שלילת הקפיטליזם. במדינות אחרות, שלילת הניאו-ליברליזם נעשית בשם "קפיטליזם בעל פני אנוש". אבל, אנו סבורים אחרת.

 

איך ניתן להתמודד עם הקפיטליזם?

 

זה תלוי בכוחות החברתיים של העמים המקוריים, זה תלוי בתנועות החברתיות ובהמון המגויס. ההמונים – אין משמעותם אוסף של יחידים, אלא ציבור מאורגן שיש לו מטרות פוליטיות מוגדרות. השאלה היא איך להתארגן בצורה של רשתות חברתיות שאינן קשיחות, אבל פועלות ללא הפוגה, ומסוגלות להנהיג, לגייס ולחנך.

 

בזמנו, האיגודים המקצועיים היו הציר למערכה האנטי-קפיטליסטית, אך השפעתם הייתה בולטת רק בריכוזי העובדים, ובייחוד במכרות ובתעשייה. כיום, אנו מתמודדים עם המוני עובדים המועסקים בעבודות חלקיות, כעצמאים, או המועסקים יחד עם בני משפחותיהם במקומות עבודה קטנים, שאינם קשורים באיגודים המקצועיים. הרשתות החברתיות אמורות לתת מענה הולם למצב החדש, ולשלב דיון והכרעות דמוקרטיות.

 

מה משמעות הקביעה "האופק בתקופתנו הוא הקומוניזם", אותה כללת בספרך?

 

הקפיטליזם הגלובלי מחולל כוחות ייצור, אשר במסגרתם פועלים תהליכים חברתיים חסרי תקדים. המדע, למשל: כבר לא מדובר בקבוצת חוקרים העמלים במעבדה שלהם; המדע, או לפחות חוד החנית של המדע, הוא תוצאת עבודתם של אלפי מדענים המועסקים בידי תאגידי ענק, אשר מפיקים רווח רב מפועלם המשותף.

 

ניקח דוגמא אחרת: האייפון שאני מחזיק כעת בכיס. זה מכשיר טלפון נייד, אשר מאחוריו עומדים אלפי מדענים המועסקים בידי התאגיד "אפל". החלקים במכשיר העשויים פלסטיק הם מתוצאת תאילנד, רכיבי הזיכרון מגיעים ממקסיקו, ופועלים בסין הם שהרכיבו את המכשיר. אם כך, מי מייצר את הטלפון שבכיסי? לכאורה, כל העולם. אבל את הרווחים גורף תאגיד ענק אמריקאי. הייצור נעשה יותר ויותר חברתי, מה שמאפשר את הבסיס החומרי לסוציאליזם.

 

בכל הנוגע לטבע, הקפיטליזם הגלובלי מקדם את כוחות הייצור ההורסים את הטבע, שהוא נכס השייך לכל האנושות. טבע וקניין פרטי לא הולכים ביחד. על מנת להגן על הטבע, יש ליצור חברה אחרת, אשר אינה מבוססת על הרכוש הפרטי. הצלת כדור הארץ מכוחות ההרס של הקפיטליזם הגלובלי מחייבת לארגן אחרת את החברה, כך שתוכל לנהל בצורה שיתופית את משאבי הטבע ולדאוג שייצור המוצרים ייעשה ביחד. זה מחייב את שלילת הקניין הפרטי, ואת העיקרון של עשיית רווח על חשבון העובדים והסביבה. בתקופתנו, ייתכן כי לראשונה ניתן לעשות זאת בקנה מידה גדול. זהו הקומוניזם.

 

דווקא מתוך הסתירות הפנימיות של הקפיטליזם – ניתן לבנות את האלטרנטיבה השוללת את הקפיטליזם. האופק הקומוניסטי יכול להציל את האנושות מהרס הסביבה, להציל את קהילות האיכרים מהכחדה, ולשחרר את המדע מכבלי הקניין הפרטי. מה שאני מתאר כאן איננו אוטופיה או גרסה ספרותית לערכי השוויון. אני מדבר על הנעשה בעולם.

 

לשם השגת מטרה זו, יש ליצור את הכוח החברתי המאורגן – שהוא הכרח היסטורי – כדי לנצח את הקפיטליזם. השגת מטרה זו היא אפשרית, ולכן אני סבור שהאופק בתקופתנו הוא הקומוניזם.