"ביום העיון האקדמי שהתקיים בירושלים בחודש שעבר, לרגל פרישתו של נגיד בנק ישראל סטנלי פישר, התייחסו חלק מהדוברים לתפקיד המוזר מעט של נגיד בנק מרכזי. הנה, דווקא במדינה המתהדרת בכללי משחק דמוקרטיים, ישנו אדם המחזיק בידיו כוח עצום, חרף העובדה שהוא לא נבחר בידי הציבור, שהוא אינו מדווח לו על מעשיו, ושהוא אינו עומד למבחן על ביצועיו".
"מדינות רבות בנו את התפקיד ואת כללי המשחק בדיוק לשם כך – כדי לחסן ולבודד את נגיד הבנק המרכזי מפני השפעה של פוליטיקאים. הרעיון היה לבנות תפקיד של כלכלן עצמאי, אשר יוכל לפעול על פי שיקולים מקצועיים בלבד, ושלא יהיה נתון ללחצים קצרי־טווח מצד פוליטיקאים. התוצאה היא אדם שאינו חייב דין וחשבון לאיש, ושאינו כפוף לאותה מערכת בלמים ואיזונים המקובלת בכל מנגנון של קבלת החלטות לאומיות".
דברים אלו כתב הפרשן הכלכלי איתן אבריאל ("דה-מרקר", 4.8) בעקבות המינוי, או ליתר דיוק – בעקבות אי-המינוי לתפקיד נגיד בנק ישראל, של הפרופסור יעקב פרנקל (מראשי תאגיד הביטוח האמריקאי AIG) ושל הפרופסור ליאו ליידרמן (אחד מבכירי בנק הפועלים).
(בתמונה: רה"מ בנימין נתניהו, ונגיד בנק ישראל היוצא, פרופ' סטנלי פישר)
אך מה הקשר בין הדברים שכותב אבריאל, בדבר היות הנגיד "כלכלן עצמאי", לבין המועמדים שניסתה הממשלה לקדם לתפקיד? האם פרנקל, שהוא ממנהליה הבכירים של חברה רב-לאומית אשר זכתה בסיוע נדיב מהממשל האמריקאי, יכול בכלל להיחשב כלכלן עצמאי? ומה לגבי ליידרמן, שהוא מבכירי הבנק הגדול בישראל? האם לדעתו של פרשן "דה-מרקר", גם פרופ' פישר, הנגיד היוצא, שהיה במשך שנים יועץ כלכלי של הממשל האמריקאי, ושנשלח ב-1985 מארה"ב לישראל כדי ליזום את "תכנית הייצוב" – גם הוא נחשב עצמאי? יתר-על-כן, האם יש מקום לדבר על ניהול כלכלה לפי "שיקולים מקצועיים בלבד"? האם החלטות כלכליות בכלל מנותקות מעמדה אידיאולוגית או מערכים? כמובן, שהתשובה לשאלות אלו היא שלילית.
על פי "חוק בנק ישראל" שנחקק ביוזמת ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בשנת 2010, לבנק המרכזי יש שתי מטרות עיקריות: "לשמור על יציבות מחירים" ו-"לתמוך ביציבותה של המערכת הפיננסית ובפעילותה הסדירה". זאת, לעומת המטרה המרכזית של חוק בנק ישראל המקורי, משנת 1954, בו נאמר שמטרת הבנק המרכזי "היא רמה גבוהה של ייצור, תעסוקה, הכנסה לאומית והשקעות הון בישראל".
מה נשתנה בחמישים השנים שחלפו בין גירסתו המקורית של החוק לבין גירסתו החדשה? על פי הסוציולוגית האמריקאית פרופ' סקסיה סאסן, בריאיון שפורסם לפני מספר שבועות ביומון הקומוניסטי "הומניטה", המתפרסם בצרפת: "כדי לקדם שוק הון בינלאומי גלובלי, במסגרת המשטר הניאו-ליברלי העולמי, הכרחי לשלוט באינפלציה. כבר בשנות ה-80 של המאה הקודמת, המערכת הפיננסית הגלובלית, המרוכזת בארצות הקפיטליסטיות הגדולות, פנתה אל הממשלות השונות ודרשה כי אלה יעדיפו את המאבק באינפלציה, על פני יצירת מקומות עבודה. בקשה נוספת של ההון מהממשלות: שיוקם בנק מרכזי 'עצמאי', ושיוקלו המגבלות החלות על ההון. רוב המדינות הצטרפו בחדווה למדיניות כלכלית זו, כי סברו שכך יהיה ניתן להשתלב בגלובליזציה".
זו הסיבה מדוע ההון חפץ ב-"נגיד מקצועי" לישראל, כלומר – בנגיד הפועל להשתלבות ישראל בגלובליזציה הקפיטליסטית, והמוכן לתמוך "ביציבותה של המערכת הפיננסית ובפעילותה הסדירה" – יציבות המבטיחה רווחים נאים וגואים לבעלי הבנקים וחברות ההשקעה והביטוח.
א"ד
