בעקבות הסבב הראשון של השיחות בין השרה ציפי לבני לבין ראש צוות המו"מ הפלסטיני, סאיב עריקאת, שנערך לפני שבועיים בוואשינגטון, צפויות השיחות להתחדש, הפעם בירושלים. אך על שיחות אלו מציבה סימן שאלה החלטת הממשלה להמשיך ולבנות יחידות דיור בהתנחלויות בגדה המערבית ובמזרח ירושלים, חרף העובדה שבנייה זו סופגת גינויים לא רק מצד הפלסטינים, אלא גם מצד ממשלות רבות בעולם.
במכתב לשר החוץ האמריקאי, ג'ון קרי, כתב עריקאת, כי מבלי שתעצור ישראל את הבנייה בהתנחלויות, קשה לראות כיצד השיחות "יביאו להתקדמות לקראת הסכם שלום". במכתב מפורטות תכניות הבנייה שפורסמו בימים האחרונים, ובהן: 53 יחידות דיור למתנחלים בשכונת ג'בל מוכאבר במזרח ירושלים, 112 יחידות דיור בשילה, 559 יחידות דיור בטלמון, 38 יחידות דיור בכוכב יעקב, 78 יחידות דיור בגלגל שבבקעת הירדן, 31 יחידות דיור באלמוג שמצפון לים המלח, ו-60 יחידות דיור באלון שבות שבגוש עציון. עוד מחה עריקאת על כך, שהממשלה החליטה להגדיר 91 התנחלויות בתור "אזור עדיפות לאומית", הזכאי לתקציבים ולהטבות מהמדינה.
אין ספק, שטענות הפלסטינים הן במקומן. ממשלת נתניהו אומנם הסכימה, בחצי פה, לנהל שיחות עם אש"ף, אך במקביל – יוצרת בשטח את התנאים שיהפכו את השיחות האלה לעקרות, וימנעו מצב של הבשלת הסכם בדבר הקמת מדינה פלסטינית עצמאית.
יש לזכור, כי נתניהו נדחף להסכים לחזרה לשולחן המשא-ומתן בין היתר בגלל הלחץ הבינלאומי שהופעל עליו, לרבות מצד האיחוד האירופי, אך גם בלחץ דעת הקהל בישראל: בסקר שפורסם ב-22 ביולי באתר "מאקו", 59% מהישראלים תמכו בחידוש המשא-ומתן ו-55% תומכים בהקמת מדינה פלסטינית בצד מדינת ישראל.
נתונים אלה מפתיעים לטובה, בהתחשב בכך שמשך שנים ידענו שיח כוחני מצד הפוליטיקאים בישראל, המעדיפים "פתרונות חד-צדדיים" על פני משא-ומתן לשלום: "אין פרטנר" ו-"אנחנו פה, הם שם" של אהוד ברק, ההתנתקות החד-צדדית מעזה של אריאל שרון, וגם "צריך להיפטר סוף-סוף מהפלסטינים ולהציב גדר בינינו" של יאיר לפיד.
נתניהו, שנדחף למשא-ומתן בניגוד לתפיסתו, ירצה, בתקופה הקרובה, להביא לכישלון השיחות בין ממשלתו לבין אש"ף, אך מבלי שתיפול עליו האשמה. הבנייה בהתנחלויות משרתת יעד זה, שכן אבו-מאזן לא יוכל לאורך זמן להצדיק בפני עמו את המשך קיום המשא-ומתן, שעה שההתנחלויות ממשיכות להתרחב ולחנוק את הכפרים הפלסטיניים הסמוכים.
ואכן, נראה כי הנהגת אש"ף לכודה בין הפטיש לסדן. הרכב הממשלה בישראל הוא ניצי, ומי שנותנים את הטון בנושא המדיני הם מפלגת "הבית היהודי" והרוב המתנחלי של הליכוד, ולא מפלגות "מרכז" דוגמת "יש עתיד" ו-"התנועה". לכן, התחזית הסבירה היא שממשלת הימין תסכל התקדמות ממשית לקראת הסכם שלום צודק ויציב, ותסרב לספק את התנאים ההכרחיים להסכם כזה: נסיגה לקווי ה-4 ביוני 1967, פינוי כל ההתנחלויות, חלוקת ירושלים, ופתרון בעיית הפליטים בהתאם להחלטות האו"ם.
לעומת זאת, אם תסרב הנהגת אש"ף לנהל מו"מ בעת שמרחיבים התנחלויות, תמהר ארה"ב – בעלת בריתה האסטרטגית של ישראל – לטפול עליה את קלון סרבנות השלום. הדבר עלול לסתום את הגולל על תקוותיה של הרשות הפלסטינית לשפר את מעמדה הבינלאומי, בדמות קבלה למוסדות של האו"ם.
הדרך החוצה ממלכוד זה, עוברת דרך תמורה יסודית במדיניותה של הממשלה בישראל. על השמאל העקבי היהודי-ערבי בישראל לרתום למערכה לשלום צודק את הציבור הרחב הרוצה בהקמת מדינה פלסטינית, ולתרגם רצון זה לשינוי בהרכב הכנסת והממשלה.