הציירת החברתית רות שְׁלוֹס נפטרה בסוף השבוע בביתה בכפר שמריהו. לאורך כל שנותיה כאמנית דבקה שלוס בציור הפיגורטיבי ומאבק האדם עמד במרכז עבודותיה. היא לא זנחה את התבוננותה הייחודית וההומנית ביחידים והקבוצות בחברה הקפיטליסטית הנתונים לדיכוי, קיפוח ואפליה: מובטלים, עובדים, תושבי המעברות ושכונות העוני, ילדים, זקנים, נשים ופליטים פלסטינים. שלוס נולדה ב-22 בנובמבר 1922 בגרמניה וב-1937 התיישבה יחד עם משפחתה במשק חקלאי שבכפר שמריהו. בין השנים 1942-1938 היא למדה ב"בצלאל" והצטרפה לקומונה של השומר הצעיר. בשנים אלה התגבשו עמדותיה הסוציאליסטית, בהן היא דגלה כל חייה.

"הפגנה" מאת רות שלוס, תחילת שנות ה-50 (צילום: אוסף רות שלוס)

בשנות ה-50 החלה שלוס להציג בתערוכות שונות ועבודותיה משנתוניה הראשונות כאמנית היו בעיקר רישומי דיו ואקוורל על נייר שהיו לסימן ההיכר שלה במשך שנים רבות. שלוס הושפעה רבות מהריאליזם הסוציאליסטי, יחד עם ציירים ישראלים נוספים כגון שרגא וייל ויוחנן סימון. בין השנים 1951-1949 היא למדה בפאריס ובשנת 1951 היא נישאה לפרופ' בנימין כהן המנוח, שהיה אז רכז ההנהגה הארצית של השומר הצעיר. בשנת 1953 פרשו בני הזוג ממפ"ם והצטרפו, יחד עם פעילי מפלגת השמאל הסוציאליסטי, לשורות המפלגה הקומוניסטית. ההצטרפות למק"י היו היסוד לגירושם של שלוס וכהן מן הקיבוץ. בין השנים 1983-1962 ציירה שלוס בסטודיו ששכרה בסמוך לנמל יפו ונחשפה למצוקותיהן הקשות של המשפחות הערביות והיהודיות בעיר. כמו כן, היא ציירה יצירות וכרזות רבות נגד מלחמת וייטנאם, נגד מלחמת לבנון, נגד הכיבוש ולמען השלום הישראלי-פלסטיני. בשנות חייה האחרונות, ציירה שלוס עבודות גדולות בצבעי אקריליק על בד והפכו ציוריה להיות אקספרסיביים יותר, אך היא ממשיכה להתמקד במקופחים: ביניהם זקנים ועצירים פלסטינים קשורי עיניים. ב-2006 נערכה תערוכה רטרוספקטיבית האחרונה של יצירותיה במשכן לאמנות שבקיבוץ עין חרוד.

לאתר של רות שלוס: http://ruthschloss.com

על התערוכה במשכן לאמנות בעין חרוד:

http://museumeinharod.org.il/hebrew/exhibitions/2006/ruth_schloss/

על התערוכה האחרונה של רות שלוס:

http://maki.org.il/he/index.php/culture/129-news/13228-2012-02-17-18-52-15