בריאיון שפורסם בספרדית באתר "רבליון", אמר עורך העיתון היומי "סול" וחבר הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית הטורקית ((TKP, כמאל אוקויאן, כי "לא ניתן לחזות תנועות ומחאות חברתיות המוניות וספונטניות".
הממשלה הטורקית הודיעה שעצרה "נתינים זרים" שעודדו את המפגינים. האם מאחורי המחאה עומד קשר שקשרה האופוזיציה כדי להפיל את הממשלה?
חלק מכלי התקשרות – המשרתים את הממסד הנוכחי, אבל המוכנים לשרת כל ממסד – פרסמו פרשנויות לפיהן "מקור המחאה הוא לגיטימי, אבל מאחוריה עומדים כוחות חורשי רעה". אילו זה היה כך, אופי המחאה והכלים שלה היו שונים. אבל אפשר להירגע. מאחורי המחאה עומדת התפרצות של זעם עממי. נכון הוא, שגורמים פוליטיים, ביניהם כוחות השמאל, הצליחו ליצור קשר עם המחאה ולהשתתף בה מן הרגע הראשון. הסיבה לחיבור הזה ברורה, שכן פעילי השמאל מסוגלים לתרום ניסיון ארגוני רב, שכה חסר לתנועת המחאה הספונטנית. אבל אין כיום מפלגה פוליטית אחת העומדת בראש המוחים. על מחפשי הקנוניות וסוחריהן לחפש את מרכולתם במקום אחר.
הפגנה בכיכר טקסים, בשבוע שעבר (צילום: אקטיבסטילס)
בתקשורת הבינלאומית היו שהגדירו את המחאה בתור "אביב טורקי". האם זה אכן המצב?
ההגדרה "אביב טורקי", המופיעה שוב ושוב בכלי התקשורת של האימפריאליזם המערבי, הם לא אחרת מאשר תמרור אזהרה המופנה כלפי ראש הממשלה ארדואן. הם מאותתים לו שיש גבולות. אך גם ללחצים מהחוץ יש גבולות. עבור האימפריאליסטים, בייחוד נוכח המצב הנוצר בסוריה ובעיראק, חשוב שארדואן יהיה חזק, אבל לא חזק מדי.
האם השמאל הטורקי ערוך כדי ללמוד את לקחי המחאה, ולקדם אותה צעד אחד קדימה?
קשה עד מאוד לדבר על "השמאל הטורקי". יש בשמאל הטורקי מפלגות וארגונים הרוצים לחולל שינויים לעומק, ולהפוך שחקן מרכזי במגרש הפוליטי. אבל יש גם קבוצות שאין להן כל רצון לתרגם את עקרונותיהן למאבק פוליטי, והמסתפקות בלמתוח ביקורת על "הספונטניות של המחאה", או על "האופי הזעיר-בורגני" שלה. המחאה הזו גדולה מדי בהיקפה שהשמאל המאורגן יישא אותה על כתפיו לבדו. אבל באזורי הספר, בערים המרוחקות ובכפרים – שם המצב שונה, והשמאל המאורגן עומד בראש המחאה.
היו מפגינים שהתנגדו להשתתפות כוחות השמאל. הם לא רוצים דגלים או כרזות של מפלגות…
אנו לא מופתעים מעמדות אלה. הרי התנועה החלה כמחאה ספונטנית. יחד עם זאת, רבים פונים אל השמאל כדי שיסייע בארגון המחאה ובקישור בין המאבקים השונים והערים הרבות. המשך המאבק, נחישותו וכיוונו הפוליטי – תלויים בהרבה בשמאל המאורגן והעקבי.
יש בין המוחים פעילים, ביניהם אנשי רוח, אשר להם אגו גדול במיוחד. גישתם האינדיבידואליסטית, המתנגדת לשיתוף דמוקרטי של כוחות רבים ככל האפשר במאבק, הובילה אותם לשלול את השתתפותו של השמאל העקבי במחאה. הם רוצים להפוך "דוברי המחאה המוסמכים". אולם, יש בין האינטלקטואלים גם אנשים רציניים, אשר מעוניינים בכנות להיאבק בממשלה השמרנית, והמוכנים לשתף פעולה עם השמאל. השמאל צריך ליצור קשרים הדוקים עם אותם אינטלקטואלים, ולגנות את אלה המגלים עוינות כלפי הרעיון של מאבק משותף ומאורגן.
האם ישנו מצב מהפכני בטורקיה?
לא. מדובר בהתפרצות של מחאה המונית, בעלת אנרגיה חברתית רבה. בהגות המרקסיסטית ישנן הגדרות די מדויקות המסייעות להבין מהו משבר מהפכני ואיך מתחוללת מהפכה. אנו רחוקים למדי ממצב מהפכני, לפחות בינתיים…
(הראיון פורסם בגיליון השבוע של "זו הדרך". חלקו הראשון של הריאיון פורסם בגיליון הקודם)
לחלקו הראשון של הריאיון:
http://maki.org.il/he/index.php/world/126-articles/15722-2013-06-11-16-35-28
לעיון בגיליון השבוע של "זו הדרך":
http://maki.org.il/he/index.php/world/126-articles/15722-2013-06-11-16-35-28
