רבים הופתעו בשבוע שעבר, כשנודע על גל המחאות, ההצתות וההפגנות שפקד כמה מערי שבדיה. כלי התקשורת בארץ ובעולם הציגו התפרצות זעם זו בתור "בעיה של המהגרים". באחד הדיווחים של סוכנות הידיעות האמריקאית אי.פי נכתב: "מוקד ההפגנות היה בהוסבי, רובע שתושביו מהגרים ברובם, אשר התרוקן מילידי שבדיה בשנים האחרונות, ושרמת האבטלה בו, בעיקר בקרב צעירים, גבוהה להחריד. בהוסבי יש שיעור גבוה של תושבים שאינם דוברים שבדית, ואלה שגרים שם בקושי פוגשים בילידי שבדיה. רבים מהם – כמחצית – לא מצליחים לסיים את לימודי בית הספר היסודי בציונים מספיק טובים כדי להתקבל לתיכון".

הפגנה במרכז שטוקהולם נגד הגזענות והימין הקיצוני (צילום: הומניטה)

 

אבל יש מי שמציעים הסבר אחר. מערכת "זו הדרך" שוחחה בסוף השבוע עם אניה קארינסדוטר, עובדת סוציאלית ומזכירת מפלגת השמאל השבדית בעיר אופסלה, כ-70 ק"מ צפונית לבירה שטוקהולם. לדבריה: "רוב הצעירים שלקחו חלק בהתפרצות האלימה בערים השונות אינם מהגרים. לרוב, משפחותיהם הגיעו לשבדיה לפני עשורים, ורובם ככולם נולדו במדינה. אך חרף העובדה שמדובר באזרחי שבדיה, הם נפלו קרבן להפרדה ‏האתנית שקיימת בשטוקהולם ובערים גדולות אחרות. הפרדה הגדלה כל הזמן ובמהירות".

"לכן, ההתפרצות האלימה היא תולדה ישירה של המדיניות ההגמונית הקיימת בשבדיה מזה שנים רבות ובמרכזה: כרסום במדינת הרווחה ובהישגי העובדים. אומנם כעת שולטת במדינה המפלגה השמרנית. אבל הכרסום ברווחה והפגיעה בעובדים החלו דווקא כאשר בתקופה בה המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הייתה בשלטון. מדיניות זו באה לידי ביטוי בשכונות, כמו במקרה של הוסבי, בהן מקצצים בתקציבים של בתי הספר, שיקום השיכונים, מועדוני נוער, מרפאות ולשכות רווחה. בשורה התחתונה, הבעיה אינה נעוצה במהגרים ובמבקשי המקלט הרבים – אלא במדיניות הממשלה".

 

אם לא מדובר ב-"מחאת מהגרים", אז מהו המכנה המשותף של המוחים?

פועל יוצא מפירוקה ההדרגתי של מדינת הרווחה, הוא העמקת הפערים החברתיים. כעת ישנם הבדלים חברתיים גדולים מאוד, ורבים הם הצעירים המובטלים והמתוסכלים. האבטלה בקרב צעירים רחבה יותר לעומת הממוצע הארצי, והיא גדולה עוד יותר בקרב צעירי הפרברים. ממשלת הימין סבורה שעל ידי 'הוזלת מחיר העבודה' ניתן יהיה לפתור את בעיית האבטלה. לשיטתה, יהיה קל יותר להכניס למעגל התעסוקה את הצעירים, אם אלה יהיו 'זולים יותר'. אבל זה לא קורה. בו בזמן, הממשלה מנהיגה מדיניות חדשה, המקלה על המעסיקים לפטר את עובדיהם.

זה פרצופו של שוק העבודה השבדי: צעירים מתקשים להיקלט במקומות העבודה, וכאשר הם מצליחים בכך – קל מאוד לפטר אותם. המעסיקים לוקחים 'צעיר זול' לזמן מוגבל, ובתום חוזה קצרצר – הוא שב אל מעגל האבטלה.

 

רבים ערכו השוואות בין המצב בפרברים בשבדיה, לבין המחאות שהתחוללו בפרברי פאריס ולונדון. האם ניתן לערוך השוואה כזו?

אינני מכירה לעומק את מצבם הכלכלי והחברתי של תושבי הפרברים בפאריס ובלונדון. אבל נדמה לי שהשינויים שהתחוללו בפרברי שבדיה בשנים האחרות, היו מהירים הרבה יותר מאשר במדינות אחרות. וכאשר אני מדברת על שינויים, אני מתכוונת לשינויים לרעה.

 

בקרב רבים מהסוציאל–דמוקרטים, גם בישראל, שבדיה מוצגת כ-"דגם" לחברה מתוקנת אשר "התמודדה בהצלחה עם פגעי הקפיטליזם". מה מצב הדגם השבדי של מדינת הרווחה?

אני חייבת להבהיר, ש-"הדגם השבדי" הוא לא יותר מאשר זיכרון רחוק. מאז 2006, זה שבע שנים, הממשלה ביצעה שינויים רבים. כעת, ישנם בתי ספר פרטיים, מרכזי בריאות ובתי חולים בתשלום, ובתי אבות לעשירים בלבד. הפרדוקס הוא, שלרוב הם מתקיימים מכספי המסים שכולנו משלמים, אבל עדיין פועלים לפי עקרון השוק הקפיטליסטי.

לפתע יש לנו שתי מערכות חינוך נפרדות: אחת לעשירים ואחת לכל היתר. הקיצוץ בתקציב החינוך גרם להיחלשותם של בתי הספר הציבוריים, וכתוצאה מכך התפתח תהליך הסללה טיפוסי: ילדים וצעירים בפריפריות זוכים בחינוך בינוני, אך להוריהם אין אמצעים לשלם למורים פרטיים, או לשלוח את ילדיהם לבתי ספר פרטיים.

כיוון שתקציב המדינה מסבסד את שתי מערכות החינוך, הציבורית והפרטית, על בסיס מספר התלמידים, לעיתים תכופות נעשים קיצוצים במערכת הציבורית לטובת הפרטית, וזאת בגלל המעבר של התלמידים האמידים מהציבורי אל הפרטי. נוסף על כך, המערכת הפרטית גובה שכר לימוד מההורים, כך שהמערכת הפרטית זוכה פעמיים: מגידול במשאבים שהמדינה מעניקה לה ומכספי ההורים.

 

ומי שלומד בחינוך הציבורי, ומתקשה אחר כך למצוא עבודה, אלה הצעירים מהפרברים?

בהחלט. מדובר בצעירים שזוכים בחינוך ברמה פחותה ושסיכוייהם בשוק העבודה נמוכים יותר, בוודאי בתקופה של משבר קפיטליסטי. בעבר, בתקופות של משברים, הממשלה נהגה לגייס צעירים לשירות הציבורי. אך לא עוד. כעת, השוק אמור "לפתור" את בעיית האבטלה. הממשלה מצידה מפחיתה את המיסוי של המעסיקים "כדי לעודד תעסוקה". אבל תעסוקה – אין.

 

הריאיון פורסם בגיליון השבוע של "זו הדרך":

http://maki.org.il/he/http://maki.org.il/images/stories/zo/2011/zoohaderech.pdf