לראשונה מזה קרוב לארבע שנים, עומדת משפחה משכונת שייח' ג'ראח, בירושלים המזרחית בפני סכנת פינוי מביתה. מדובר במשפחת שמאסנה, המונה עשר נפשות, העלולה להיות מגורשת מהבית בו היא חיה מזה חמישים שנה. הניסיון לפנות את משפחת שמאסנה הוא ביטוי נוסף לכוונתם של המתנחלים להשתלט על בתי פלסטינים במזרח ירושלים. מטרתם – ליצור רצף טריטוריאלי בין ההתנחלויות במזרח העיר, ולמנוע את חלוקת העיר במסגרת הסכם שלום.

בית המשפחה נמצא במתחם אום הארון (המכונה "נחלת שמעון", בפי המתנחלים) אשר בשייח' ג'ראח. לפני 1948, היה בית זה בבעלות משפחה יהודית, אשר נאלצה לעזוב את ביתה במלחמה, לאחר שהשטח נכבש בידי ממלכת ירדן. הבתים אשר היו בעבר בבעלות משפחות יהודיות הושכרו בידי הממשלה הירדנית, בשנים 1967-1948, והתגוררו בהם משפחות פלסטיניות, אשר רובן היו משפחות מפליטים מיפו, מחיפה וממקומות נוספים.

לאחר שירושלים המזרחית נכבשה בידי ישראל ב-1967, הועבר ניהול הנכסים לידי האפוטרופוס הכללי הישראלי, אשר החליט להמשיך את הסכמי השכירות של הפלסטינים, אשר התגוררו בשכונת שייח' ג'ראח.

ב-1970 חוקקה הכנסת חוק אשר קבע, כי אם הבעלים היהודים המקוריים של הבתים במזרח העיר, או יורשיהם, ידרשו זאת, האפוטרופוס מחויב למסור את הנכס לידיהם. זאת, למרות העובדה שכל היהודים שהפסידו את נכסיהם במלחמה קיבלו מהמדינה פיצוי ודיור חלופי, בדרך כלל – בשכונות פלסטיניות אשר ננטשו. עוד חשוב לציין, כי החוק הישראלי לא מאפשר לפלסטינים, אשר איבדו את הנכסים שהיו ברשותם לפני 1948 – לקבלם בחזרה מידי ישראל.

פינוי ונישול בחסות החוק

בשבוע שעבר, התקיים דיון בבית המשפט העליון, במסגרת ניסיונה של משפחת שמאסנה להשתמש בכלים משפטיים כדי למנוע את פינויה מביתה. המשפחה פועלת במישור המשפטי, אף שהיא יודעת היטב, כי החוק בנוי כך שהוא מפלה במהותו כלפי הפלסטינים.

במסגרת הדיון הוצגו טענות משפטיות רבות, רובן טכניות, וחלקן מהותיות יותר, המצביעות על ההיבט הפוליטי שבבסיס ניסיון המתנחלים לפנות את המשפחה מביתה. אלה שטענו לבעלות על הנכס – כלל לא נכחו בדיון, ואילו ערך הדין שייצג אותם הציג עצמו בעבר כנציג האפוטרופוס הכללי. זו דוגמא נוספת לשיתוף הפעולה בין עמותות המתנחלים לבין משרד האפוטרופוס הכללי, דהיינו – לבין המדינה.

נוסף למשפחת שמאסנה, במתחם אום הארון שבשכונת שייח' ג'ראח יש עוד עשרות משפחות העומדות בפני סכנת פינוי, מכוח אותן טענות משפטיות מפלות. משפחות אלה סובלות מהתנכלויות ומניסיונות הפחדה יומיומיים, ובכלל זה גם איומים מצד המשטרה, אשר לוחצת על המשפחות לבל ייצרו קשר עם פעילי שמאל ישראלים. יש בין תושבי השכונה כאלה אשר זומנו לחקירות במשטרה, ללא כל סיבה ברורה.

לא רק בבתי המשפט – אלא גם ברחוב

בעוד שופטי בג"ץ דנים בצדדים המשפטיים-הטכניים, ונמנעים פעם-אחר-פעם מקבלת החלטות עקרוניות, המתייחסות לאופיו המפלה של החוק – הרי שתושבי השכונה, וכן פעילי שלום ישראלים ופלסטינים, חזרו לפעילות אינטנסיבית בשייח' ג'ראח, הכוללת הפגנות שבועיות, משמרות מחאה, קמפיין אינטרנטי, ועוד.

ביום ו' (17.5), לפני הדיון בבג"ץ, הפגינו כ-500 פעילים פלסטינים וישראלים בתמיכה במאבק תושבי שייח' ג'ראח. הפעילים צעדו לעבר משרדי הקוורטט והקונסוליה הבריטית בירושלים, כשהם נושאים עימם אוהל וקוראים לקהילה הבינלאומית להתערב. בסיום הצעדה, הקימו הפעילים אוהל מחאה מחוץ לבית משפחת שמאסנה. בלילה שבין שישי לשבת, הגיעו כוחות משטרה ומג"ב כדי לפרק את אוהל המחאה. הם פינו את הפעילים ששהו באוהל, וקרעו את בד האוהל עצמו לפיסות קטנות.

המאבק נגד הפינוי של המשפחות אל-כורד, ע'וואי וחאנון לפני למעלה משלוש שנים, הנחיל ניסיון רב לפעילי המחאה בשייח' ג'ראח. מניסיון זה אנו למדים, כי אין לתת אמון במערכת המשפט, שאינה מספקת צדק לפלסטינים במזרח ירושלים. אנו יודעים, כי בתי המשפט והמשטרה נרתמים ברצון לביצוע תכניות המתנחלים. לכן, אין תחליף למחאה נרחבת וקולנית, אשר מוציאה אנשים מביתם ומפעילה לחץ על השלטונות, כדי לשנות את מדיניות הפינויים.

פעילי המחאה בשייח' ג'ראח פונים לכלל הציבור בקריאה – להצטרף אלינו, מדי יום שישי, להפגנות בשכונה. יחד נזכיר לקוורטט ולנציגויות הדיפלומטיות בעיר – שגם מהן אנו מצפים שיסייעו למנוע את הפינוי הזה; נזכיר למשטרה – כי פינוי לא יעבור בשקט; נזכיר לתושבי שייח' ג'ראח – שהם לא לבד במאבק; ונזכיר לכולם – שאין קדושה בעיר כבושה.

סהר ורדי

המאמר עומד להתפרסם בגיליון "זו הדרך" הקרוב