המחאה החברתית: הפעם – נעשה זאת טוב יותר

 המחאה החברתית שהרעידה את ישראל לפני כשנתיים, יצאה לדרך פעם נוספת. אבל אל נטעה: זאת כבר לא אותה מחאה. אנחנו כבר לא אותם אנשים. זאת לא אותה מדינה.

מפתה להתעטף בנוסטלגיה. כל אחד מאיתנו היה רוצה לחזור לרגע בו צעד ברחוב קפלן, בחום התל אביבי, עם עוד 300,000 איש שצועקים "העם דורש צדק חברתי". והחיפאים בינינו היו חוזרים למושבה הגרמנית בחיפה, מביטים למעלה כדי לראות עשרות אלפי שלטים ודגלים אדומים על רקע הגנים הבהאיים. כיף להיזכר איך הרב עידית לב נאמה על תפקיד העם כריבון, ואיך שאהין נסאר לימד אלפי חיפאים שירים מהפכניים בערבית, ואיך כולם ברחו כשדיוויד ברוזה התחיל לשיר. אבל נוסטלגיה היא מדריך רע לפעולה.

 

גם אז וגם היום, יש ויכוח רציני על אופי המחאה. יש אסכולה הטוענת, כי המטרה היא להמשיך ולדבר על העוולות והמצוקות, עד שבממשלה ישמעו. אבל כשהגענו חצי מיליון איש להפגין, בממשלה שמעו מצוין – ובכל זאת לא זזו מילימטר. שר האוצר, יאיר לפיד, הסביר את הסיבה לכך במילים פשוטות, בראיון שהעניק בחדשות ערוץ 2 לקרן מרציאנו (10.5): "תראי, אני לא סוציאליסט". זאת לא בעיית שמיעה, זאת אידיאולוגיה.

לפיד באמת לא סוציאליסט. הוא ניאו-ליברל. כמו נתניהו, שטייניץ ובנט. הם מטילים מס בריאות על עקרות בית, אבל מסרבים להחזיר את מס הבריאות המקביל על המעסיקים – כי זאת האידיאולוגיה שלהם. הם מפרים הסכמים קיבוציים ולוקחים מהכיס של המורים, הרופאים והעו"סים, אבל מסרבים לגבות מס על רווחי גז בתירוץ שלא להפר את ההסכמים עם יצחק תשובה – כי זאת האידיאולוגיה שלהם.

ומול האידיאולוגיה שלהם, צריך להציב את האידיאולוגיה שלנו: מול מכירת החיסול של משאבי הטבע, צריך לדרוש להחזיר אותם לציבור; מול הפגיעה בזכויות העובדים, צריך לתמוך בעבודה המאורגנת; מול הקיצוץ בתקציב החינוך, צריך לדרוש קיצוץ בתקציבים להתנחלויות; מול חוק המשילות הדרקוני, צריך לדרוש דמוקרטיה אמיתית.

בשביל שינוי אמיתי, לא מספיק לצעוק על הקברניט. צריך לשנות את הכיוון של הספינה. בהפגנות האלפים שצעדו לאחרונה בתל-אביב ובערים נוספות, השתתפו ארגוני עובדים, פעילים ממפלגות האופוזיציה, קבוצות לשינוי חברתי שקמו בעקבות מחאת 2011, וגם אלפי אנשים המתנגדים לממשלה ותומכים בצדק חברתי. כל האנשים והקבוצות האלה יחד – הם כוח אדיר. זאת ההזדמנות שלנו להעמיד דרך חלופית לדרך של הממשלה ושל הטייקונים. אל לנו לפספס הזדמנות כזאת.

אור שי

 

המאמר עומד להתפרסם בגיליון השבוע של "זו הדרך"