לאחרונה עסקה התקשורת בהרחבה בפרשת ההטרדות המיניות שנקשרו בשמו של העיתונאי עמנואל רוזן, הפרשן המדיני של ערוץ 10. מספר נשים שעבדו עימו טענו, כי רוזן ניצל את מעמדו התקשורתי הבכיר כדי לחזר אחריהן בצורה טורדנית. בעקבות החשיפה, השעה עצמו רוזן מעבודתו ונפתחה חקירה. נוכח שאלות שהועלו בדיון הציבורי שהתעורר, אשר עסק בהטרדה מינית במקום העבודה, שוחחנו עם עו"ד מור סטולר, מומחית לדיני עבודה וחברת סיעת חד"ש בבית נבחרי ההסתדרות ובמועצת נעמת.

צילום: העין השביעית

האם היית מגדירה את שאירע בפרשת רוזן כהטרדה מינית?

תכליתו של החוק למניעת הטרדה מינית היא למנוע התייחסות מבזה ומפלה לנשים כאובייקטים מיניים. הטרדה מינית היא התייחסות מבזה לאדם על רקע מיניותו או נטייתו המינית, התייחסויות חוזרות ונשנות למיניותו של מי שנראה שהוא אינו מעוניין בהן או מעשה מגונה. מבלי להכיר את העובדות בפרשה הספציפית, אם יסתברו ההאשמות כנכונות, הרי שלכאורה מדובר בהטרדה מינית.

האם יש חשיבות לכך שהדברים התרחשו, לפי הטענות, במקום עבודה?

כן. בחברה הקפיטליסטית עובדות ועובדים מצויים בכפיפות למעסיק, למנהלים ולבכירים מהם. החוק מכיר במציאות זו, ונותן הגנה מיוחדת לעובדות. במקרה של מעסיק המתייחס באופן מיני לעובדת, החוק מכיר בכך שמדובר בהטרדה אף אם העובדת לא הראתה במפורש כי אינה מעוניינת. במקרה של עובד המטריד עובדת, החוק מחייב את המעסיק למנוע הישנות ההטרדה.

ביום בו נחשפה הפרשה, עיתון "ידיעות אחרונות", בו כתב רוזן, מתח ביקורת על הנשים, על כך שלא התלוננו במשטרה. מה עמדתך בנושא?

קשה להבין מדוע בחרו ב-"ידיעות אחרונות" לתקוף  את הנשים. אישה המתלוננת על הטרדה מינית חשופה לפגיעה בשמה בקהילה אליה היא משתייכת, לשחזור הטראומה, ובמקום עבודה – גם לפגיעה בעתידה התעסוקתי. כשמדובר בבכיר כמו רוזן, ברור מדוע הנפגעות לכאורה חששו וחוששות להתלונן.

פורסם כי נפתחה חקירה משטרתית. האם בזאת באה הפרשה לסיומה?

זה כמובן מעודד, אבל המערכת הפלילית לא בהכרח יודעת  לעשות  צדק  במקרים  כגון אלה. המשטרה מושפעת מהלכי רוח חברתיים, לרבות הלכי רוח סקסיסטיים, ולעיתים סוגרת תיקים במקרים של הטרדה מינית במקום העבודה, בטענה של חוסר עניין לציבור. גם במקרים בהם הטרדה מינית מגיעה לפתח בית המשפט, ההליך המשפטי הפלילי דורש הוכחה מעל לכל ספק סביר. במקרים של "הוא אמר, היא אמרה", עורכי הדין של הנאשם ינסו לערער את אמינות המתלוננת, דבר שעשוי להיות טראומטי עבורה, וגם לעורר ספק סביר שיביא לזיכויו של רוזן. במצב כזה, באופן מצער, המתלוננת עברה מסע ייסורים שלא היו לו תוצאות.

האם בית הדין לעבודה מציע הליך טוב יותר מההליך הפלילי?

במובן מסוים כן, אך לא בהכרח. מצד אחד, מדובר בהליך בו אין צורך בהוכחה מעבר לכל ספק, אלא ברמת הוכחה הנהוגה במשפט האזרחי. מצד שני, מדובר בהליך שהמתלוננת צריכה לממן מכיסה, דבר שלעיתים קרובות מקשה עליה. בנוסף, הסעד בבית הדין לעבודה הוא ברוב המקרים סעד כספי. בית הדין מסתייג מהשבת עובדת למקום העבודה בפועל. לדוגמא, במקרה בו אישה פוטרה משום שהתלוננה על עובד שהטריד אותה מינית, והמעסיק הגדיר זאת כ-"היא עושה רעש", סביר להניח שבתום הליך ארוך היא תזכה בפיצויים מוגדלים, אך לא תוחזר למקום העבודה. הדבר נובע מגישה קפיטליסטית המכיר בעליונות זכות הקניין של המעסיק על זכות העובדת למקום עבודתה.

הריאיון פורסם בגיליון השבוע של "זו הדרך":

http://maki.org.il/he/http://maki.org.il/images/stories/zo/2011/zoohaderech.pdf