שירה מעמדית בפסטיבל סרטי פועלים

באחד במאי נפתח הפסטיבל ה-6 לסרטי פועלים בסינמטק חיפה, אשר מציע מקבץ של סרטים חברתיים, המלווים בהרצאות ובמפגשים עם היוצרים. הפסטיבל, בהפקת רפי קמחי, רכז השלוחה הצפונית של המכללה החברתית-כלכלית מתקיים השנה לראשונה גם בסינמטק שדרות, ועוסק בהפרטה, בהתארגנויות עובדים ובפנסיה.

זו השנה הרביעית שבפסטיבל נכלל ערב של שירה מעמדית, המאורגן בידי פעיל המכללה, המשורר נעם לוי. הפעם התקיים הערב תחת הכותרת "המעמד מחייב".

האירוע שהתקיים ביום חמישי, במסגרת הפסטיבל, הפגיש בין מתי שמואלוף לבין תהל פרוש, אשר הציגו את אסופת הטקסטים שערכו בנושא עולם העבודה, ששמה "עבודת גילוי". במפגש השתתפו גם דורית ויסמן, עורכת אנתולוגיית שירי המחאה הנשית "מלכה עירומה", והמשוררות סיגל בן יאיר ומיטל נסים, ששיריהן מופיעים באנתולוגיה.

 

כשאני שואלת את לוי האם הערב יעסוק בכך שהשירה היא מדיום אנטי-קפיטליסטי, הוא מסתייג: "השאלה היא עד כמה השירה היא מדיום אנטי-קפיטליסטי, או שמא מטאפורה מושלמת לאין-אונות פוליטית. משורר יודע שעד כמה שהוא יצירתי ויצרני, הוא לא יראה מזה שקל. התחושה היא שהשירה באה מניכור לעבודה".

"לפני שנתיים, בערב של שירה נשית-מעמדית, כל אחת שוררה את השירים שלה ממקום מוחלש: סיגל בן יאיר עם שירי המזכירה שלה, ענת לוין עם שירי המזכירה שלה, דורית וייסמן עם שיר על קופאית ויודית שחר", מספר לוי. "מוקדם יותר באותו ערב, ראינו סרט על נשים בהאיטי, אשר הקימו קואופרטיב חקלאי, ובאמצעותו – העצימו עצמן ככוח נשי עובד. בחברה שלנו, מי שנמצאים במקום מוחלש הם דווקא אנשים שהם לא עובדי כפיים, אלא נותני שירות, כלומר – בעיקר נשים".

 

האם אתה סבור שבשירה חברתית יש ייצוג גדול יותר לנשים מאשר לגברים?

הגברים הם בדרך כלל יותר פוליטיים. המקום האישי והמוכה – נחשף פחות. דווקא המקום של העבדות, שאתה במקום הכורחני שמספק צרכים למישהו אחר, ודווקא במקום המוחלש הזה – יש שירה. שהרי, דווקא כשאת עובדת בחלקי משרות, אז הניכור מהעבודה מתגבר, ומאפשר התבוננות מהצד. המרקסיזם גם טוען שאת המימד הכורחני של העבודה צריך לבטל.

 

אפשר לבטל את הכורחנות של העבודה ביומיום?

יש פה אמביוולנטיות גדולה. מצד אחד המשוררים עוסקים במאבק, ומצד שני – נאבקים להרוויח כסף מתרבות. כמה מרוויחים מי שעוסקים בתרבות? רק בודדים מרוויחים טוב. יכול להיות, שהם מחפשים אידיאל שלא קיים.

 

מה מקום של ערב שירה בפסטיבל קולנוע?

בפסטיבל סרטי הפועלים יש אמירה גם פוליטית וגם אמנותית, על כך שלא לגמרי ברור איפה עובר הגבול ביניהם. סרט, למשל, הוא מדיום שהוא בידור יותר מיידי ומתווך, מאשר ערב שירה. בניגוד לשירה, זהו מדיום שהפך המוני.

 

אפשר למשוך קהל לשינוי חברתי דרך תרבות?

בתקופת המחאה החברתית, היו אירועי שירה והקרנות סרטים שמשכו קהל, והיה לזה מקום. אנשים פתאום התקבצו סביב. כל ההופעות הפומביות שלי היו דרך "גרילה תרבות", ודרך הקשר חברתי ופוליטי. בעיקר היה חשוב לי לייצר את הסביבה. אני לא יודע עד כמה אני מצליח בזה. זה נחמד להופיע בפסטיבל שירה, זה מחמיא לאגו, אבל זה לא מרגיש כמו שיא מבחינה אמנותית.

לילך ובר

על פסטיבל סרטי פועלים השישי:

http://maki.org.il/he/index.php/culture/129-news/15495

 

המאמר פורסם בגיליון השבוע של "זו הדרך":

http://maki.org.il/he/index.php/culture/129-news/15495