אתמול והיום (ב') נערכות באיטליה הבחירות הכלליות לפרלמנט ולסנאט. שבועות מספר לפני הבחירות, הפכה המערכת הפוליטית באיטליה לחזיון סוריאליסטי, ששיאו הוא – חזרתו למרוץ של ראש הממשלה לשעבר, איש העסקים הימני סילביו ברלוסקוני, שהכריז רק לפני מספר חודשים כי הסתלק סופית מהזירה הפוליטית.

לפי הסקרים שפורסמו עשרה ימים לפני הבחירות (המועד האחרון, לפי חוק, בו ניתן לפרסם באיטליה סקרי דעת קהל לפני הבחירות), ברלוסקוני פיגר ב-6% בלבד אחרי פייר לואיג'י, המועמד המוביל לראשות הממשלה, העומד בראש המפלגה הדמוקרטית, שהיא מפלגת מרכז-שמאל שהוקמה לפני למעלה מעשרים שנה, עם התפרקות המפלגה הקומוניסטית. במקום השלישי בסקרים –הקומיקאי לשעבר בפה גריליו, העומד בראש מפלגה המגדירה עצמה "מפלגה אנטי-מפלגתית ואנטי-פוליטית". במקום הרביעי נמצא פרופ' מריו מונטי, ראש הממשלה הניאו-ליברלי שמונה באופן זמני לאחר התפטרות ברלוסקוני.

אנטוניו אינגרויה, מועמד ה"המהפכה האזרחית" (צילום: הומניטה)

מרבית הפרשנים מנבאים ניצחון למרכז-שמאל, ואולם אף לא אחת מהמפלגות לא תצליח להרכיב ממשלה בלי מפלגתו של מונטי. יש המשווים את מערכת הבחירות למאבק כוחות במועצת המנהלים של תאגיד: "ברלוסקוני יודע שאין לו סיכוי לתפוס את השלטון, אבל הוא מעוניין בעמדה משפיעה בשולחן הדירקטוריון", כתב מרקו דמילאנו, פרשן פוליטי בשבועון "ל'אספרסו", והוסיף: "המפלגה הדמוקרטית תזכה ברוב המושבים, אבל לא תצליח לשלוט מבלי להתפשר, ולא תוכל להרכיב ממשלה בלי להגיע להסכמים קואליציוניים". פרשן אחר, מאסימו פרנקו, מהעיתון "קריירה דלה סרה", כתב כי "ברלוסקוני נחשב סוס מת, אבל ציבור הבוחרים הימני שלו עדיין קיים, ועדיין לא מצא מנהיג חדש".

בשמאל מתאחדים

בקואליציה "מהפכה אזרחית" חברים שבע מפלגות מן השמאל, וכן ארבעה ארגונים סביבתיים. בין מרכיבי הקואליציה: מפלגת ההתחדשות הקומוניסטית, מפלגת הקומוניסטים האיטלקים, מפלגת הירוקים ותנועת "ערכי איטליה", בראשות השופט הנודע אנטוניו די–פרייטו, שעמד בראש המאבק נגד השחיתות הממסדית בשנות ה-90.

בראש קואליציה זו עומד השופט לשעבר אנטוניו אינגרויה, בן 53, שלמרות כל התחזיות, נבחר לראשות עיריית נאפולי, לאחר שני עשורים של מאבק במאפיה ובשחיתות. לא אחת הושמעו איומים על חייו של אינגרויה, בשל מאבקו בפשע המאורגן. בשיחה שקיים לאחרונה עם "זו הדרך", פביו אמאטו, האחראי על הקשרים הבינלאומיים במפלגת ההתחדשות הקומוניסטית של איטליה, היה אופטימי: "בסוף דצמבר, הצלחנו להקים רשימה משותפת, שתהיה היחידה עם מצע אנטי-קפיטליסטי המתמודדת בבחירות. העיתונים הגדולים, ובייחוד כלי התקשורת הרבים שבבעלות ברלוסקוני, מתעלמים מאיתנו. אבל ייתכן ונהיה הפתעת הבחירות".

מהן מטרות הקואליציה "המהפכה האזרחית"?

קודם כל, אנו נחושים לשוב לפרלמנט. העובדים והמובטלים זקוקים לחברי פרלמנט קומוניסטים ושמאליים. ויש סיכוים רבים לכך, שכן ממשלות ברלוסקוני ומונטי השאירו עיי חורבות. פרופ' מונטי, הקשור בבנקים הגדולים, הבטיח "לתקן את כל נזקי ברלוסקוני", אך בפועל רק החמיר את המצב. שיעור האבטלה בקרב הצעירים עלה בשנתיים האחרונות מ-16% ל-37%, ואילו האבטלה הרשמית עומדת על כ-12%, אך בפועל – קרובה ל-20%.

חמור מזה, מונטי קיצץ, קיצץ ושוב קיצץ בתקציבי הרווחה והחינוך, בשם ה"מאבק בגרעון התקציבי", אולם במהלך כהונתו, הגרעון עלה מ-110% ל-127% מהתוצר. מדיניות הצנע הניאו-ליברלית של מונטי גרמה אך ורק לנזקים, כך שנראה כי כולנו למדנו שיעור מאלף בכלכלה קפיטליסטית מידי "איל פרופסורה" ("הפרופסור", כפי שמכונה מריו מונטי באיטליה, ז"ה). מצבה של איטליה, בעקבות המשבר ההולך ומעמיק, הוא כעת קשה הרבה יותר.

האם "המהפכה האזרחית" היא שמאלית?

כמובן, אם כי אין מדובר ברשימה קומוניסטית. חלק ממרכיבי הקואליציה, דוגמת הירוקים, אינם מגדירים עצמם מרקסיסטים. יחד עם זאת, הקואליציה מתבססת על מצע שמאלי מובהק: הגנה על ענייני העובדים, נגד איטליה ואירופה שבידי אוליגרכית ההון, נגד השחיתות והפשע המאורגן, למען איטליה חילונית ודמוקרטית, קידום זכויות להט"ב, הגנה על הסביבה, נגד מסחור התרבות והחינוך, למען השלום ונגד התערבות צבאית במדינות אחרות.

מדוע מפלגת ההתחדשות הקומוניסטית ומפלגת הקומוניסטים האיטלקים אינן מסוגלות להתאחד למפלגה קומוניסטית אחת?

אנו לא מסוגלים, בעת הזאת, להתאחד. אבל אנו יכולים לעבוד יחד, וזו כבר בשורה מרעננת. עיקר חילוקי הדעות בין שתי המפלגות נעוץ ביחסנו לכוחות המרכז-שמאל. אנו, במפלגת התחדשות הקומוניסטית, ביקורתיים עד מאוד כלפי כוחות אלה, ורואים בהם "סוציאל-ליברליים", קרי: מלל שמאלי המלווה בפועל במדיניות ניאו-ליברלית. החברים במפלגת הקומוניסטים האיטלקים סבורים אחרת, ודוגלים בשיתוף פעולה עם כוחות אלה.

הריאיון עם פאביו אמאטו מתפרסם בגיליון השבוע של "זו הדרך":

http://maki.org.il/he/http://maki.org.il/images/stories/zo/2011/zoohaderech.pdf