בעקבות תוצאות הבחירות: כיצד ניתן לייצר תקווה

 בימים אלו מסכמים סניפי ומוסדות מק"י וחד"ש את מערכת הבחירות. לניתוחים אלו, ולאלו שהתפרסמו וממשיכים להתפרסם מעל דפי "זו הדרך", חשוב היה לי להוסיף נתון נוסף.

אתר החדשות Ynet ערך פילוח של התפלגות קולות המצביעים הערבים ב-2009 וב-2013. תוצאות הניתוח מאלפות, בייחוד בהקשר של שלוש הרשימות אשר קיבלו את מירב קולות האוכלוסייה הערבית.

 

בבחירות 2009, 32% מהמצביעים הערבים הצביעו לרשימת רע"מ-תע"ל. גם ב-2013 הצביעו לרשימה זו 32% מהמצביעים הערבים. כלומר, לא הייתה עלייה או ירידה.

בל"ד קיבלה את קולותיהם של 22.3% מהמצביעים הערבים בבחירות 2009. ארבע שנים מאוחר יותר – רק 22% הצביעו לרשימה זו. כלומר, ירידה יחסית של 0.3% בקולות הערבים.

27.3% מהמצביעים הערבים הצביעו לרשימת חד"ש ב-2009. אך בבחירות האחרונות ירד שיעור זה ב-3.9%, ועמד על 23.4%. נתונים אלו יש בהם כדי ללמד, כי מי שהרוויחו כתוצאה מהירידה בשיעור ההצבעה לחד"ש – הם לא רע"מ-תע"ל ובל"ד. בסופו של יום, 4.2% מהמצביעים הערבים חדלו להצביע לרשימות אלה, ועברו להצביע למפלגות ממסד, כגון הליכוד וש"ס. חד"ש הייתה הנפגעת העיקרית, אך לא היחידה.

ההצבעה למפלגות הממסד ביישובים הערביים היא, במובנים רבים, הצבעה של ייאוש. מפלגות הממסד מבטיחות ליישובים שונים הבטחות, אותן ימלאו או לא ימלאו משרדי הממשלה, בעבור מספר הקולות באותו יישוב. העלייה בהצבעה למפלגות אלו מבטאת ייאוש מהאפשרות של שינוי כולל בחברה הישראלית, שינוי שכולל הפסקת אפליית האוכלוסייה הערבית בישראל, סיום הכיבוש והשגת שלום צודק.

במובן זה, העלייה בהצבעה למפלגות הממסד אינה שונה מהתופעה של הימנעות מהצבעה בציבור הערבי. שתי התופעות מבטאות ייאוש. לעניות דעתי, עובדה זו צריכה להביא לכך שנעמיד במרכז חשבון הנפש שלנו בחד"ש, את השאלה הפשוטה, אך המורכבת: כיצד ניתן לייצר תקווה?

אור שי

המאמר פורסם בגיליון השבוע של "זו הדרך":

http://maki.org.il/he/http://maki.org.il/images/stories/zo/2011/zoohaderech.pdf