יום שלישי בערב, 15 בינואר, מרכז קסטרא, כנס "חיפה רצה לכנסת", אותו יזמו התנועה "להחזרת העיר אל חיפה", הקואליציה לבריאות הציבור, מגמה ירוקה, משמר המפרץ והמטה נגד הרחבת בתי-הזיקוק. מטרת הכנס הייתה להזמין מועמדים לכנסת מהמפלגות השונות, ולשאול אותם שאלות נוקבות לגבי נושאים בוערים הקשורים לעיר חיפה.

בשעה שש וחצי, חצי שעה לפני פתיחת הכנס, המארגנים עוד עסוקים בסידורים אחרונים, ומשדרים לחץ שלא יבוא קהל מספיק גדול. קצת אחרי שבע – התבדו החששות. יותר ממאתיים איש מילאו את האולם עד אפס מקום.

מרואן מח'ול

כל המועמדים נשאלו שאלות בנושאי המאבק בחישמול הרכבת, הזיהום הסביבתי בחיפה, חומרים מסוכנים והשתלטות הון-שלטון על שטחים ציבוריים בעיר. היה דיון ער ותרבותי, אך התשובות היו צפויות ומאכזבות משהו.

המשורר מרואן מחו'ל (צילום: אתר קאלם)

מאוחר יותר באותו הערב, הגעתי לפאב הסינקופה, לערב פוליטי-אמנותי שאירגנה חד"ש. אם יש מקום לאופטימיות בפוליטיקה הארצית והבטחות שנאמרות בלב שלם, אז המקום הזה נמצא במעוז חד"ש בחיפה. חיפה תמיד הייתה "אדומה" ומעוז השמאל, אבל כשמסתובבים ברחובות הדר והעיר התחתית, התחושה היא של שותפות גורל יהודית-ערבית. צעירים יהודים וערבים חיים יחד, יוצרים יחד, נלחמים יחד. עושים שינוי.

איך אני יודעת שגרעין הפעילים שארגן את הערב הזה הוא צעיר? לפי אופי העצרת. זו הייתה עצרת רוק שנערכת בפאב הסינקופה. היא כללה מוסיקאים, משוררים ופוליטיקאים (אבל בקטנה). זו עצרת של העם, לא של הפוליטיקאים. נדמה היה שכאן הפוליטיקאים לא שכחו שהם בשביל העם ולא העם בשבילם.

האווירה מיוזעת, חמה ולא פורמלית. פה עומדים עם כוס בירה וסיגריה ביד, ולא יושבים על כסאות פלסטיק כמו בקסטרא. פה צועקים את מה שיש לומר, ולא מדברים בטון מהוסה ומעושה. הפער בין הכנס בקסטרא לעצרת בסינקופה הוא חריף, ומותיר אותי הלומה ומסוחררת במקצת. הגעתי בדיוק בזמן בו מרואן מח'ול, משורר, עולה לבמה. הוא אומר שהסיבה שהוא נמצא בחד"ש ולא בשום תנועה אחרת, היא האנושיות של הפעילים היהודים בחד"ש. העובדה שהם יכלו לבחור בכל מפלגה אחרת, אשר לכאורה מייצגת את האינטרסים שלהם, אך הם בחרו ללכת נגד הזרם, ולהיות דווקא בחד"ש.

הוא קורא משיריו יחד עם לילך ובר, משוררת ופעילת שטח בחד"ש. השניים מלהיטים את האווירה שלוהטת גם כך. לילך קוראת שיר של מחו'ל על חוויותיו מחיפוש שנערך עליו בנמל התעופה.

לאחר מכן, עולה לנאום חבר הכנסת דב חנין. חנין, פוליטיקאי ושועל קרבות משופשף בשנות החמישים לחייו, משדר נעורים ולהט יוקד. הוא מונה חמש סיבות מדוע להצביע חד"ש. אשר כולן מדברות על ההווה, ויותר מכך –על העתיד. כי דב חנין הוא איש של העתיד. הוא איש של רעיונות גדולים ומחשבות גדולות. אבל הוא ניחן גם בפרקטיות של ההווה, ויש לו פתרונות מלוטשים כמעט לכל בעיה. הוא הפרלמנטר הכי פעיל בכנסת החולפת, ובהחלט מתכוון לשאת את התואר גם בכנסת הקרובה. הוא מדבר הרבה על שותפות, על מאבק משותף. הוא איש של מילים אך גם של מעשים.

הייא זעאתרה, מוסיקאית וזמרת ש"יודעת לשיר במבטא אלג'יראי וזה ממש נדיר", עולה לבמה מיד אחרי דב חנין. המוסיקה שלה יפהפייה, קוסמופוליטית ומשתלבת נהדר עם הערבית, הצרפתית והאנגלית שבהן היא שרה. אחד השירים שהיא שרה, גרסת כיסוי לשירה של הזמרת האמריקאית טרייסי צ'פמן, "Talking about the revolution", כמו משקף בצורה הטובה ביותר את הערב הזה. יש כאן משהו לוקאלי בלבוש בינלאומי. רוחות של שינוי באוויר – רוח המהפכה האירופאית בחיפה שלנו, הים-תיכונית.

נעמה סובול

המאמר פורסם בגיליון השבוע של "זו הדרך":

http://maki.org.il/he/http://maki.org.il/images/stories/zo/2011/zoohaderech.pdf