לאחר שהחליטה ממשלת נתניהו לבנות 3000 יחידות דיור במזרח ירושלים ובהתנחלויות נוספות בגדה המערבית, הודיע דובר מפלגת העבודה, כי "אין עוררין על זכותה של ישראל לבנות בירושלים, אך בעיתוי הזה, רצוי להוריד להבות". כעבור מספר ימים, התראיינה יו"ר העבודה, ח"כ שלי יחימוביץ', והוסיפה כי "אתה לא יכול להתייחס אל תושבי ההתנחלויות, אשר הוקמו לפי חוק ולפי החלטות ממשלת ישראל – רובן נשלטו על-ידי מפלגת העבודה – כאל פושעים".

בריאיון נוסף בערוץ 1, הדגישה יחימוביץ': "כשישבנו שורה מאוד משמעותית של אנשים, חלקם יוצאי צבא, חלקם קצינים בכירים במילואים, כולם הדגישו שכדי שיהיה חוסן מדיני וצבאי – דרושה חברה חזקה".

עמדותיה הימניות של מפלגת העבודה בכל הנוגע להמשך הכיבוש ומפעל ההתנחלויות – אינן מפתיעות איש. ואם לשפוט על פי הסקרים האחרונים, הן גם "מבריחות" מצביעים פוטנציאליים לכל עבר: גם ימינה ("בשביל מה להצביע עבודה, אם אפשר להצביע ישירות לליכוד") וגם שמאלה, לעבר אלו אשר לא ויתרו על המאבק למען הקמת מדינה פלסטינית בצד מדינת ישראל.

יחימוביץ' מציגה תירוץ שחוק לעמדותיה הימניות: "מה שחשוב הוא החברה". הדברים נאמרו גם מפי היועצת האסטרטגית של המפלגה, טל אלכסנדרוביץ', בריאיון ששודר בגלי צה"ל: "הבעיות של האיש ברחוב אינן קשורות בסוגיות חוץ וביטחון, אלא בשאלות החברתיות".

מדברים אלה מסתבר, שהעבודה רוצה "חברה חזקה", כדי לשרת "מדינה חזקה" שברשותה "צבא חזק" – אשר מוסיף לכבוש שטחים לא-לה. בינתיים, צץ "ראש ממשלה חזק", שעוד עלול להתחזק, לאחר עריקתה הרשמית של מפלגת העבודה ממחנה השלום.

השמאל העקבי בישראל אומר מזה שנים רבות, כי סוגיית השלום אינה רק שאלה של "חוץ וביטחון", אלא קשורה באופן ישיר למבנה החברתי של מדינת ישראל. מיליארדי השקלים המושקעים בבניית התנחלויות חדשות, בהרחבת התנחלויות קיימות, בסלילת כבישים עוקפים "ליהודים בלבד", ובבניית חומת ההפרדה – היו יכולים להיות מושקעים בבריאות, בחינוך, ברווחה ובדיור ציבורי. ההוצאות הצבאיות האדירות הכרוכות בתחזוקת מפעל הכיבוש ובהכנות למלחמה האזורית הבאה – הן התירוץ הנצחי למדיניות העמקת הפערים החברתיים.

האסטרטג הצבאי פון קלאוזביץ, אשר פעל במאה ה-19, ידוע בשל אמירתו: "מלחמה אינה אלא המשך המדיניות בצורות אחרות". בהקשר הישראלי, יותר ויותר ברור כי הכיבוש אינו אלא המשך הקפיטליזם החזירי בצורות אחרות. כל החפץ בצדק חברתי, חייב להיאבק הן בקפיטליזם והן בגרורותיו: באפליה, במיליטריזם ובכיבוש.