פאדי חכים: עד שנחזיר את השיר

מאת לילך ובר

 

עם פאדי חכים נפגשתי בכ"ט בנובמבר, ערב ההכרזה על מדינה פלסטינית באו"ם, לקפה ברחוב מסדה בחיפה. יום אחרי שהפסיד בבחירות לאגודת הסטודנטים באוניברסיטת חיפה, חכים מתמסר באופטימיות למערכת הבחירות לכנסת.

  

אנחנו מדברים על המתח וההתרגשות לקראת ההצבעה על מדינה פלסטינית, שישים וחמש שנים אחרי ההכרזה על תוכנית החלוקה באו"ם. חכים: "זו המציאות שאנו חיים בה. השאלה היא: איך אני מתנהל עם אנשים. איך אני, אחרי כל השנים האלה, חי עם הצד השני".

בימים אלה, משלים חכים את העבודה על קובץ שירה ראשון בשפה הערבית, מחפש מו"ל ומרבה לשתף עם חבריו את שיריו בפייסבוק. למה התחיל לכתוב שירים? חכים מהרהר ומשיב: "כנראה שמשהו הצטבר בתת-מודע שלי. כל המקרים שעברתי, כל החיים הפוליטיים שאנו חיים. חסרים לנו דברים כאלה במדינה?".

חכים, סטודנט לסיעוד, הפעיל בתא חד"ש באוניברסיטה ובבנק"י בנצרת, כותב שירה מזה כשבע שנים, אך לא חושב שהוא משורר. חכים התחיל לכתוב כאשר התגורר עם הוריו בנצרת ועבד בעבודות מזדמנות – כחשמלאי, כשוטף מכוניות, בשיפוץ בתים ובהכנת סנדוויצ'ים.

בארבע השנים האחרונות שימש פעמיים כנציג החוג לסיעוד באגודת הסטודנטים ופעל רבות למען חבריו לספסל הלימודים. כמו כן היה מועמד חד"ש לראשות ועד הסטודנטים הערבים.

השיחה איתו נסובה על שירה, על החלטת האו"ם, ועל המהפכות בעולם הערבי: "אני מאמין שכל עם צריך לעשות מהפכה,  כאשר  השלטון במדינה  מדכא  אותו.  זוהי  לא  רק זכותו של העם, כי אם גם חובתו, לעשות מהפכה ולשנות את הסדר החברתי. אני מאמין שהעם בכל מדינות ערב שעשו מהפכה, רצה את המהפכה".

עוד הוא מוסיף, כי "אני גם רואה שהיו ידיים זרות – ארה"ב, ישראל, מדינות המערב – שבחשו במהפכה הזו. זו הייתה מהפכה שעשו אותה אנשי שמאל וליברלים, והשתלטו עליה איסלאמיסטים ואנטי-ליברלים".

בשירו המתפרסם כאן לראשונה, בערבית ובעברית, השיר הוא מטפורה לפלסטין. זוהי שירה אינטלקטואלית ומהפכנית, אשר לוקחת אחריות. בשיריו, כמו בחייו, חכים לא מבחין בין רגשותיו לבין זכותו וחובתו הפוליטית כקומוניסט לפעול נגד כל צורת דיכוי באשר היא.

 

עד שנחזיר את השיר / פאדי חכים

 

אני לא אשב איתה

אחרי היום הזה

לא אקרא לה בכפות הידיים

אחרי היום הזה

לא אתבונן בתנועות שלה

ולא בהבעות הפנים

אחרי היום הזה

לא אגנוב נשיקה משפתיה

לא אישן במיטתה ספוגת ריח הסיגריות

לא אכתוב אליה

אכתוב אך ורק בכינויים נסתרים

לא ארקוד אחרי היום הזה

למנגינת החליל שלה

 

לא אלטף את השדיים שלה

ולא אתן לה להיות אימא

לעוד תינוק משוגע כמוני

לא מגיע לי לפלרטט איתה

ולא אחלוק איתה את חלומות ילדותי המוקדמת

לא אבקש ממנה את מנת חלב הערב

עד שנחזיר את השיר

 

حتى نسترج القصيده / فادي حكيم 

 

لن اجلس

بعد اليوم معها

لن اقرأ

خطوط يديها

بعد اليوم

لن اراقب حركاتها

وملامح وجهها

لن اسرق

من شفتيها

بعد اليوم قبله

لن انام

على السريرالممزوج

براحئتها والدخان

لن اكتب عنها

بعد اليوم

الا

بضمائر المجهول

لن ارقص

بعد اليوم

على الحانها

لن اداعب نهديها

لن اجعلها اما

لطفل مجنون

اخر بها

مثلي

فلا يحق لي

لن اغازلها

او اخبرها

عن اخر

احلام الطفوله

 

* המאמר והשירים פורסמו ב"זו הדרך"