הישג נוסף למדיניות החברתית של ממשלת הימין: מדו"ח העוני והפערים החברתיים של הביטוח הלאומי לשנת 2011, אשר פורסם ביום חמישי האחרון, עולה כי ממדי העוני גדלו. בשנה שעברה, קרוב ל-20% מהמשפחות בישראל היו עניות. עוד עולה מהדו"ח, כי שיעור האזרחים החיים במשפחות עניות עלה, בתוך שנה, מ-24.4% ל-24.8%, ואילו שיעור הילדים החיים בעוני גדל מ-35.3% ל-36.4%.
בשנת 2011 היו בישראל 442,200 משפחות עניות, שבהן 1,838,600 נפשות, ובכלל זה 860,900 ילדים. כמו כן, שיעור המשפחות העובדות החיות בעוני הוסיף לגדול, ועלה מ-19.4% ל-20.0%. עלייה חדה בשיעור העוני נרשמה גם בקרב המשפחות עם שני מפרנסים ויותר, משפחות שהיו ידועות שנים רבות כחסינות מפני עוני: שיעורן גדל מ-2% בתחילת העשור החולף ל-4.6% ב-2011. יצוין, כי בקרב האוכלוסייה הערבית, שיעור העוני גדול אף יותר, וכמחצית מהמשפחות הערביות בישראל מוגדרות עניות.
מכך עולה, שגם השנה ממשיכה ישראל להוביל בראש מדדי העוני והאי-שוויון בקרב המדינות הקפיטליסטיות החברות בארגון לשיתוף פעולה כלכלי ולפיתוח (OECD).
על עוני ועושר
ביום בו פורסמו ממצאי דו"ח העוני, הושלם הפרסום של הדו"חות הכספיים של חמשת הבנקים הגדולים בישראל. מעיון בדו"חות עולה, כי הרווח הנקי המצרפי שלהם ברבעון השלישי של השנה הסתכם ב-1.75 מיליארד שקל, לעומת מיליארד שקל "בלבד" ברבעון המקביל אשתקד. בתשעת החודשים הראשונים של שנת 2012 הסתכם הרווח המצרפי של חמשת הבנקים הגדולים בכ-5 מיליארד שקל.
ולמי התודה? סך העמלות שנגבו במהלך הרבעון האחרון עמד על 3.9 מיליארד שקל, וסך העמלות שגבו הבנקים בתשעת החודשים הראשונים של השנה הסתכם ב-12 מיליארד שקל. ומהו מקורן של אותן עמלות? רובן מכספי השכירים, כמובן.
איש מקרב השרים, ובייחוד שר האוצר יובל שטייניץ, לא פנה אל הציבור כדי להסביר מדוע רווחי הבנקים תופחים על חשבון העמלות (שבפיקוח הממשלה!) שמשלמים השכירים. גם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לא התנדב להסביר מדוע כשנה לאחר גל המחאה החברתית, שהייתה חסרת תקדים בהיקפה בתולדות המדינה, דבר לא השתנה לטובה, ואילו מספר העניים – ובייחוד העובדים העניים והילדים – רק גדל.
שר הרווחה משה כחלון (שמקובל לכנותו "השר החברתי"), אשר הציג את דו"ח העוני, אמר כי "לצערי, הצמיחה הזו שכולם מדברים עליה בשנה האחרונה ומציגים אותה בגאווה – לא חלחלה מטה. העניים נשארו עניים. העניים לא נהנו מפירות הצמיחה, ואנו רואים את זה בנתונים. זו לא גזירת גורל – לילד לא כתוב שיהיה עני או חסר כל עם היוולדו, ובמדיניות נכונה אפשר לשנות את זה וצריכים לשנות את זה".
השר כחלון הוא פרשן מצוין של המציאות החברתית בישראל, ודבריו נכונים: אכן, חובה לשנות את המדיניות הממשלתית. הוא רק "שכח" פרט קטן: מזה כשנתיים הוא מכהן כשר הרווחה, והוא זה שאחראי להתוויית המדיניות החברתית במדינת ישראל…
האשמים האמיתיים בפערים
יממה לפני שהשר כחלון קרא לשינוי המדיניות לה הוא אחראי בעצמו, התקיים בירושלים כנס של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אשר הוקדש לפערים החברתיים בישראל. בכנס דיבר ד"ר אבי שמחון, שהיה עד לאחרונה יועצו הכלכלי של שר האוצר, ואשר התמודד בפריימריז לרשימת הליכוד לכנסת ודורג במקום ה-32. שמחון נחשב לבעל גישה כלכלית ניאו-ליברלית מובהקת.
בתשובה לשאלה מדוע הפערים החברתיים בישראל רק גדלים, הוא השיב: "יש לנו היי-טק מפואר, ובכל זאת אנחנו לא סוגרים את הפער. איך זה יכול להיות שהתעשייה הישראלית עברה שינוי כל כך דרמטי, למצב בו אנו בקצה העליון של העולם המפותח, אך זה לא בא לידי ביטוי בתוצר לנפש? התשובה לכך היא – הדמוגרפיה של מדינת ישראל".
והוא המשיך, ואמר: "שואלים אותי – האם אתה בעד עיקור כפוי? לא. אני חושב שהמדיניות היחידה שאני רוצה להפעיל, היא שאנשים יגידו בצורה גלויה לאלה שעושים הרבה ילדים – שזה לא הוגן, שהם פוגעים באחרים".
אם כך, מסתבר שלדעת הכלכלן של הליכוד, אין צורך לשנות את המדיניות הקפיטליסטית הנהוגה כיום, הגורמת לכך שהצמיחה מיטיבה רק עם העשירים. לדעתו אין גם קשר בין התרחבות העוני מן הצד האחד, לבין הצטברות העושר בקצה השני, אצל הבנקים והטייקונים. הכלכלן של הליכוד כבר מצא את האשם בבעיות הכלכליות: הילדים.
א"ד
המאמר עומד להתפרסם בגיליון השבוע של "זו הדרך":