החל מסוף שנת 2011 ניכרה עליה במתן היתרי יציאה מרצועת עזה למטרות טיפול רפואי בהשוואה לתקופות קודמות. אף שהיקף זה המשיך לעלות בשנת 2012, גישתם של חולים רבים לטיפול רפואי מחוץ לרצועה, בישראל או בגדה המערבית, עוכבה או נמנעה כליל ע"י רשויות הצבא. כך עולה מנייר עמדה שפורסם בסוף השבוע על ידי "רופאים לזכויות אדם".
במהלך המחצית הראשונה של 2012, תועדו 247 מקרים של חולים מעזה אשר לא קיבלו טיפול רפואי בזמן, אלה מהווים כ-6% מכלל הבקשות שהוגשו לתיאום הישראלי בארז ליציאה לטיפול רפואי. בהינתן זאת שהנתונים לגבי בקשות מרצועת עזה אינם כוללים את המלווים, ששלילת היתרים מהם מעכבת פעמים רבות את הגעת החולים עצמם לטיפולים שלהם, ניתן לשער כי ההיקף רחב יותר ודומה לזה שבגדה המערבית. שם, כ-20% מהחולים והמלווים אינם מקבלים היתרים בזמן.
נייר העמדה שפורסם מצביע על הבעייתיות שבבחינת בקשותיהם של אוכלוסיות מסויימות, ומציע, לאור ניתוח הנתונים והמגמות, כי השיקול הביטחוני ממשיך להיות החסם המרכזי בדרכם של חולים פלסטינים לטיפול רפואי. לא זו בלבד שתהליך הבידוק הביטחוני פוגע בזכותם לבריאות של תושבי השטחים הכבושים, אלא גם עלול לחשוף את החולים ובני משפחותיהם להטרדה ולניצול במיוחד כשהוא מותנה בהתייצבות לתחקורים עם נציגי שב"כ ואף במעצרים שרירותיים לעיתים. עוד נמסר כי "'רופאים לזכויות אדם' רואה בכל עיכוב או סירוב ליציאתו של חולה לטיפול רפואי – מניעת גישה לשירותי בריאות. בן אם מדובר בטיפול מציל חיים או בכל טיפול חיוני אחר, אין לחסום את דרכו של אדם לטיפול רפואי ויש להבטיח כי כל חולה באשר הוא יקבל את הטיפול לו הוא זקוק; גם במקרים בהם הצבא עומד בסירובו למתן היתר תנועה לחולה, יש להבטיח כי תינתן לו חלופה לקבלת אותו טיפול רפואי וכי לא תישקף סכנה לחייו".
לנייר עמדה המלא: