בשבוע שעבר, בעקבות המתקפה הישראלית על עזה, ביקרה בישראל ובשטחים הפלסטינים הכבושים משלחת של מפלגת סינאספיסמוס היוונית. מפלגה זו היא עמוד השדרה של קואליציית השמאל הרדיקלי (סיריזה), אשר זכתה ב-27% מהקולות בבחירות שהתקיימו בחודש יוני האחרון (בהשוואה ל-4.6% מהקולות ב-2009). פחות מ-3% הפרידו בינה לבין הניצחון בבחירות. מערכת "זו הדרך" שוחחה עם זיסיס זאנאס, חבר המועצה המרכזית של סינאספיסמוס, ועם מריה סיראקו, האחראית על המזה"ת במחלקה לקשרי חוץ של המפלגה.
מה איפשר את הגידול הדרמטי בכוחה של סיריזה?
המפתח לגידול המהיר בכוחה של קואליציית סיריזה, אשר מפלגת סינאספיסמוס מהווה בה את המרכיב המרכזי, הוא בנחישות שלנו להביא להקמה של ממשלת שמאל המורכבת מכל הכוחות המתנגדים למדיניות הצנע. הקריאה שלנו לממשלת שמאל זכתה לתהודה אדירה. מבחינתנו, זו אינה סיסמא, אלא עמדה עקרונית. הכרחי לגבש אלטרנטיבה שלטונית למדיניות הטרויקה – הבנק האירופי המרכזי, קרן המטבע הבינלאומי, והאיחוד האירופי. העיקרון הבסיסי סביבו אנו קוראים להקים ממשלת שמאל הוא התנגדות לשלוש תוכניות החילוץ שנכפו עלינו, אשר מאיימות להפוך את יוון לסוג של סין בתוך אירופה. למה הכוונה? הטרויקה מעוניינת להפוך את מעמד העובדים היווני לכוח עבודה זול. הם רוצים שכלכלת יוון תופקר לידי חברות זרות, אשר יקנו בחצי-חינם את המגזר הציבורי מידי פוליטיקאים מושחתים. כל מה שמעמד העובדים היווני השיג בעשרות שנים של מאבקים ושביתות – כעת מאיימים לקחת זאת מאיתנו. אנו סבורים גם כי יש למחוק את כל החוב של יוון, או לפחות את רובו. מבחינתנו, זה לא חוב של העם היווני, אלא של הבנקים ושל המערכת הפוליטית המושחתת. יש לעצור את כל תשלומי החוב.
האם צעדים אלה לא יובילו להוצאתה של יוון מהאיחוד האירופי או מגוש היורו?
אנו רואים את האיחוד האירופי ואת גוש היורו כזירות בהן עלינו לנהל מאבק. יש תקדימים לדרישות מסוג הדרישות שאנו מעלים: באמצע שנות החמישים, בוטל החוב החיצוני של מערב גרמניה, במסגרת הסכם פיתוח שחתמה עם מדינות אירופיות אחרות, במטרה לאפשר לכלכלתה להתניע מחדש, ולצאת מהמעגל של מיתון ומשבר. בהקשר זה, חשוב לזכור את ההשלכות החברתיות של המשבר. שיעור האבטלה הרשמי עומד על כ-25%, ובקרב צעירים – 56%. בקרב הנשים האבטלה גבוהה אף יותר. מאז פרץ המשבר, גברו מקרי האלימות במשפחה. יש אזורים ביוון, בהם מעריכים כ-1 מתוך כל 5 ילדים סובל מהתעללות. לפי נתונים רשמיים, בשלוש השנים האחרונות, בהן העמיק המשבר הכלכלי, נרשמו כ-3412 התאבדויות כתוצאה ממצוקה כלכלית. בעיות מסוג זה מאפיינות את כל אזורי הפריפריה של האיחוד האירופי, אם כי יוון סובלת מהן ביתר חריפות. עלינו לשאוף להעמיק את שיתוף הפעולה בין ארצות פריפריה אלו, ובמיוחד בין "ארצות הדרום" (כגון יוון, איטליה, ספרד, פורטוגל, וכו'), כדי ללחוץ לשינוי מדיניות באיחוד. יותר ויותר יוונים מבינים כיום כי מדיניות הצנע הניאו-ליברלית פשטה בהחלט את הרגל. בעוד שב-2009 עמד החוב של יוון על 130% מהתמ"ג, ב-2014 הוא צפוי להגיע ל-190%! כלומר, הצעדים שנכפו עלינו בשלוש התוכניות של הטרויקה, לא רק שלא שיפרו את מצבם של מעמד העובדים ושל העם היווני, אלא אף הזיקו קשות. המדיניות הקפיטליסטית שולחת את יוון לשקוע עמוק יותר לתחתית, ובתוך כך גילינו: כי בעצם אין תחתית!
כיצד צופות מפלגת סינאספיסמוס וקואליציית סיריזה את פני העתיד?
ארבע שנים של תהפוכות פוליטיות בלתי פוסקות חייבו אותנו לשנות את המפלגה שלנו, אך לא את הערכים שלנו. עלינו לסכם את הניסיון של התנועות החברתיות, ובמיוחד את הניסיון של "תנועת הכיכרות", שהחלה בכיכר סינטגמה באתונה. נדרש מאיתנו להציג סדר יום שמאלי, שהוא רדיקלי אך גם ממשי ובר-קיימא, שיזכה בתמיכת התנועות החברתיות, ויוכל להוציא את יוון מהמשבר, אליו הובילה אותה המדיניות הניאו-ליברלית. מפלגתנו הכפילה את מספר חבריה בתקופה האחרונה. זו אחת הסיבות מדוע בכוונתנו, באביב 2013, לאחד את כל מרכיבי קואליציית השמאל "סיריזה", המונה כיום למעלה מעשר מפלגות ותנועות, למפלגת שמאל אחת, בה יתקיימו זרמים רעיוניים שונים. זהו תהליך שאיננו יודעים עדיין כיצד יתפתח, אולם אנו מאמינים כי יוכל להצעיד את השמאל היווני קדימה.
הריאיון מתפרסם בגיליון השבוע של "זו הדרך":
http://maki.org.il/he/http://maki.org.il/images/stories/zo/2011/zoohaderech.pdf
