חדל אש

מאז יזמה ממשלת ישראל את עליית מפלס האלימות בדרום, בבצעה את ההתנקשות באחמד ג'עברי (14.11), ראש הזרוע הצבאית של החמאס, הפכו חייהם של מיליוני פלסטינים וישראלים למציאות טרופה של פחד ושכול.

הטלוויזיה משדרת ללא הפסקה תמונות של אזרחים מיישובי הדרום, המחפשים מחסה ומייחלים לרגיעה. שלושה מהם – תושבי קריית מלאכי – נהרגו ביומה השני של המלחמה. הלב נחמץ למראה תלמידים שנשלפו מבתי-ספר, עובדים שנשלפו ממקומות העבודה, סטודנטים שנשלפו מהמכללות – ונשלחו כולם למקלטים ולממ"דים.

אולם ברצועת עזה, אין מקלטים ואין ממ"דים. את התמונות מעזה – תמונות קשות מאוד, של הרס נרחב ושל הרוגים רבים, ובהם ילדים – אין משדרים בטלוויזיה. הלוויותיהם של עשרות האזרחים הפלסטינים

החפים מפשע – הצעירה שבהם היא חנין טאפש, תינוקת בת 10 חודשים – נותרות בלתי מסוקרות, ועבור רוב הציבור הישראלי – גם בלתי ידועות.

בהפגנות המחאה ברחבי הארץ, שקראו להפסקת אש מיידית ולבלימת ההתדרדרות למלחמה נרחבת, נשאו פעילי חד"ש שלטים אדומים עליהם נכתב: "67 – מדינה פלסטינית בצד ישראל".

מסר זה מהדהד לא רק כתביעה פוליטית, אלא גם ככתב האשמה למדיניות ממשלת נתניהו-ברק-ליברמן, העושה כל שביכולתה למנוע הקמת מדינה פלסטינית. מה המשמעות של סרבנות שלום זו? ממשלה השוללת את המהלך הדיפלומטי באו"ם, אותו מוביל מחמוד עבאס (אבו-מאזן), יו"ר הרשות הפלסטינית; ממשלה הממשיכה להנציח את הכיבוש, לבנות בהתנחלויות, ולטשטש את הקו הירוק, את גבול ה-4 ביוני 1967 – ממשלה זו זרעה את הזרעים להסלמה הנוכחית, ולהסלמות שעוד יבואו.

כשיש קיפאון מדיני – מעגל הדמים הוא בלתי נמנע. תקוותם של מקבלי ההחלטות בישראל, כי ניתן לכפות על הפלסטינים מציאות בה הכיבוש יימשך, אך שאיפתם לעצמאות לאומית תיפסק – היא אשליה.

"67" הוא לא רק שם קוד לפתרון של שלום, אותו שוללת ממשלת הימין. 67 – זהו גם מספר הימים שבין ההתנקשות בג'עברי, לבין הבחירות לכנסת. הסמיכות בין האירועים – רחוקה מלהיות מקרית. בנאום שנשא שר החוץ אביגדור ליברמן, שעות ספורות לפני ההתנקשות, אמר כי "נמאס לי לשמוע את הקיטורים והבכי במדינה לגבי העניין החברתי". ואכן, סדר היום המלחמתי מסייע בידי הימין לטשטש את השאלות החברתיות הבוערות, שאיימו לגרוע מכוחו של "הליכוד ביתנו".

אחת מאלה שנפגעו ממלחמת הבחירות היא יו"ר מפלגת העבודה, ח"כ שלי יחימוביץ', אשר קיוותה שדימויה הציבורי כנושאת הדגל החברתי יסייע למפלגתה להפוך לסיעה משמעותית בכנסת, ולשותפה קואליציונית בכירה בממשלה שירכיב בנימין נתניהו.

כיצד הגיבה יחימוביץ' על התקיפה? כצפוי, בהתקרנפות: "ישראל מאוחדת במלחמה נגד הטרור. אחמד ג'עברי היה ארכי-טרוריסט… הפגיעה בו הייתה נכונה ומוצדקת, וגם הביאה לידי ביטוי יכולות מדהימות של צה"ל. הפעולה, כפי שהיא מתבצעת ברגעים אלה, היא נכונה ומדודה". למחרת התקיפה, כתבה בעמוד הפייסבוק שלה: "קראתי חלק מדברי הביקורת כאן על ההתייצבות שלי לטובת המבצע, ועל התמיכה שלי בממשלה ובצה"ל, ואני דוחה את הביקורת הזאת. מטרות המבצע מקובלות עלי, הן הגיוניות וחיוניות".

מול הטירוף המלחמתי מבית מדרשו של הימין, נחוצה חלופה שמאלית, שוחרת שלום וצדק חברתי. הכתובת לכך היא חד"ש, שהתייצבה נגד המלחמה באותה נחישות בה התייצבה עם המחאה החברתית.