בימים אלו אנו מציינים 95 שנים למהפכת אוקטובר הסוציאליסטית ברוסיה, שפרצה ב-7 בנובמבר (25 באוקטובר, לפי הלוח הישן) בשנת 1917. המשטר הסוציאליסטי והדמוקרטי שהקימה המהפכה, נשען על מועצות  (מועצה  ברוסית:  "סובייט") של  פועלים,  איכרים וחיילים. המשטר חילק את אדמותיהם של בעלי האחוזות בין האיכרים, העמיד את המפעלים תחת פיקוח הפועלים, הבטיח זכות הגדרה עצמית לאומית לכל העמים שדוכאו בתקופת הצאר, והתחייב להוציא את רוסיה ממלחמת העולם.

רוסיה המועצתית (הסובייטית), ולימים – ברית המועצות, השיגה הישגים חברתיים וכלכליים אדירים, ומילאה תפקיד מפתח במיגור הצבא הנאצי. למרות החולשות העמוקות שנתגלו במשטר, ששיאם בתקופת פולחן האישיות של סטלין, הצליחה ברה"מ בתוך דור אחד, בזכות הכלכלה המולאמת והמתוכננת, להפוך מארץ חקלאית ומפגרת, מוכת עוני ובערות, למעצמת-על תעשייתית. ולדימיר לנין, שהנהיג את המפלגה הקומוניסטית הרוסית והתווה את הדרך למהפכה, הפך – כבר בחייו – לסמל למאבק נחוש בקפיטליזם.

מאבק דמוקרטי, מאבק מהפכני

אנחנו הקומוניסטים הישראלים, הממשיכים בדרכו של לנין, רואים עצמנו כמקדמים כיום פוליטיקה מהפכנית. אז מדוע אנו, כמהפכנים, רואים בבחירות הקרובות לכנסת אתגר חשוב? שהרי, הכנסת – בתור פרלמנט בורגני – אמורה להיות, לפי הניתוח המרקסיסטי, רק חותמת גומי להחלטות שכבר התקבלו בחוגי המעמד השליט, מעמד בעלי ההון.

בחיבורו "המהפכה הסוציאליסטית וזכות העמים להגדרה עצמית" (1916) כתב לנין: "המהפכה הסוציאליסטית אינה פעולה חד-פעמית, איננה קרב אחד בחזית אחת, אלא תקופה שלמה של סכסוכים מעמדיים חריפים, שורה ארוכה של קרבות בכל החזיתות… תהא זאת טעות לחשוב, שהמאבק לדמוקרטיה מסוגל להסיח את הפרולטריון מהמהפכה הסוציאליסטית, או להאפיל עליה, להעמידה בצל, וכדומה. נהפוך הוא, כשם שלא ייתכן סוציאליזם מנצח, אשר איננו מגשים דמוקרטיה מלאה, כך הפרולטריון, אם לא ינהל מאבק מהפכני, עקבי וכל-צדדי למען דמוקרטיה, לא יוכל להכשיר את עצמו לניצחון על הבורגנות".

לנין סבר, כי המאבקים הדמוקרטיים (למען חופש הביטוי, חופש ההפגנה, חופש ההתאגדות, נגד אפליה לאומית, וכו') מחשלים את הכוחות, ומהווים בית-ספר חשוב, המסייע ברכישת הכלים לקראת המאבק על הסוציאליזם.

את המאבקים הדמוקרטיים הללו מנהלים, כמובן, ברחובות (למשל – ההפגנה בת"א, בינואר 2011, בה השתתפו 30,000 איש, נגד החוק להקמת "ועדת חקירה" לארגוני זכויות אדם). אבל כאשר אנחנו הולכים לבחירות לכנסת, אנחנו שמים על סדר היום הציבורי את הנושאים האלה, מגבירים את התהודה לה הם זוכים, ומציגים בפני הציבוריות הישראלית את הצעותינו ביחס לכל אחד מהם.

מערכת בחירות לכנסת היא הזדמנות לגייס כוחות רחבים ככל האפשר, על בסיס מצע המבטא את הערכים שלנו. באמצעות שילובם במערכה על הגברת הייצוג הפרלמנטרי, אנחנו נבנה את הכוח הפוליטי אשר יהיה שם גם בין בחירות לבין בחירות – יסייע לארגן הפגנות, לאגד עובדים, ולהעלות את המאבק נגד הסדר הקיים לשלב גבוה יותר.

המאמר פורסם בגיליון השבוע של "זו הדרך":

http://maki.org.il/he/http://maki.org.il/images/stories/zo/2011/zoohaderech.pdf