ההצגה 'משהו למות בשבילו': ראיון עם רון ריכטר

 מאת לילך ובר

 

"משהו למות בשבילו". בהשתתפות: רון ריכטר, קרן אור, נדיה קוצ'ר, מעין ויסברג, רביע חורי, יונתן שוורץ, ארז לבין, סיוון הכוכבי, רותם לויוגה. יוצג בתיאטרון חיפה בנובמבר בתאריכים: 4-3, 8-7, 10, 13-12, בשעה 20:30.

 

במרכז המחזה "משהו למות בשבילו", עומדת דמותו של סמיון סמיונוביץ', מובטל שחי בדירת חדר עם אשתו והחותנת שלו, המתקיים ממשכורת קטנה שמרוויחה זוגתו. סמיונוביץ' מחליט לשים קץ לחייו. אל ביתו מגיעה שרשרת של שתדלנים ולוביסטים המעוניינים לקשור את התאבדותו עם מטרותיהם הפוליטיות, על מנת לקבל חשיפה תקשורתית, ומציעים תמורה חומרית.

 

"משהו למות בשבילו" הוא עיבוד חופשי למחזה מאת ניקולאי ארדמן, שהעלתה מוירה בופיני בתיאטרון אלמידה באוף-ווסט-אנד בלונדון בשנת 2007. על העיבוד לעברית אחראי עירד רובינשטיין, שגם ביים את חברי "החיפאית", קבוצת השחקנים הצעירה של תיאטרון חיפה.

החזרות על ההצגה החלו בחודש מרץ. כמה חודשים לאחר מכן, ביולי, הצית עצמו משה סילמן בלב תל-אביב, לפני שאיבד את קורת הגג שלו בחיפה. מעין המחשה מקאברית של עלילת ההצגה.

רון ריכטר, שחקן "החיפאית", שמגלם את דמותו של סמיון סמיונוביץ' בעל הכוונות ההתאבדותיות, מסתייג מפרשנות אקטואלית מצמצמת של סיפור המעשה: "חלק חשוב בתהליך העבודה עסק בשאלה: 'איך זה קשור לכאן?'. הסיפור הזה הוא אוניברסאלי, עוסק ביחסים בין בני-אדם, ביחסים בין בני זוג, בהערכה עצמית".

"מה קורה לבן אדם שאינו נחוץ לחברה, שלא מוצא עבודה, שלא מצליח לפרנס את עצמו בגלל השיטה? איך הוא רואה את החיים? האם הוא יכול להמשיך את החיים שלו, את הקשרים שלו, או שהוא רוצה להסתלק?".

על השאלה איך זה לשחק את דמותו של סמיון, שקץ בחייו, עונה ריכטר: "זה מאתגר מאוד, קשה מאוד. גם מבחינה משחקית-מקצועית. יש סצנות קשות, ויש הרבה מאוד זמן מעבר בין סצנה לסצנה. לחיות אותה, למצוא את האמת שלה. צריך גם כושר. אתה מתעייף שם. אתה עובר שם הרבה. צריך גם לחפש, מבחינה פסיכולוגית, את המקומות בהם אני שואל: 'איך אני יכול להגיע לאיזו שהיא אמת? איך אוכל להזדהות עם האיש הזה, שהחיים הביאו אותו למקום של רגשי נחיתות מאוד עמוקים מול אשתו, מול חמותו, מול החברה, מול השכנים שלו ומול עצמו?". כאשר אנו נדרשים להשפעת המצב הכלכלי שלהם על מערכת היחסים בין סמיון לזוגתו, ריכטר חושב בקול: "ההצגה מתחילה, אני חושב, ממקום שבו הייאוש החברתי-כלכלי מחק, את כל האספקטים הנפשיים שקיימים שם. הייאוש הזה דרך על האהבה ביניהם, הוא חסם את ההבנה ביניהם, הוא חסם את השיחה. כל אחד מהם במגננות, ברגשות קשים, במצב בו הם לא יכולים להתקרב. בגלל זה הם גם נופלים, עד שהם מגיעים לשיא התחתית. שם, הוא נמצא בשיא העליבות, ובחוץ יש מיליון אנשים המעוניינים במותו. שם, במקום הכי נורא, הם מגלים שהם יכולים לקבל אחד את השנייה".

ביחס לאינטרסנטיות של הדמויות המבקשות לרקוד על הגופה, ריכטר מזהה כי "זו אמירה על הציניות שיש בהתנהלות של בני אדם בחברה. זאת, למרות שיכול להיות שכל אחת מהדמויות מאמינה בלב שלם במה שהיא מייצגת – במהפכה, באהבה, באלוהים. יכול להיות שהם באמת מאמינים שדרוש קורבן, בשביל להציל את השאר".

בהתייחס להשפעת המחאה החברתית על תהליך העבודה על מחזה חברתי-ביקורתי, קובע ריכטר כי "אין ספק שהמחאה ודברים שקרו – השפיעו. כשהתחלנו לקרוא את המחזה, זה נראה כמו משהו שכתבו בברה"מ ב-1920, והיינו צריכים לחשוב איך אנחנו נחבר את זה אלינו. ואז, פתאום, לא היה צריך לעבוד קשה. זה היה שם. כבר הרגשנו שאנחנו מדברים על עצמנו ועל כאן ועכשיו".

"הבמאי עירד רובינשטיין הביא את זה. הוא נתן לזה משקל. היינו קוראים עיתונים במהלך החזרות. זה העצים את הדברים, והפך את הכול ליותר רגשי, ליותר קרוב אליך, ליותר ברור וליותר כואב. הייתי אומר אפילו, שזה יותר קל לעבוד בצורה אבסורדית, כי אתה לא צריך לחפש את הדברים, הם נמצאים שם. רק צריך לקחת".

"במונולוג במערכה השלישית", אמר ריכטר, "הרגשתי שהדברים קיבלו משמעות. הרגשתי באמת שכל משפט במונולוג, כל התהליך מההתחלה ועד הסוך, דיבר על מה שקורה כאן ועכשיו. למשל: 'אני לא מאמין שאין עבודה במדינה הזאת! אין להם מה לעשות איתי. המצב חרא. לא טוב לי, אבל אני בחוץ, אני התנתקתי. אני יכול לעשות הכול, סופסוף אני משפיע'".

עד כה, כל ההצגות שהעלו חברי קבוצת "החיפאית" ("תופעות לוואי", "תש"ח" על-פי יורם קניוק, וההצגה "איזראל ז'ורנל", שנסקרה כאן בעבר), כמו גם ההצגה הנוכחית, משקפות כולן קונפליקטים חברתיים ופוליטיים, אשר מייצרים תובנות מעניינות על החיים בהווה.

פעילות חברי הקבוצה מחוץ לבמה ולחדר החזרות כוללת הקמת קבוצות תיאטרון לאוכלוסיות מיוחדות. בכך מבטאת הקבוצה תפיסה חברתית הוליסטית, דבר אשר אינו מראה שכיח בנוף התרבות המקומית.

 

הריאיון פורסם בגיליון השבוע של "זו הדרך", הגיליון המלא:

http://maki.org.il/he/http://maki.org.il/images/stories/zo/2011/zoohaderech.pdf