עומר זהראלדין סעד, מהכפר מג'אר, פרסם בימים אלה מכתב גלוי לשר הביטחון ולראש הממשלה ובו הוא מסביר את הסיבות שהביאו אותו לסרב לשרת בצה"ל. המכתב עומד להתפרסם בגיליון השבוע של "זו הדרך". להלן הנוסח המלא של המכתב:
"קיבלתי צו התייצבות לרישום ובדיקות בלשכת הגיוס האזורית בתאריך 31 באוקטובר. אני מסרב להתייצב ולעשות את הבדיקות, כי אני מתנגד להחלת חוק גיוס חובה על העדה הדרוזית. אני מסרב כי אני איש שלום, שונא אלימות בכל צורותיה, וחושב שהממסד הצבאי הוא גוף המבטא את שיא האלימות הפיזית והנפשית. מאז שקיבלתי את הצו, השתנו החיים שלי: הפכתי להיות יותר עצבני, איבדתי את הריכוז, ונזכרתי באלפי תמונות קשות. לא יכולתי לדמיין לעצמי שאני אלבש מדי צבא, ואשתתף בדיכוי עמי הפלסטיני ואחיי הערבים.
"אני מסרב לשרת בצבא הישראלי, ובכל צבא אחר, מטעמי מצפון ולאום. אני שונא את הכיבוש ומתנגד לו, שונא גזענות והגבלת חופש, שונא את מי שעוצר ילדים, נשים וזקנים. אני מוזיקאי, ומנגן בוויולה. ניגנתי בהרבה מקומות בארץ ובעולם. ניגנתי עם חברים מוזיקאים מרמאללה, מיריחו, מירושלים, מחברון, משכם, מג'נין, משפרעם, מעילבון, מרומא, מאתונה, מרבת עמון, מביירות, מדמשק ומאוסלו. כולנו מנגנים לחירות, לאנושות, ולשלום. הנשק שלנו הוא מוזיקה, ולעולם לא יהיה לנו נשק אחר. אני בן לעדה אשר סובלת מקיפוח בחסות החוק. איך אוכל להילחם בקרוביי בפלסטין, בסוריה, בירדן, בלבנון, ובמצרים? איך אוכל לשאת נשק נגד האחים שלי ובני עמי בפלסטין? איך אוכל להיות חייל, המוצב במחסום קלנדיה, או בכל מחסום אחר? איך ייתכן שאמנע מתושב רמאללה לבקר בירושלים, שהיא עיר הבירה שלו? איך אוכל לשמור על גדר האפרטהייד? איך אוכל להיות סוהר בכלא צבאי, ביודעי שמרבית הכלואים הם אסירי צדק וחירות?
"אני מנגן לשמחה, לחירות ולשלום צודק, המתבסס על פירוק ההתנחלויות, על סיום הכיבוש, על שחרור כל האסירים הפלסטינים הכלואים בבתי הכלא הישראליים, על הקמת המדינה הפלסטינית העצמאית, אשר בירתה ירושלים, ועל חזרתם של כל הפליטים והמורחקים לארץ מולדתם. צעירים דרוזים רבים שירתו בצבא, במסגרת חוק גיוס חובה. מה הם קיבלו? אפליה בכל תחומי החיים; יישובים מוכי עוני, ללא תכניות מתאר וללא אזורי תעשייה; הפקעת קרקעות; שיעור בוגרי האוניברסיטאות ביישובים הדרוזים הוא הנמוך ביותר, ושיעור האבטלה – מהגבוהים ביותר. בתום שנת הלימודים הזו, אסיים את לימודיי התיכוניים, ואני שואף להמשיך ללימודים אקדמיים. אפילו אם תנסו לכפות עליי לעשות מעשה נגד מצפוני ונגד אמונותיי, אני משוכנע שלא אהיה קורבן למלחמות לא צודקות. אני, עומר זהראלדין סעד, לא אהיה חייל בצבא".