מאת ניב מיכאלי
עבור קבוצת סטודנטים באוניברסיטת תל-אביב, שנת הלימודים הקודמת נפתחה בפועל, מספר שבועות לפני המועד הרשמי. לקראת סוף ספטמבר, התכנסנו על הגג של "בית העם" בתל-אביב, כמה עשרות סטודנטיות וסטודנטים, הפעילים במחאה החברתית. מטרת המפגש הייתה לחשוב על דרכים לשמור את האווירה המחשמלת של הקיץ, ולהמשיך איתה אל תוך שנת הלימודים בקמפוסים.
עבורנו, הניסיון של "נציג הסטודנטים" איציק שמולי – אז עסקן של פוליטיקה סטודנטיאלית, כיום עסקן בליגה של הגדולים – לומר כי הסטודנטים כבר אינם חלק מתנועת המחאה, נראתה תלושה מהמציאות, במיוחד לאור העובדה כי סטודנטים רבים עוד המשיכו לקחת חלק בהפגנות.
מחאה של פעילי "מבצע סוראסקי" באוניברסיטת תל-אביב, מארס 2012 (צילום: מבצע סוראסקי)
פגישות אלה, על גג "בית העם", הולידו את מאהל המחאה, שהקמנו בכיכר אנטין בכניסה לאוניברסיטה. היה זה רק אירוע ראשון מבין פעולות רבות שהתקיימו במהלך השנה. כמה ממפעילי הקבוצה העלו רעיון, להשתלט על בניין הספרייה המרכזית בקמפוס, בניין סוראסקי, במחאה על מצוקת הדיור של הסטודנטים.
הרעיון קרם עור וגידים, וגרר תגובות קשות: מנהל מחלקת הביטחון שלח מכתבים לסטודנטים המוכרים כפעילים פוליטיים, לרבות כאלה אשר כלל לא נכחו בניסיון ההשתלטות על ספרייה (דוגמת כותב שורות אלו), בהם איים בהעמדת הסטודנטים לדין משמעתי. נוסף על כך, מנהל מחלקת הביטחון פנה למזכירויות חוגי הלימוד והציג בפניהם תמונות של סטודנטים שהשתתפו באירוע, וביקש את עזרתם בזיהוי הסטודנטים הסוררים…
בעקבות התנגדותו הנחרצת של ראש החוג לפילוסופיה לשתף פעולה עם מה שכינה "המשטרה החשאית בקמפוס", נחשפה הפרשה בכלי התקשורת, והתנהלותו של מנהל מחלקה הביטחון גונתה בידי הנהלת האוניברסיטה. כתוצאה מהתרחשויות אלה, הקבוצה התרחבה, בחרה בשם "מבצע סוראסקי", והמשיכה ביתר שאת בפעילות בקמפוס.
"מבצע סוראסקי" היה, במהלך השנה האחרונה, מסגרת פורייה לשיתוף פעולה בין סטודנטים הפעילים בחד"ש או במרצ, לבין סטודנטים שמאליים בלתי-מפלגתיים. בין הפעולות שיזמה הקבוצה: תמיכה במאבק ארגון הסגל הזוטר, קיום הרצאות פוליטיות בעברית ובערבית, משמרות מחאה נגד מתקפה באיראן, תיאטרון פוליטי, והקמת קואופרטיב מזון בקמפוס.
שיתוף הפעולה במסגרת "מבצע סוראסקי" הוביל גם לעבודה משותפת בבחירות לאגודת הסטודנטים. אומנם תאי חד"ש ומרצ התמודדו לבחירות בנפרד, אך כל נציגי האופוזיציה השמאלית פעלו יחד בתיאום ובשיתוף פעולה. התוצאה הייתה, כי שיעור ההשתתפות של הסטודנטים בבחירות היה גדול פי 3 לעומת השנה שעברה, וכרבע מהקולות ניתנו למועמדי השמאל. על אף ההתקדמות היחסית, התקנון והמבנה הלא-דמוקרטי של אגודת הסטודנטים הותירו את פעילי האופוזיציה מחוסרי השפעה כמעט בתוך מוסדות האגודה. בעקבות כך, התגבשו שתי עמדות בקרב הסטודנטים פעילי השמאל, ביחס להמשך הפעילות בקמפוס.
גישה אחת סוברת, כי בשל האופן בו בנויה האגודה והצורה בה מתנהלות הבחירות, לא ניתן לנצח את תא הסטודנטים "הדור החדש" (הקשור במפלגת העבודה) המנהל את האגודה, ואף לא להגיע לתוצאות משמעותיות.
המצדדים בגישה זה החלו, בחודשים האחרונים, בהקמת מסגרת בשם "ההתאגדות הסטודנטיאלית החדשה", שאמורה להוות חלופה לאגודת הסטודנטים הוותיקה. התאגדות זו, המונה בינתיים כמה עשרות סטודנטים, מבקשת להציע מודל קבלת החלטות המבוסס על אסיפות כלליות תכופות.
הגישה השנייה גורסת, כי רשימת שמאל מאוחדת מסוגלת, באמצעות עבודה יסודית, להוות אלטרנטיבה ל"דור החדש" בבחירות, כפי שהוכיחו התארגנויות "קמפוס לכולנו" באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת חיפה, אשר זכו בהישגים נאים. הייאוש הנובע מהשלטון הממושך של "הדור החדש" באגודה, הוביל לכך שבמשך שנים הקדישו תאי השמאל מאמצים מועטים יחסית בניסיון לנצח בבחירות.
את שנת הלימודים הנוכחית אנו מתחילים, כאשר כל העיניים מופנות כלפי הבחירות לכנסת, ולא כלפי הבחירות לאגודת הסטודנטים. על כוחות השמאל בקמפוס, ובייחוד על חד"ש, לנצל את האווירה הפוליטית שתשרור בשלושת החודשים הקרובים, במטרה לחדד את הוויכוח האידיאולוגי עם מפלגת העבודה, ולהפוך את הבחירות בקמפוס לכאלה המבוססות על עמדות פוליטיות, ולא סביב הנושאים הנוחים לסטודנטים של מפלגת העבודה: איזה מועמד מעלה סיכומי שיעורים לאינטרנט, או מחלק סופגניות לסטודנטים…
הפעילות אשר התרחשה בקמפוס מאז המחאה החברתית, קידמה תהליך של פוליטיזציה בקרב הסטודנטים והובילה לכניסת רבים מהם למעגל המעורבות הפוליטית. הבחירות לכנסת מהוות הזדמנות חשובה לקפיצת מדרגה איכותית וכמותית בתהליך זה.
המאמר פורסם בגיליון "זו הדרך" האחרון. לעיון בגיליון המלא:
http://maki.org.il/he/http://maki.org.il/images/stories/zo/2011/zoohaderech.pdf
