מאת אפרים דוידי

 

מפגש נדיר של ראשי איגודים מקצועיים, פעילי סביבה ואנשי אקדמיה מכל העולם נערך לפני כשבועיים בניו יורק, בלב מנהטן, בבניין המרשים של איגוד עובדי הבניין. במרכז הדיונים: השלכות המשבר הסביבתי על העובדים – בייחוד במסגרת המשבר הקפיטליסטי המחריף.

 

המפגש נערך ביוזמת המכון לחקר העבודה בעידן הגלובליזציה של אוניברסיטת קורנל האמריקאית, וביוזמת קרן רוזה לוקסמבורג, הקשורה למפלגת השמאל הגרמנית.

בשלושת ימי הכנס, שהיו צפופים ועמוסים במיוחד, נידונה שורה ארוכה של נושאים, ובכלל זה – "הכלכלה הירוקה" בהקשר הקפיטליסטי, הפרטת משאבי הטבע והאנרגיה, והחלשת המנגנונים הממלכתיים, החברתיים והכלכליים כתוצאה מהמשבר.

במרכז הדיונים, עמד הצורך לגבש אסטרטגיה מעמדית עבור העובדים, במישור המקומי ובמישור העולמי, כדי להתמודד עם המתקפה הקפיטליסטית ועם השלכותיה על העבודה, הסביבה והצריכה.

אגב, במהלך ימי הכנס, נשאלתי לא פעם, כחבר הנהגת ההסתדרות לשעבר, מהן עמדותיה של ההסתדרות בנושאים של סדר היום הסביבתי. לבושתי השבתי, כי האיגודים המקצועיים בישראל אינם עוסקים בשאלות כגון הגלובליזציה, המשבר הכלכלי והסביבתי, והאלטרנטיבות לאסטרטגיה השלטונית המשרתת את ההון.

 

על המעבר ל"כלכלה ירוקה"

כל משתתפי הכנס היו תמימי דעים, כי למשבר הקפיטליסטי יהיו השלכות ישירות על העובדים ועל הסביבה. עוד הייתה הסכמה, כי קיים פער הולך וגדל בין הכרזותיהן של הממשלות השונות, בייחוד בפורומים בינלאומיים, בדבר הצורך לעבור לשימוש ב"אנרגיות מתחדשות", לבין היישום של הכרזות אלו בפועל.

עוד נמתחה ביקורת רבה על המושג "כלכלה ירוקה", שהפך אופנתי עד מאוד גם בקרב פעילים סביבתיים. משתתפי הכנס היו משוכנעים, כי צמד מילים זה הוא לא יותר מאשר מכבסת מילים, שנועדה להנציח את הקפיטליזם.

הגדילו לעשות פעילים באיגודי המתכת ובענף הכרייה בדרום אפריקה, אשר לא חסכו מילות ביקורת כלפי ממשלתם וכלפי ממשלות במערב, השבות וחוזרות על השימוש ב"כלכלה ירוקה", כדי להאיץ תהליכי הפרטה ולתרום לריכוז הון בידי החברות הרב-לאומיות.

יתר על כן, במרוץ אחר מקסום רווחיהם, חברות האנרגיה הרב-לאומיות תרות אחר צורות חדשות של ניצול משאבי הטבע, כגון חיפושי גז ונפט במעמקי הים.

יחד עם זאת, נתגלעו חילוקי דעות בין המשתתפים. יו"ר איגוד עובדי הנפט והגז בפדרציה הרוסית, לב מירונוב, שיבח את "האחריות החברתית" של תאגידי הנפט והגז בארצו, הממלכתיים והמופרטים, שלדבריו "פועלים כדי למזער נזקים לסביבה ולהענקת זכויות נוספות לעובדי הענף – שאינם העניים ביותר ברוסיה". עוד הוא תקף את "זכויות היתר", מהן נהנו לדבריו, עובדי הגז והנפט בתקופת ברה"מ.

דבריו התקבלו בתדהמה, ואף בבוז, מצד חלק לא מבוטל ממשתתפי הדיונים, ובייחוד פעילי האיגודים בארצות הפריפריה (ברזיל, ארגנטינה, דרום אפריקה, הפיליפינים).

אך טעות לחשוב כי הוויכוחים התנהלו בין נציגי האיגודים "בדרום" לבין נציגי "הצפון השבע". גם בקרב איגודי "הצפון" ישנם חילוקי דעות. נשיא איגוד עובדי האנרגיה של קנדה, דייוויד שרייר, אמר כי "אנרגיה גרעינית לצרכי שלום היא התשובה למשבר האנרגיה והסביבה". אך דבריו התקבלו בהתנגדות מופגנת גם בקרב חברים מהאיגודים המקצועיים בארצו.

נדמה כי בשאלות המשבר הסביבתי והכלכלי, התחלקו המחנות, במהלך הכנס, בין אלה הסבורים שניתן לשנות את המצב מן היסוד במסגרת המשטר החברתי הקיים, לבין אלה הסבורים שהמשבר הוא תולדה ישירה של הקפיטליזם, וכי על מנת לצאת ממנו – יש לשלול את קיומו של הקפיטליזם.

 

ריבונות אנרגטית

במהלך הדיונים, פעילים מאיגודים מקצועיים שונים, מאירופה, מאפריקה ומאמריקה הלטינית, תיארו מקרים רבים בהם העובדים, בשיתוף פעולה עם התנועות החברתיות, הצליחו להתגבר על התאגידים, ולהחזיר את משאבי הטבע והאנרגיה לידי העמים.

לשם כך, נעשה שימוש תדיר בשני מושגים שאינם מוכרים בישראל: "ריבונות אנרגטית" ו-"דמוקרטיזציה של האנרגיה ומשאבי הטבע". על פי תפיסות אלה, מים, חשמל, נפט ומקורות אנרגיה נוספים הם משאבים ציבוריים, אשר לא ניתן לסחור בהם, ויש לפתחם תוך שמירה קפדנית על הסביבה. משאבים אלה אמורים לספק את הצרכים של העמים, שלא על בסיס עקרונות השוק הקפיטליסטי.

לכן, עקרון הריבונות האנרגטית שולל הפרטה ושולל העברת משאבים ציבוריים לידיים פרטיות. במקביל, הדמוקרטיזציה אמורה להבטיח ניהול של המשאבים בידי נציגי המדינה, העובדים, הצרכנים, ואף הקהילות המקומיות, על מנת להבטיח שהם ישרתו נאמנה את יעדיהם. מארגני הכנס הכינו נייר עמדה, תחת הכותרת "האיגודים המקצועיים והמערכה למען דמוקרטיזציה של האנרגיה", בו ניתן לעיין בכתובת: tinyurl.com/energy2012green

אולם בישראל, לעת עתה, בה הממשלה מעניקה לטייקונים זיכיונות להפקת גז ונפט, תוך הבטחת רווחים נאים, ובה החשמל ותשתיות אחרות עומדים בפני הפרטה, "ריבונות אנרגטית ו"דמוקרטיזציה" נשמעות רחוקות.

 

(המאמר פורסם בגיליון השבוע של "זו הדרך")