תערוכה מעבודותיו של של מלך ברגר מתקיימת בימים אלה בבית האמנים בעיר העתיקה בבירת הנגב. התערוכה נפתחה בסוף ספטמבר.

מעבודותיו של מלך ברגר

מלך ברגר שבע מאבקים חברתיים, שעלו במאסר בארץ הולדתו, ברזיל, אבל הוא לא מתחרט על מעשיו לרגע ומוכן לצאת ולהפגין, אם יידרש. הוא נולד בשנת 1926 בצ'כיה וכשהיה בן שלוש המשפחה היגרה לברזיל והתגוררה באחת המושבות החקלאיות שהוקמו למען המהגרים היהודים. בשיחה עם מקומון סיפר ברגר: "אבא שלי, זכרונו לברכה, הגיע לברזיל קצת לפנינו, אבל בשנת 1929 הייתי כבר בברזיל. אבא קיבל שטח אדמה בקוּאַטְרוֹ אִירְמָאוּס שברִיּוֹ גְּרָנְדֶה דוֹ סוּל. קיבלנו פרה, קיבלנו סוס וגם שטח אדמה, בדיוק כמו שהיה נהוג עם המתיישבים בארגנטינה. המשפחות היו במרחק חצי קילומטר אחד מהשני. לא היה חשמל, לא היו מים זורמים. מקרר? חפרנו מתחת לאדמה שהייתה קרה. שירותים לא היו. היינו עושים בשדה ומספיק קליפה של תירס לנגב את התחת. אנחנו גדלנו על חיטה ותירס", אומר מלך.

"אבי היה חב"דניק, אבל בקושי הכרתי אותו. כשהייתי תינוק קטן אבא נפל מעגלה ונדרס. אימא שלי סימה, זכרונה לברכה, התמודדה עם הקשיים לבדה. בבית דיברנו יידיש והונגרית וכילדים למדנו פורטוגזית ואחרי בית הספר הכללי למדנו בבית ספר יהודי עברית, משליח שהגיע אלינו. את כל החגים היינו חוגגים". ועוד: "הייתה אנטישמיות בפורטו אלגרה. היה עיתון פשיסטי, והיו כאלה שממש חיכו שהיטלר יתפוס את המושכות בברזיל. אני זוכר הפגנה נגד היהודים. היו מהגרים גרמניים שקראו להחרים את התוצרת החקלאית של היהודים, זה נודע לי משיחה עם בעלי מכולות. כמו שצמחו הנאצים בברזיל, ככה התחילה גם המפלגה הקומוניסטית. החברות במפלגה עלתה לי בהרבה מכות, אבל המצפון שלי לא נתן לי לנהוג אחרת. לעמוד מנגד למה שראיתי". בשנת 1945 מלך הקים עם חברים קרובים את התא הקומוניסטי הראשון בפורט אלגרה. הוא נרדף על ידי השלטונות, אבל לא חשש. המשטרה שמה עליו עין ויום אחד, כשצעד ברחוב, התנפלו עליו שוטרים ועצרו אותו.

חודשי המאסר שריצה בכלא היו זמן ארוך דיו להכיר קומוניסטים אחרים, ללמוד ולשנן את העקרונות של המלחמה נגד אויביו המעמדים והאנשים הפשוטים. "משאבי הטבע הם של העם. תראה מה קרה פה עם המים. המים הם של כולם, אבל יש מי שעושה כסף. בכל מקום, השיטה היא לנסות להוציא ממך עוד ועוד כסף. חודש אחד קיבלתי חשבון מים כאילו שיש לי פה בריכה. מה זה? זה אי צדק". בשנת 1951 עלה ברגר לישראל: "הייתי בגרעין השני של מייסדי קיבוץ מפלסים. הייתי במפלסים שנה או משהו כזה וגיליתי אלמנטים מאוד שליליים שלא יכולתי להמשיך לחיות שם. המועדון היה המקלחת, שם היו רצים הסיפורים. העזתים היו באים לגנוב, היה שומר אחד שסיפר שירה על זקן ערבי. זה זעזע אותי. ממפלסים הלכתי לחפש קיבוץ של השומר הצעיר, שהתאים לי יותר אידיאולוגית. געש היה קיבוץ חדש של דרום-אמריקנים". בגעש הוא חי משנת 1952, כמועמד לחברות בקיבוץ. העולה הנלהב מברזיל עבד בחקלאות בשמש ובקור וישן על מיטת ברזל באוהל.

"בשנת 1960 הגעתי לבאר שבע, התחלתי לחפש מקום מגורים. עבדתי עם קבלן גינות, שלושה חודשים גרתי במועדון של המפלגה הקומוניסטית בשכונת דרום, שניהל אותו החבר רובינק. היו מעט קומוניסטים בבאר שבע. חודשיים וחצי גרתי שם כשראיתי שאני יכול לשכור איזו דירה. אחר כך הבאנו את המשפחה. גרנו בשכונה א' בדירה שכורה. בהמשך עבדתי במכון לחקר הנגב, שם בגלל הפעילות שלי למען העובדים לא רצו לתת לי קביעות. פיטרו אותי וחיפשתי עבודה. שלחו אותי לגלות נווה נוי, לעבוד בחלקה שהייתה מושקית במי ביוב, אבל כולם ידעו שאני שם והיו באים להתייעץ אתי בענייני מאבקי עובדים. נאבקתי כבר אז נגד שיטת עובדי הקבלן בעירייה. בתחילת שנות ה-70' הייתי אחראי על הקמת הפארק של שכונה ד'. גם שם היו מאבקים, רצו שאעבוד בתנאים מסוכנים, אבל תמיד עמדתי על שלי. ככה אני. אדם צריך שיהיה לו כבוד בעבודה, שיכבדו אותו כעובד וכאדם. שלא ינצלו אותו ולא יאיימו עליו".