מאת אפרים דוידי

 

באפריל 2011, לאחר מצעד צבאי ועצרת המונית במרכז הוואנה, בירת קובה, נפתחה הוועידה השישית של המפלגה הקומוניסטית הקובנית. במרכז הוועידה, עמד ניתוח לעומק של הכשלים הכלכליים וכן גיבוש דרכים לחיזוק המשטר הסוציאליסטי בקובה. נשיא קובה, ראול קסטרו, הגדיר את ועידת המפלגה כ"ועידה היסטורית לקביעת עתידה של המהפכה הקובנית". כאלף צירים הגיעו מרחבי קובה כדי להשתתף בדיוניה.

 

(הוועידה השישית של המפלגה הקומוניסטית הקובנית)

 

אחת ממטרות הוועידה הייתה לפעול למען "עדכונו של המשק הסוציאליסטי". לצירי הוועידה נמסר אוגדן של 313 צעדים, אשר שנכללו בניירות העמדה שהפיץ הוועד המרכזי לקראת הוועידה. כמו כן, התכנסה אשתקד מועצת המפלגה, שהשלימה את דיוני הוועידה בשורה ארוכה של תחומים.

כוונת המפלגה הקובנית הייתה "להתאים את הדגם הסוציאליסטי הקובני לרוח הזמן", לראשונה מאז הוועידה הראשונה, אשר נערכה במהלך 1975. מצד אחד, הדגיש ראול קסטרו כי "הרפורמות הן נחוצות עד מאוד כדי להמשיך במהפכה". מצד שני, הוא הוסיף כי "כל הרפורמות יתחוללו במסגרת הסוציאליזם הקיים".

במשפט הראשון בניירות העמדה, שהופצו לדיון לקראת הוועידה, נאמר: "שיטת התכנון הסוציאליסטית היא האמצעי המרכזי לקידום הכלכלה הקובנית". על פי נתונים שפורסמו בעיתונות הקובנית, ברחבי האי התקיימו אלפי אסיפות תושבים, אשר קיימו דיונים פתוחים לגבי ניירות העמדה שפרסמה המפלגה. אסיפות אלה התקיימו בשכונות, במקומות עבודה ובאוניברסיטאות, והשתתפו בהן כ-7 מיליון אזרחים, אשר רובם כלל אינם חברים במפלגה הקומוניסטית.

עוד במסגרת הוועידה, הודיע מנהיג המהפכה הקובנית, פידל קסטרו, על התפטרותו מראשות המפלגה הקומוניסטית הקובנית, לאחר שזו אישרה את ההצעה לרפורמות כלכליות. בהודעה רשמית שפרסם, ציין פידל כי "ראול ידע שאני לא אקבל עליי תפקיד רשמי במפלגה". עוד פרסם פידל קסטרו מאמר בעיתון "גראנמה", ביטאון המפלגה הקומוניסטית, תחת הכותרת "מדוע לא נבחרתי לוועד המרכזי של המפלגה".

לאחר שלושה ימי דיונים, אשר שודרו בשידור ישיר בטלוויזיה הקובנית, לצד הדיונים בוועדות השונות שהתכנסו במקביל, אישרו צירי המפלגה פה אחד את כל ההצעות לצעדים כלכליים, ובהן גם המלצה להתיר בחוק רכישה ומכירה של רכוש פרטי, המלצה המקדמת הקמת קואופרטיבים, וכן הצעה לחסל בהדרגה את התקצוב החודשי, המספק לתושבי קובה סל בסיסי של מוצרי יסוד מסובסדים. בין ההצעות האחרות שאושרו כלולים צעדים להענקת אשראי ראשוני ליזמים עתידיים – עובדים עצמאיים, קואופרטיבים ומעסיקים קטנים.

יש לציין, כי ועידת המפלגה אינה מוסמכת להפוך את השינויים לחוקים. אולם ההצעות שאישרה הוועידה קיבלו לאחר מכן את אישור האסיפה הלאומית.

 

הפולמוס שרק התחיל

לכאורה, בתום דיוני הוועידה, הושגה הסכם על עיקרי "עדכונו של המשק הסוציאליסטי". בפועל, המשיך בכל עוזו הוויכוח סביב שאלות הכלכלה והחברה. כל הקורא את כתבי העת, השבועונים ואף את המדור המיוחד שנפתח ב"גראנמה", יכול בנקל להתרשם מאופי ועומק הוויכוח, שהחל עם הוועידה וטרם הסתיים.

בעקבות הוועידה, הודיע קסטרו על פרישתם של כ-20% מכלל עובדי המדינה. עוד נאמר, כי עד לאפריל השנה, כ-500 אלף עובדים יהפכו לעצמאיים או לחברים בקואופרטיבים שיוקמו או הפועלים זה מכבר. יעד זה לא הושלם עד היום. אך על פי מקורות רשמיים, עד עתה נרשמו כ-300 אלף "עסקים חדשים" ועובדים עצמאיים, לרוב בענפי התחבורה, החקלאות, ההסעדה והשירותים.

ד"ר חוליו דיאס ואסקז, ממרכז המחקר של הכלכלה העולמית באוניברסיטת הוואנה, כתב במאמר שפרסם בכתב עת קובני: "המגזר הממלכתי בקובה מקיף יותר ממה שהיה בברית המועצות בשנות ה-60 וה-70 של המאה הקודמת".

לדבריו, בצד המערכה הקשה של התמודדות עם החרם האמריקאי, הנמשך זה כ-60 שנה, קובה צריכה להתמודד גם עם "הירושה הסובייטית המעיקה". דיאס ואסקז סבור כי ברית המועצה קרסה בגלל "שהדגם הסוציאליסטי שהיא הציעה לאזרחיה מיצה את עצמו ולא היה מסוגל להתחדש". זאת, בניגוד לסין או לווייטנאם.

"תמיד היינו חופשיים מה המורשת הסובייטית בשורה ארוכה של מרחבים, כגון המרחב האמנותי, הספרות, המדעים, השפה, ועוד. אך המצב הוא שונה בכל הנוגע למדעי החברה, לתרבות הפוליטית, לניהול ענייני הכלכלה, למרכזיות המדינה ולתפקידם של העיתונות, האיגודים המקצועיים ומסירת המידע לאזרחים על ידי הרשויות".

לדברי דיאס ואסקז, התמוטטותם של המשטרים הסוציאליסטיים במזרח אירופה, "השינויים העמוקים בווייטנאם וסין והדריכה במקום ברפובליקה הדמוקרטית העממית של קוריאה, מוכיחים כי קיימים דגמים סוציאליסטיים השונים, בתיאורה ובמעשה, ממה שהיה קרוי 'הדגם הסובייטי'. כל מדינה מתקדמת על פי תנאיה האובייקטיבים והניסיון ההיסטורי שלה, בהתאם לאתגרים האסטרטגיים של המאה ה-21. בקובה, מה שהוגדר כ'עדכונו של המשק הסוציאליסטי' חייב לשלב את הישגי המהפכה, את הסוציאליזם, את הריבונות הכלכלית ואת העצמאות המדינית".

אך ביחס ללקחים שניתן להסיק בקובה מהגידול המרשים והממושך בתוצר של וייטנאם וסין, הוסיף דיאס ואסקז: "האתגר הוא להבטיח גידול כלכלי וצמיחה משקית ממושכת. יש להתמודד עם אתגר הצמיחה על מנת למנוע מצב בו קובה תהפוך לזנבה של המשטר הקפיטליסטי העולמי. סין ווייטנאם התמודדו עם האתגר, הפנימו את כללי המשחק של הגלובליזציה הכלכלית, והשיגו הצלחות מרשימות תוך שימוש בכללים אלה – השולטים בכלכלה העולמית".

 

הסוציאליזם הקובני: שלוש עמדות שונות

גישה שונה לגבי עתיד הסוציאליזם בקובה הביעה פרופ' קמילה פיניארו הרנקר, מהמרכז לחקר הכלכלה הקובנית, במאמר ארוך שפרסמה בגיליון האחרון של הרבעון "נושאים בתרבות, אידיאולוגיה וחברה" (המכונה בספרדית, בקיצור, "תמאס").

מלימוד העמדות השונות הבאות לידי ביטוי בפולמוס הציבורי סביב עתיד הכלכלה הקובנית, החוקרת מסיקה שלא מדובר רק על ויכוח סביב עתידה של הכלכלה, אלא "מדובר בגישות שונות לגבי עתידו של הסוציאליזם הקובני ועתידה של קובה".

פיניארו הרנקר סבורה שישנן שלוש עמדות בולטות בוויכוח: העמדה "המדינתית" הגורסת "לייעל את הסוציאליזם הממלכתי", הגישה ה"כלכלנית" המבקשת לשלב את השוק בתוך הסוציאליזם, והגישה הדוגלת ב"סוציאליזם של ניהול עצמי", המשלב דמוקרטיה מלמטה, פיתוח בר קיימא והגנה על הסביבה.

לדבריה, מצדדי הגישה הראשונה והשלישית "דבקים בעמדה כי חברה צודקת היא החלופה היחידה לחברה הקפיטליסטית", ואילו העמדה השנייה, הגישה "הכלכלנית", מוכנה להקריב את השוויון החברתי לטובת הצמיחה הכלכלית המהירה באמצעות מנגנוני השוק.

מי הם המצדדים בעמדות השונות? לדבריה, רוב המנהלים במנגנון הממלכתי מצדדים בחיזוק תפקיד המדינה בסדר החברתי הסוציאליסטי. גם חלק לא מבוטל של החברה הקובנית מעדיף את המשך המצב הקיים, המבטיח נגישות גבוהה לרווחה, להשכלה, לתחבורה ולדיור, על פני אימוץ מנגנוני השוק, העשויים לפגוע בהישגי המהפכה.

יתרה מזאת, קיימים מנהלים בדרגים הבינוניים אשר אינם מוכנים לשנות את הגרסה הסוציאליסטית הקיימת, בשל החשש לאובדן פריבילגיות, שחיקה במעמד חברתי ואף אובדן היכולת לרתום את מנגנוני המדינה לשם ביצוע מעשי שחיתות. לדבריה, "אנשי רוח שהתחנכו על ברכי המרקסיזם הסובייטי מתנגדים לכל שינוי הגורס ביזור סמכויות ופתיחת מוסדות ממלכתיים לניהול עצמי, במקום השיטה הריכוזית הקיימת".

מצדדי ה"גישה הכלכלנית" סבורים כי ללא התפתחות של כוחות הייצור, לא ניתן לייצר את המינימום הדרוש כדי להבטיח את הצמיחה הכלכלית, ואילו בהיעדר צמיחה כלכלית – לא ניתן יהיה לשמור על הישגי המהפכה בתחומי החברה והרווחה.

על פי אלה התומכים בעמדה זו, על קובה להדביק, באמצעות גידול התוצר, את הפער הקיים בין צרכיה הגוברים של האוכלוסייה הקובנית לבין המציאות הקיימת. הם גם מצדדים בצמצום תפקיד המדינה, שכן מדינה חזקה מובילה למצב בו "ישנם אזרחים המצפים שיהיו אחרים שיפתרו את בעיותיהם".

בדרך להגדלת התוצר, הם מוכנים לאמץ כמה מחוקי השוק הקפיטליסטי, ואף להפריט חלק מתחומי הפעילות של המדינה. לדבריהם, הכרחי לשלב את קובה בשוק הקפיטליסטי העולמי ולטפח השקעות זרות בכלכלה הקובנית, בדומה להשקעות הזרות הישירות העומדות מאחורי הצמיחה הסינית או הווייטנאמית.

בין התומכים בעמדה זו: חלק של הפקידות הבכירה במנגנוני המדינה, חלק מהכלכלנים, ו"יחד עמם, גם קובנים לא מעטים שהפנימו את הרעיון לפיו קיימת סתירה מהותית בין שוויון חברתי לבין יעילות בכלכלה והפיתוח המשקי", כותבת פיניארו הרנקר.

פיניארו הרנקר אינה מסתירה את העובדה כי היא מצדדת בגישה השלישית, שבמרכזה ניהול עצמי ודמוקרטיזציה. "עבור המצדדים בגישה זו, המהות של הסוציאליזם המתחדש נעוץ בניהול העצמי. ניהול עצמי במקומות העבודה, ניהול עצמי ברמה העירונית, ואף ניהול עצמי ברמה הלאומית", הדגישה.

אך יחד עם זאת, גישה זו, שיש לה תמיכה גדולה בקרב אנשי רוח, אינה נחלת רוב האוכלוסייה. לדבריה, הגישה הרשמית של ממשלת קובה הינה תערובת של הגישה הראשונה, "המדינתית", עם הגישה השנייה, "הכלכלנית", כאשר המרכיב המדינתי הוא המשמעותי.