"אחרי החגים" כבר כאן, ומלבד המתקפה על העבודה המאורגנת, שמתכננת ממשלת הימין בראשות בנימין נתניהו, מתרבות הידיעות על פיטורים המוניים הצפויים בענפי משק רבים. המשבר הקפיטליסטי מתחיל לתת את אותותיו בישראל, והמעסיקים, יחד עם ממשלתם, ישתדלו שאת מחירו ישלמו העובדים. ביום בו התקיימו ההפגנות של עובדי מפעל הזכוכית "פניציה" ושל עובדי עיתון "מעריב", הנמצאים שניהם בסכנת סגירה, הגיש ח"כ דב חנין (חד"ש) הצעת חוק להעברת מפעלים במצוקה לשליטת העובדים. "למה בעצם משאירים מפעלים במצוקה בידי הבעלים שנכשלו? למה לא לתת למפעלים סיוע – אבל גם להעביר אותם לשליטת העובדים?", שאל חנין. "הגשתי הצעת חוק שעושה בדיוק את זה. מתאים ל'מעריב' וגם ל'פניציה'", אמר. לפי הצעת החוק, תוקם קרן לסיוע למפעלים במצוקה, אשר תתוקצב בידי המדינה. מפעל המצוי במצוקה כלכלית יהיה זכאי לסיוע מהקרן, ויועבר לשליטת עובדיו. לדבריו: "יטענו שזה רדיקלי? המציאות הרדיקלית שלנו מחייבת פתרונות רדיקליים". מטרת הצעת החוק היא שהעובדים יוכלו לקחת לידיהם את מקום העבודה שלהם, במידה שיהיה מצוי בסכנת סגירה, במקום שהחברה תיסגר והעובדים יפוטרו.

דרישת חד"ש מזה יותר משני עשורים

יש שהופתעו מהצעת החוק הזו שהועלתה בידי חד"ש. אבל כבר לפני למעלה מעשרים שנה, דרשה סיעת חד"ש בהסתדרות כי מפעלים כושלים יועברו לידי עובדיהם. בניגוד למדינות אחרות, כגון כמה ממדינות אמריקה הלטינית ומדינות מערב אירופה, בישראל מעטים  המקרים בהם קבוצות עובדים החליטו לקחת את גורלן בידיהן, ולהשתלט על מקום העבודה כדי להפעילו על פי עקרונות שיתופיים, כלומר – ללא בעלות פרטית. הניסיון המקיף ביותר היה בעת מאבק על קיומו של היומון ההסתדרותי "דבר", שבמשך שנתיים – בין 1994 ל-1996 – נוהל בידי עובדיו, בניגוד לעמדת יו"ר ההסתדרות דאז (ואיש העסקים דהיום) חיים רמון. פעילי חד"ש בוועד עיתונאי "דבר" – שהתמזג מאוחר יותר עם העיתון "על המשמר", לאחר שזה האחרון נסגר בידי הקיבוץ הארצי וראשי מרצ – הניפו את דגל הניהול העצמי. כל ניסיונותיהם נתקלו בהתנגדות נחרצת של יו"ר ההסתדרות רמון, אשר ביקש לסגור את "דבר", וזכה בגיבוי מצד בכירים בעבודה ובמרצ.

נחוצה התגייסות של האיגודים

אחד מלקחי המאבק הארוך של עיתונאי "דבר", הוא שהפעילות במישור המחאתי לא מספיקה. גם יוזמות חקיקה, כמו זו של ח"כ חנין, אינן מספיקות כשעצמן. כדי שניהול עסקים בידי עובדיהם יצליח, מאחורי היוזמה צריכות לעמוד תנועות חברתיות בעלות עוצמה, ובייחוד ההסתדרות. ההנהגה הנוכחית בהסתדרות, שעד עתה נהגה רק להתמקח על גובה הפיצויים בעת פיטורים המוניים, אפילו לא העלתה בדעתה לפעול להעברת המפעלים לידי עובדיהם כדרך מרכזית למניעת פיטוריהם. זה גם הלקח ממאות המקרים שנרשמו בעשור האחרון ברחבי העולם: ללא תמיכה פעילה מצד האיגודים המקצועיים, לא ניתן להפעיל את המפעלים בידי עובדיהם. ניהול מפעלים בידי עובדיהם הוא לא רק פתרון לבעיה חברתית קשה בהווה, אלא מהווה גם "שיעורי בית" לקראת האתגר הצפוי בעתיד: בניית חברה צודקת, חברה סוציאליסטית, אשר בה אמצעי הייצור לא יהיו בידי קבוצה קטנה של בעלי הון תאבי בצע, אלא בידי כלל העובדים.