"מתוך מי שהיו בני 17 ב-2002, רק 29% הגיעו לאוניברסיטה או למכללה אקדמית בישראל עד 2010: בקרב יהודים השיעור עמד על 33.5% ובקרב הערבים על 17.6%". זהו הממצא החשוב ביותר העולה מתוך הדו"ח השנתי של מרכז אדוה, זכאות לתעודת בגרות לפי יישוב, 2010-2009, שחובר על ידי אתי קונור-אטיאס ולודמילה גרמש.

מאדוה נמסר כי נתונים אלה משמעותיים במיוחד על רקע העובדה שהענפים המובילים את הצמיחה הכלכלית הם ענפים המעסיקים שיעור גבוה של בעלי השכלה גבוהה, כדוגמת תעשיות ההיי-טק; כאשר רוב בני הנוער אינם מגיעים להשכלה גבוהה, יש לכך השלכות שליליות על אפשרויות צמיחה כלכלית בעתיד. ועוד: הענפים המובילים את הצמיחה הם גם אלה המתגמלים היטב את עובדיהם; מי שאינו מצליח לרכוש השכלה גבוהה נדון במרבית המקרים לרמת חיים נמוכה.

הדו"ח מנתח את נתוני הזכאות לתעודת בגרות ברמה יישובית, עבור יישובים ובהם יותר מ-10 אלף תושבים. בשונה מן הנתונים שמפרסם משרד החינוך, המתבססים על שיעור הזכאים לבגרות מתוך הלומדים בי"ב, הדו"ח של מרכז אדוה מתבסס על שיעור הזכאים לבגרות מתוך בני 17 בכל יישוב ויישוב. יצויין כי לפני כשבועיים פרסם משרד החינוך נתונים כלל-ארציים עבור הנבחנים בבחינות הבגרות ב-2011, אלא שהנתונים ברמה היישובית עדיין לא פורסמו. לכן נתוני הדו"ח הנוכחי של מרכז אדוה מתייחסים עדיין לנתוני הזכאות לבגרות של שנת 2010.

עוד נתונים בולטים נוספים הכלולים בדו"ח: בכל מהלך העשור 2010-2001, לא הצליחה מערכת החינוך לחצות את רף 50% זכאות לתעודת בגרות בקרב בני הנוער. כמו כן, שיעור הזכאות הגבוה ביותר נרשם ב-2010 ביישובים המבוססים – 72%; השיעור הנמוך ביותר נרשם בקרב הבדואים בנגב – 28%. בעיירות הפיתוח עמד שיעור הזכאות על 50% וביישובים הערביים – על 39%. על פי ממצאי אדוה ככל שהיישוב הוא בעל רמת הכנסה גבוהה יותר, כך עולה גם שיעור הזכאות לתעודת בגרות.

לקריאת הדו"ח המלא בעברית: כאן