מאת בנימין גונן
התנועה הקומוניסטית בארץ, שראשיתה כבר בשנת 1919, פעלה, לאורך שנים ארוכות, בתנאים לא פשוטים, ואף סבלה מרדיפות. במשך רוב תקופת המנדט הבריטי פעלה המפלגה הקומוניסטית הפלשתינאית מחוץ לחוק, בדרכים לגאליות ובלתי-לגאליות שונות. המפלגה הייתה ידועה באותן השנים בראשי התיבות פק"פ, על שם כינויה ביידיש – 'פאַלעסטינישע קומוניסטישע פרטײ'. היא התמודדה בבחירות להסתדרות, בשנת 1923, וקיבלה 426 קולות מתוך 6,326 קולות בסך-הכול, כלומר – כ-13% מהקולות (נתונים אלה, ואחרים המובאים בהמשך, לקוחים מהספר "מועצת פועלי חיפה האדומה, 2003-1921" מאת אלי נחמיאס וברוך זלץ).
כרזה של מק"י שפורסמה לקראת האחד במאי 1954 (צילום: ארכיון מק"י)
עסקני מפא"י, ששלטו בהסתדרות, נבהלו מהתמיכה בה זכו הקומוניסטים, וב-9 באפריל 1924 הוחלט להוציא מההסתדרות את "פרקציית הפועלים" (כפי שנקראה אז הסיעה של פק"פ בהסתדרות). מועצת פועלי חיפה (מפ"ח), שבשליטת מפא"י, הוציאה משורותיה את כל מי שנחשדו כחברים במפלגה הקומוניסטית. בין אלה שסולקו, ואף נכלאו בכלא הבריטי, הייתה פנינה פיינהויז, שלימים הייתה חברה במוסדות הארציים של מק"י. באותן השנים, הרחקת הקומוניסטים משורות ההסתדרות גרמה למניעת העסקתם של המפוטרים במקומות העבודה המאורגנים ולשלילת זכאותם לשירותי קופת החולים. צעדים אלו הביאו קומוניסטים רבים להגיע עד לפת לחם, היות ולשכת העבודה הייתה בידי ההסתדרות.
אנשי "ההגנה" עקבו אחר הפעילים הקומוניסטיים בחיפה, ובמיוחד אחרי אלה שהיו פעילים במקומות העבודה. בארכיון מפ"ח ניתן למצוא תיאורים כגון: "מקור פנימי מגלה כי במחנות העולים תא קומוניסטי", "בעליית הנוער בקיבוץ הזורע יש 3 צעירים קומוניסטים", "משה היה חבר הנוער העובד והתגייס לשורות הקומוניסטים", וכו'. מדיניות זו, של מעקבים ורדיפות, נמשכה שנים רבות, והובילה לפיטורי עשרות קומוניסטים בבתי הזיקוק ובחברת החשמל. על המפלגה נאמר, כי היא "תוקפת את הנהגת ההסתדרות, ומאשימה אותה בהסכמה ליום עבודה של 10 שעות". עסקני מפא"י בהסתדרות התלוננו, כי המפלגה הקומוניסטית "מסיתה את העובדים בנמל, ברכבת ובעיריית חיפה".
בארכיון מפ"ח מצוי עותק מגילוי דעת של עובדי המחנה הצבאי בקריית מוצקין (קמפ מוצקין), שנכתב ביוזמת פעילים קומוניסטים, בו נאמר כי מפ"ח מנהלת "קו של בגידה בפועלים, הפותר את כל בעיות השכר על חשבון הפועל, ומפקיר את כולנו לרעב ולמצוקה". מ-1942 ואילך, עסקו הקומוניסטים הערבים בחיפה, בשיתוף פעולה עם הקומוניסטים היהודים, בפעילות פוליטית אינטנסיבית, שבאה לידי ביטוי בארגון עובדים ובהקמת מועדוני תרבות והשכלה. הוקם איגוד מקצועי עצמאי של העובדים הערבים, וב-1944 נוסדה הליגה לשחרור לאומי, שבין מייסדיה היו החיפאים תופיק טובי, אמיל תומא ואמיל חביבי. ערב הבחירות לוועידה ה-6 של ההסתדרות (1944) התנהל משא-ומתן בין נציגי הנהגת ההסתדרות לבין נציגי פק"פ על החזרתם של הקומוניסטים לשורות ההסתדרות. בשלהי מלחמת העולם השנייה הורשתה המפלגה הקומוניסטית לפעול בצורה גלויה וחוקית בשורות ההסתדרות.
ב-2 באפריל 1948 החליטה מפ"ח לקבל את פק"פ לשורות ההסתדרות, אולם לנציגי המפלגה במפ"ח לא ניתנה זכות ההצבעה, אלא רק האפשרות להשתתף בדיונים. בחודש דצמבר התקבלה החלטה, שאין לשתף את המפלגה הקומוניסטית בחגיגות לציון יום ייסוד ההסתדרות… בין אם בשורות ההסתדרות, ובין אם מחוצה לה, קומוניסטים נטלו חלק במאבקי עובדים ואף הנהיגו אותם. באזור חיפה והמפרץ מילאו חברי המפלגה תפקיד חשוב במאבק של פועלי וולקן, מפעל אתא, ומספנות ישראל. הקומוניסטים סייעו להקים ועדים, גם כאשר ההסתדרות ניסתה לבלום את הדרישות הצודקות של העובדים.
