הרס יישובים בדואים ופינוי תושביהם כדי להקים שבעה יישובים יהודיים חדשים שנחיצותם כלל לא ברורה – זה עיקרה של התכנית הגרנדיוזית להקמת שבעה יישובים חדשים באזור מבואות ערד. תושבי כפרים בדואים לא מוכרים, יחד עם תושבת ערד, האגודה לזכויות האזרח, עמותת 'במקום' ופורום דו קיום בנגב לשוויון אזרחי, עתרו אתמול (ג') לבג"ץ בדרישה לבטל את החלטת הממשלה להקמת היישובים: "התכנית מפלה, בזבזנית ומיותרת".
באוקטובר אשתקד התקבלה החלטת ממשלה על הקמת שבעה יישובים כפריים באזור מבואות ערד. בדברי ההסבר להחלטה, נכתב כי היא חלק מ"החזון הציוני להפרחת הנגב" ובין מטרותיה "חיזוק ההתיישבות היהודית המוסדרת". השטח הכולל של היישובים, כ-180 אלף דונם, מתואר בהחלטה כאזור "ריק מאוכלוסייה" שבו שני יישובים יהודיים, ארבע חוות בודדים ו"פזורה בדואית דלילה".
פינוי הכפר הבלתי-מוכר "אל עראקיב" ביולי 2010 (צילום: אקטיבטסילס)
אותה "פזורה בדואית דלילה" היא חמישה כפרים לא מוכרים שבהם מתגוררים כ-8,000 אזרחים; שניים מהם – עתיר/אום אלחיראן ותל ערד, קיימים במקומם מאז שנות החמישים, לאחר שתושביהם הועברו אליהם על ידי הביטחון רשויות המדינה; שלושה נוספים – אל-חומרה, סעווה ואל-באט, יושבים במקומם עוד מהימים שלפני קודם המדינה. הכפרים הללו משוועים להסדרה ולהכרה, אולם כאשר התקבלה המלצה מקצועית להכיר ביישובים עתיר/אום אלחיראן ותל ערד, היתה זו דווקא הממשלה שהתנגדה להכרה ביישובים ודרשה את פינויים, בנימוק שהשטח בו הם יושבים "רגיש וערכי ביותר מבחינה סביבתית ונופית". כעת, מבקשת אותה הממשלה להקים באותו אזור יישובים יהודיים חדשים. מלבד פינוי היישובים הבדואים, צפויה התכנית לפגוע בתשתיות יישובים אחרים בסביבה.
בעתירה שהוגשה לבג"ץ, מצוין כי בהחלטת הממשלה נכתב כי מטרתה היא הגדלת היצע הדיור עבור אוכלוסייה של כ-11,000 נפש, אלא שכבר כעת, בשני יישובים חדשים שהקמתם אושרה, ישנן תשתיות ל-17,500 נפש; במקביל, עשרות יישובים ותיקים בנגב, כפריים ועירוניים גם יחד, סובלים מהגירה שלילית ומשוועים לאוכלוסייה חדשה. בעתירה מוזכר דו"ח של המשרד להגנת הסביבה מ-2009, הסוקר את עלותם הכספית של יישובים חדשים. על פי הדו"ח, הקמתה של יחידת דיור ביישוב חדש עולה פי שלושה מהקמתה במסגרת יישוב קיים. לפי תחשיב זה, דחיית התכנית להקמת עשרת היישובים תפנה סכום של 1,410,000,000 ש"ח שיוכל להיות מושקע בהסדרת היישובים הבדווים ובחיזוק היישובים הקיימים, ובפרט העירוניים שבהם כמו מצפה רמון, ירוחם, דימונה, ערד, אופקים ונתיבות.
עו"ד ראויה אבו-רביעה מהאגודה לזכויות האזרח, שכתבה את העתירה, מסרה: "מדינה שמחויבת לשוויון בין אזרחיה, לא יכולה להחליט על סילוק של קהילה בדווית כדי להקים יישובים לאוכלוסייה היהודית. מאחורי המלל של 'חזון' ו'הפרחת השממה' מסתתרת אמת פשוטה, והיא המשך האפליה הבוטה בין בדווים ליהודים." נילי ברוך, מתכננת ערים מ"במקום", הוסיפה ש"בעשורים האחרונים, מושקעים משאבים רבים בהקמת עוד ועוד יישובים חדשים ליהודיים בלבד, על חשבון התושבים הותיקים של הנגב – הבדווים בכפרים הבדווים הלא מוכרים שסובלים מהזנחה פושעת, ותושבי הערים והיישובים היהודיים, שסובלים גם הם מהזנחה ומשוועים לתושבים חדשים. בתכנית הזו אין צדק ואין הגיון – תכנוני, חברתי, כלכלי, או אזרחי".
עוד: לכתב העתירה ולמפות
