מאת תמר גוז'נסקי

כעשור לאחר גזירות נתניהו 2003, ונוכח הצפי של הקיצוצים בתקציבים החברתיים בתקציב 2013, פורסמו פסיקה של בג"ץ, הערכה של הארגון OECD ושני מחקרים, המדגישים כולם את אחריות הממשלה לשחיקה המתמשכת במימון הממשלתי של שירותי הבריאות הציבוריים. בג"ץ פסק בסוף יוני, כי על משרדי האוצר והבריאות להגדיל את התקציב לקופות החולים באמצעות שינוי מדד יוקר הבריאות, כך שיכלול גם את תעריף יום האשפוז בבתי החולים. מדובר בסכומים של מאות מיליוני שקלים שנגזלו מקופות החולים, כלומר, מהציבור.

ארגון המדינות הקפיטליסטיות המפותחות (ה-OECD) קבע בסוף יוני, כי בין מדינות הארגון, ישראל מדורגת בתחתית הרשימה בהשקעה הממשלתית בבריאות ובמספר המיטות בבתי החולים, יחסית לגודל האוכלוסייה.

עו"ד טלי ניר מצאה במחקרה "בין מימוש לייבוש", שפורסם בימים אלה בידי האגודה לזכויות האזרח, כי מזה עשרים שנה "מייבשות" הממשלות את שירותי הבריאות ואת יתר השירותים החברתיים. הייבוש נעשה, מעבר לשימוש במדד מקפח (כפי שקבע בג"ץ), באמצעות קיצוצים עקביים בתקציבי המשרדים, אך גם באמצעות עדכון חסר. הכוונה היא שלא מגדילים את התקציב בהתאם לגידול באוכלוסייה, או לגידול בקבוצות כמו קשישים וילדים.

כמה נגזל?

במחקר אחר, שפרסמו לאחרונה הפרופסורים לאה אחדות וגבי בן נון – "בין הציבורי לפרטי במערכת הבריאות בישראל: המקרה של שר"פ" (בהוצאת מכון ון ליר), מובא אומדן השחיקה: בין השנים 2011-1985, המימון הממשלתי של הבריאות נשחק ב-7 מיליארד שקל. משמעות הדבר – שחיקה של עד 25% מהמימון של סל הבריאות. אך שיטת "הייבוש" של מערכת הבריאות הציבורית, עליה מצביעים כל המקורות שהובאו לעיל, אינה גחמה של הממשלות. "הייבוש" הוא מרכיב חשוב במהלך ההפרטה של שירותי הבריאות.

כאשר הממשלה לא מעבירה תקציבים מספיקים, וקופות החולים נקלעות לגרעונות, התוצאה היא – ירידה באיכות השירות הרפואי ובזמינותו. הידרדרות זו מתבטאת בתורים ארוכים יותר לרופא מקצועי או לניתוח, אך גם בהתייקרות של התשלומים הנוספים עבור תרופות, ביקורים אצל רופא מקצועי או בדיקות. אחת התוצאות החמורות של השחיקה בתקציבי הבריאות הציבורית היא הפנייה המתרחבת של התושבים לביטוחי בריאות פרטיים. ביטוח פרטי אחד הוא הביטוח המשלים, שכבר עשו רוב המבוטחים. אליו נוסף, בהיקף גדל, ביטוח הבריאות הפרטי, שאותו משווקות חברות הביטוח ישירות לאזרחים. ביטוח זה, שעבורו גובות חברות הביטוח מאות שקלים בחודש, כולל מגבלות שונות, בהתאם למבוטח. כאשר מחברים יחד את התשלומים לביטוח המשלים עם התשלום עבור הביטוח הפרטי, יוצא, שלמרות שקיים חוק ביטוח בריאות ממשלתי, כ-40% מההוצאה הלאומית לבריאות ממומנים באופן פרטי. במילים אחרות, האזרחים מממנים את שירותי הבריאות פעמיים: פעם באמצעות מס הבריאות ופעם באמצעות תשלום לחברות הביטוח.

הפרטה זוחלת

בניגוד להפרטה של בנקים וחברות ממשלתיות אחרות, שנעשתה בצעד ברור של מכירת השליטה בהם לטייקונים, הרי ההפרטה במערכת הבריאות (וגם בחינוך וברווחה), נעשית בהילוך איטי, אבל קבוע. אחדות ובן נון סיכמו כך:

"השחיקה המתמשכת במקורות המימון הציבוריים של ההוצאה הלאומית לבריאות, בצד הגידול של המימון הפרטי לשיעור שהוא אחד הגבוהים בעולם המערבי, נחשבים בעיני רבים להפרטה זוחלת של מערכת הבריאות הציבורית בישראל".

אחד ההיבטים של אותה הפרטה זוחלת הוא הניסיון המתמשך של הממשלה להפוך את בתי החולים הממשלתיים לתאגידים כלכליים פרטיים. כך פועלות בבתי החולים הממשלתיים כל מיני קרנות מחקר, שבפועל הכניסו לבתי חולים אלה סוג של רפואה פרטית. חולים המעוניינים במנתח מסוים או בקיצור תור, עושים זאת באמצעות תשלום לקרן המחקר, וזו משלמת לרופאים ולשאר אנשי הצוות. בשבוע שעבר נחשף, כי ארבעה רופאים בכירים בבית החולים איכילוב חשודים בביצוע בדיקות פרטיות במעבדה הפתולוגית של בית החולים. מבלי לקבוע אם הם אשמים, אפשר לומר, כי בתנאים של הפרטה זוחלת, הרופאים הללו כנראה כבר לא ראו משהו יוצא דופן בביצוע הבדיקות הפרטיות במעבדה הציבורית. הרי תהליך ההפרטה אינו משהו מופשט: הוא אינו יכול להתבצע בלי שיתוף פעולה עם רופאים בכירים, המתוגמלים בהתאם, בעוד שכלל מערכת הבריאות הציבורית מדרדרת. לחץ דם גבוה מכונה "הרוצח השקט". הפרטה זוחלת היא "המחסל השקט" של מערכת הבריאות הציבורית.

* המאמר פורסם השבוע ב"זו הדרך"