מלחמה נגד סוריה בגלל "מאגרי הנשק הכימי"? התקפה נגד איראן בגלל תוכנית הגרעין? "מכה ניצחת" נגד החיזבאללה בדרום ביירות? הכנות "מבצעיות" למניעת הגעתם של רבבות פליטים סוריים? במה עוסקת ממשלת ישראל בדיוק: ב"סכנה הסורית", ב"סכנה האיראנית", או ב"סכנה הלבנונית"? כל התשובות נכונות! כך ניתן להתרשם מדברי ראש הממשלה והשרים בשבוע האחרון.

כל כך הרבה התעסקות בסכנות מדומות ומדומיינות, וכל כך הרבה עשייה אנטי-חברתית, במשך פרק זמן שאינו עולה על שבעה ימים. עובדה זו מעלה את החשש הכבד, כי הממשלה מנסה להסתיר מעיני העם תוכנית ניאו-ליברלית קיצונית, אשר תפגע, קודם כל, ברווחה ובעובדים. איך אמר בנימין נתניהו? "אין ארוחות חינם". עם זאת, אין פירוש הדבר, שהממשלה אינה מחרחרת מלחמה. היא עושה שימוש בנימוקים ביטחוניים כדי לקדם את מדיניותה בשירות ההון, ויחד עם זאת, מתמידה לנתח את המציאות באזור דרך הכוונת. כפי שכתב הפרשן הביטחוני של "הארץ", ראובן פדהצור (26.7): "הדרג המדיני הוא השש אלי קרב. כשיש צורך להחליט בסוגיות בתחום הביטחון מתברר, שבנימין נתניהו ואהוד ברק מתבוננים על סביבתם בעיקר דרך הכוונת. הפתרון הראשון שהם מציעים לכל בעיה הוא שימוש בכוח צבאי. גם כאשר ניתוח מפוכח היה מבהיר שהפעלת הצבא לא תפתור את הבעיה, או אף תחריף את המצב". לדברי פדהצור, "הבעיה היא, שגם את סוגיית הגרעין האיראני הם בוחנים אך ורק דרך הכוונת. השניים משוכנעים,  שהדרך  היחידה למניעת התגרענות של איראן היא תקיפת מתקני הגרעין שלה. נראה, שבכירי מערכת הביטחון, במיוחד אלה שפרשו ונתנו ביטוי פומבי לדעותיהם, אינם מצליחים לשכנע את ראש הממשלה ושר הביטחון שתקיפה ישראלית באיראן תוביל לקטסטרופה".

"מאיר דגן, אפרים הלוי ויובל דיסקין התנגדו פומבית לתקיפה באיראן, ובכירים אחרים המשרתים עדיין בממסד הביטחוני לוחשים זאת בדיונים פנימיים… בתפישת העולם של נתניהו וברק, אין כנראה מקום להכרה במגבלות הכוח. את  הבעיה הנובעת מתפישת עולם זו מחריפה העובדה, שאין מתקיים תהליך מסודר של קבלת החלטות בתחום הביטחון הלאומי. ההחלטה בעניין תקיפה באיראן, אם תתקבל, היא נחלת שני אנשים בלבד. רק לאחר שנתניהו וברק יקבלו החלטה בעניין איראן, היא תובא לאישור הממשלה. במקרה כזה, ברור שהשניים ישיגו רוב בקרב השרים לכל הצעה שיביאו". מדוע נדרש נתניהו לחרחר מלחמה דווקא עכשיו? הוא עושה זאת, בין היתר, כדי להשכיח שורה של גזירות קשות, ובהן: העלאת המס על סיגריות ואלכוהול, ייקור מחיר הדלק בכ-50 אגורות לליטר, וייקור המע"מ באחוז אחד.

הממשלה הסבירה כי הגירעון בתקציב תפח, וכי הדרך לצמצם אותו, לשיטתם, היא באמצעות התייקרויות ומיסים. אולם, רק שבועיים לפני כן הציע האוצר להגדיל את ההנחות על מיסוי חברות הענק, שהרוויחו 120 מיליארד שקל, כך שישלמו מס של 3 מיליארד שקל בלבד ("דה מרקר", 10.7). זו, אם כן, המשוואה: ממשלת הימין לוקחת מהכיס של העם ומעבירה לכיס של האלפיון העליון, ואז מאיימת עלינו במלחמות במטרה להשתיק את הביקורת החברתית. את ממשלת ההון שבשלטון, שהיא גם ממשלת המלחמה הבאה, יש להפיל, ומהר. עתידנו, ואולי אפילו חיינו, תלויים בכך.