שיחה שקיים אורי וולטמן עם נידאל עותמאן, מנהל המטה למאבק בגזענות, על ממצאי מחקר חדש

 

בשנה האחרונה נרשמה ירידה במגמת הגזענות בקרב האזרחים בישראל, בצד עלייה בגזענות מצד מוסדות המדינה – זו המסקנה העיקרית העולה מדו"ח הגזענות 2012, שהכין המטה למאבק בגזענות בישראל, הדו"ח התפרסם ביום הבינלאומי למאבק בגזענות (21.3), וממצאיו נחשפו בכנס שהתקיים בכנסת, אשר אורגן במשותף בידי "שותפות-שראקה" ובידי המטה למאבק בגזענות.

לפי הדו"ח, ב-2010 נרשמו 97 אירועי הסתה נגד אזרחים ערבים מצד נבחרי ציבור ומובילי דעת קהל, ואילו בשנת 2011 נרשמו 26 בלבד. בנוסף, בדו"ח הקודם נרשמו 68 אירועי גזענות מצד אזרחים יהודים כלפי אזרחים ערבים, לעומת 20 אירועים כאלו בדו"ח האחרון. הדו"ח של 2011 מצביע על 26 אירועי פגיעה ברגשות דת, ואילו בדו"ח של 2012 נרשמו 13 אירועים כאלו בלבד. חלה ירידה גם בהגבלת חירויותיהם הפוליטיות של מנהיגי הציבור הערבי – 73 מקרים ב-2010 לעומת 37 מקרים ב-2011.

אולם למרות הירידה היחסית, על פי הדו"ח, עדיין קיימים אירועי גזענות רבים, ובמיוחד – גזענות מוסדית, מצד גורמים רשמיים וציבוריים. הפרק הסוקר ביטויי גזענות של מוסדות המדינה, של בתי עסק ושל ארגונים פרטיים וציבוריים, כולל 155 אירועי גזענות. בפרק מתוארים מקרים של פגיעה בזכות לדיור ושל הריסת בתים, אך גם תופעות של סלקציה בכניסה למועדונים.

ממצאי הדו"ח מעידים על עלייה חדה באירועי גזענות במגרשי הספורט בישראל. ב-2010 נרשמו חמישה מקרים, לעומת 21 מקרים ב-2011. בנוסף, מתעד הדו"ח 37 אירועי גזענות במוסדות חינוך ובאקדמיה: 14 מתוכם נגד ערבים, 14 נגד אתיופים, חמישה נגד מזרחים, ושלושה נגד פליטים ומהגרי עבודה.

על ממצאי דו"ח הגזענות השנתי – המתפרסם ברציפות מאז שנת 2005 – שוחחנו עם עו"ד נידאל עותמאן, מנהל המטה למאבק בגזענות בישראל, ומנהל הפרויקטים של מרכז מוסאוא לזכויות האזרחים הערבים בישראל.

 

כיצד ניתן להסביר את הירידה במקרי הגזענות?

ישנה ירידה משמעותית, של יותר מ-50%, במקרי הגזענות בין אזרחים, בצד עלייה במקרי הגזענות מצד המדינה. הניתוח שלנו הוא, שהירידה במקרי הגזענות בין אזרחים, היא תולדה של המחאה החברתית ושל האווירה הציבורית שהיא יצרה. במהלך מחאת האוהלים, אנשים מקהילות שונות, ברחבי הארץ, השתתפו בפעילויות משותפות – הפגנות, דיונים, פגישות – והדבר תרם ליצירת אווירה של סולידריות, שהובילה, לדעתנו, גם להפחתת מקרי הגזענות. קיים קשר בין ירידת מגמת הגזענות לבין הסולידריות, שהצליחה המחאה החברתית ליצור בין קהילות שונות – לאומיות, עדתיות, אתניות ואחרות – דוגמת ערבים, אתיופים,

פליטים ומהגרי עבודה. מחאת האוהלים שינתה דעות אצל מי שהיה שותף לה.

 

בקרב האוכלוסייה הערבית, היו זרמים פוליטיים (למשל: בל"ד), אשר התנגדו להשתתפותם של ערבים במחאה. האם עובדה זו טופחת על פניהם?

לא רק שלאוכלוסייה הערבית יש מה להרוויח מהצלחתה של תנועת המחאה החברתית, אלא שרוב הציבור הערבי – ובמיוחד הצעירים – תמך במחאה והביע רצון להשתתף. כך עולה מסקר, שערכה קרן אברהם לפני מספר חודשים. במהלך המחאה החברתית, היינו עדים להפגנות משותפות למען הזכות לדיור, כמו זו שהתקיימה מול ביתו של שר השיכון אריאל אטיאס. בהפגנה זו השתתפו תושבים מהכפר הבדואי אל עראקיב מהנגב, אשר נהרס שוב ושוב בידי המדינה, יחד עם מחוסרי דיור, המתגוררים במאהלי "אין-ברירה" בשכונות עוני במרכז. הסולידריות הזו, העובדה שהמאבק על הזכות לדיור הצליח לחבר אנשים, שהגיעו ממקומות כל כך שונים, סייעה ליצור אווירה המפחיתה גזענות.

 

אילו תופעות נוספות חשף הדו"ח?

גילינו, למשל, שיש ירידה במספר המקרים של תקיפת אזרחים ערבים בידי אנשי כוחות הביטחון. אחד ההסברים לכך, הוא שארגוני החברה האזרחית הערבים פעלו בנמרצות להגשת תלונות ולמיצוי הדין עם שוטרים אלימים – כפי שהתבטא, למשל, במקרה של הרשעת השוטר שחר מזרחי, וזה סייע להפחתת המקרים של תקיפת ערבים בידי שוטרים. בשנה החולפת הייתה עלייה משמעותית במספר האזרחים יוצאי אתיופיה שהותקפו בידי שוטרים. מספר המקרים האלה, אף עולה על מספר המקרים של תקיפת ערבים בידי שוטרים. מציאות זו מלמדת אותנו, שהבעיה של הגזענות היא מערכתית. יש תופעה של התנהגות גזענית במשטרה כגוף, וזו מוצאת את ביטויה בצורות שונות וכלפי קבוצות מיעוט שונות.

 

השיחה הזו מתקיימת בין שני מועדים: היום הבינלאומי למאבק בגזענות (21.3) ויום האדמה (30.3). איזה קשר אתה רואה בין שני התאריכים?

במטה נגד גזענות ישנם פעילים מקהילות מגוונות, וכולנו למדנו להכיר את מציאות החיים ואת המצוקות של הקבוצות השונות. כיום, גם בעיותיה הייחודיות של האוכלוסייה הערבית – הפקעת הקרקעות, הריסות הבתים, מצוקת הדיור – נתפסות בתור ביטוי לגזענות מצד כלל השותפים במטה. לכן, למסר של יום האדמה, שהוא מסר של שלילת מדיניות האפליה הלאומית כלפי האוכלוסייה הערבית בישראל, יש כיום תומכים רבים מתמיד.

 

(הריאיון יתפרסם בגיליון "זו הדרך" הקרוב)