מאת לילך ובר

בשלהי חודש אוקטובר התקבלה פלסטין כחברה מלאה בארגון החינוך, המדע והתרבות של האו"ם, בתמיכת 107 מדינות. מה ניתן ללמוד מכך על היחסים בין תרבות לבין ריאל פוליטיק?

בחודש שעבר, בתגובה על קבלת פלסטין כחברה בארגון החינוך, המדע והתרבות של האו"ם (אונסק"ו), טען נציג ישראל באו"ם, כי "מספר גדול של מדינות החליטו לאמץ את המדע הבדיוני ולא את המציאות, והצביעו בעד הקבלה של הרשות הפלסטינית לארגון".

אין סיבה להתייחס ברצינות למי שנשלח לייצג את מדיניותה הקיצונית של הממשלה הקיצונית. אבל אולי, במציאות הפוליטית הקיימת, ניתן להפיק יותר מ"מדע בדיוני" מאשר מהמציאות; ממחשבה על האופן בו התרבות עשויה להקדים מדיניות; מניסיון לדמיין פיתרון שנתפס כרחוק מהמציאות, עבור מי שמעדיפים להישאר רחוקים משולחן המשא ומתן.

קבלת פלסטין כחברה באונסק"ו הוא צעד בעל חשיבות סימבולית בעיקרו. ניכר כי הניסיון של נציג ישראל באו"ם לערוך דה-לגיטימציה לצעד, מצביע על פחד וחוסר ביטחון.

דרור פויר (צילום: חדר 404)

לא מדובר כאן על בחוסר ביטחון במובן הביטחוניסטי של המושג, כי אם בקוצר ראות לגבי האפשרות להשיג פתרון צודק ויציב לסכסוך הישראלי-פלסטיני.

האם מדינות העולם מגלות כעת אומץ בזירה בעלת משמעות זניחה לכאורה, כמו אונסק"ו, שאינן מגלות בזירה הראשית, בעצרת האו"ם?

על אף הרוב המשמעותי של מדינות שתמכו במהלך, ניכר כי "ידידותיה" של ישראל מעבר לים, מיהרו להעניש את אונסק"ו על ההחלטה. ארה"ב הקפיאה העברת 70-60 מיליון דולר לארגון, שמהווים כ-20% מתקציבו. גם קנדה החרתה-החזיקה אחרי ארה"ב, והקפיאה מצידה העברת תקציב.  האם סקנציות אלו ימשכו את השטיח מתחת לקבלת החלטות באופן דמוקרטי במוסדות האו"ם?

לצד המתנה דרוכה להצבעה העתידית במוסדות האו"ם, בדבר קבלת המדינה הפלסטינית כחברה במשפחת העמים, נקרא הציבור בישראל להתמודד עם שורה של חוקים, המערערים עוד יותר את אופייה הדמוקרטי, המעורער ממילא, של מדינת ישראל.

בכנס חירום של התקשורת החופשית, שנערך בסינמטק תל-אביב ב-20.11, אמר העיתונאי והרוקר דרור פויר, כי "אפשר להתכופף, לשחות עם הזרם. אפשר לעמוד בצד ולחכות שיעבור. אבל הדרך הנכונה, דרך הרוקנרול, היא להתנגד, לעמוד איתן מול הזרם השוצף, לשחות נגד הכיוון. דווקא עכשיו. להמשיך לעשות את הדבר שלך. באומץ".

לא מופרך להאמין כי החקיקה האנטי-דמוקרטית, ובכלל זה החקיקה הפוגעת בחופש העיתונות, ממלאת, בין היתר, תפקיד של ספין ממשלתי. מטרה אפשרית של הספין: להוריד מסדר היום הציבורי בישראל את שאלת ההתמודדות עם הלחץ  הבינלאומי  להכרה  במדינה  הפלסטינית, שיופעל על הממשלה ברגע בו השאלה תגיע להכרעה באו"ם.

לנוכח מהלכי הדה-לגיטימציה, המערערים על ההחלטות שהתקבלו במוסדות האו"ם, מוצעת בפנינו כעת דרך אחרת. דרך המדע הבדיוני, דרך הרוקנרול, דרך החתירה העיקשת להידברות בין ישראל לבין הרשות, לקראת הקמת מדינה פלסטינית.

(פורסם בגיליון השבוע של "זו הדרך")