nאת תמר גוז'נסקי

ועדת טרכטנברג, שנועדה לאפשר לראש הממשלה נתניהו לייצר מראית עין של היענות לדרישות של המחאה החברתית המתרחבת, צוידה בתואר, שהוא כשלעצמו ספין מחושב – "הצוות לשינוי כלכלי-חברתי". האומנם מתכוון נתניהו לבצע שינוי שמשמעו – לנטוש את המסלול הניאו-ליברלי, אותו יישם בדבקות קנאית ב-15 השנים האחרונות?

הפגנה בבאר-שבע, מוצ"ש 13 באוגוסט (צילום: אקטיבסטילס)

הרכב הוועדה כשלעצמו הוא שיעור בספינולוגיה. בוועדה, האמורה לחולל שינוי, 13 חברים. מתוכם – שמונה הם עובדי מדינה בכירים; שניים – בעלי תפקידים בכירים במשק הפרטי; ושלושה – מהאקדמיה. כלומר, יש בה רוב ברור לאלה המבצעים את המדיניות הניאו-ליברלית הנוכחית ולאלה הנהנים ממנה. במילים אחרות, עם הרכב כזה, יכול היה נתניהו לבקש תשובות ישירות ממשרד האוצר. אך אז הוא יישאר ללא ספין. אתעכב על שניים מחברי הוועדה.

פרופ' מנואל טרכטנברג, היושב ראש החייכן,  לא נודע עד היום כלוחם לצדק חברתי. להיפך, הוא עמד בראש המועצה הלאומית לכלכלה במשרד ראש הממשלה הקודם, אולמרט, שהוביל מדיניות ניאו-ליברלית לתפארת ההון. בתפקידו הנוכחי, כיו"ר הוועדה לתיאום ולתקצוב (ות"ת) של המועצה להשכלה גבוהה, הוא הוביל את המהלך להרגעת מחאה הסטודנטים, מבלי להוריד את שכר הלימוד, ונתן אישור להמשך ניצולם המחפיר של המורים מבחוץ. הוא מתנגד נמרצות להעלאת שכרם של אלפי אנשי הסגל הזוטר, שהכריזו סכסוך עבודה; הוא מתנגד להעסקה ישירה של מאות עובדות ניקיון באוניברסיטאות, במקום באמצעות קבלנים; והוא הקים "מרכזים למצוינות", בהם לא יחולו הסכמים קיבוציים, ואשר אמורים לשרת את בעלי ההון ותאגידיהם.

אשר לרעיונות של טרכטנברג: כיו"ר "הצוות לשינוי", הוא זרק לאוויר את הרעיון של הפחתת מסים עקיפים על כלי רכב חדשים ועל מוצרי יבוא, ואולי גם הפחתה קטנה במע"מ. אך אם יהיו לממשלה פחות הכנסות ממסים, ברור שלא תוכל לתת תשובה לדרישות המפגינות והמפגינים.

חבר מעניין בוועדה הוא הפרופ' לכלכלה רפי מלניק מהמרכז הבינתחומי בהרצליה. מלניק נשא בכנס ההון והשלטון – "כנס הרצליה 2002", הרצאה, אשר שימשה בסיס למאמר שפרסם בקובץ "מדינת ישראל, מחשבות חדשות" (2006). באותה הרצאה הציג מלניק בפירוט את התוכנית הכלכלית, שכעבור שנה אימץ נתניהו כשר אוצר ("גזירות נתניהו"). במרכז תוכנית מלניק-נתניהו עמדו: צמצום מעורבות הממשלה במשק; קיצוץ מספר העובדים במגזר הציבורי; הפרטה רחבה של נכסים ממשלתיים ושל שירותים ציבוריים; קיצוץ בקצבות הביטוח הלאומי, ובמיוחד – בקצבות הילדים. עם רקורד שכזה, האין זה ברור שפרופ' מלניק הוא בעד "שינוי כלכלי-חברתי"? אמנם השינוי שהוא דוגל בו הפוך מדרישות המחאה החברתית לפיתוח שירותים חברתיים ולהפסקת ההפרטה והקיצוצים, אך זה שינוי שבהחלט מקובל על נתניהו עד היום.

ככל שניתן להסיק מהרכב הוועדה, ועוד בטרם הגישה המלצות, יעודה העיקרי הוא ליצור מראית עין של דיון פתוח (כל אחד יכול לכתוב לבלוג של "צוות מנואל"), למשוך זמן (בתקווה שהמחאה תדעך), ובעיקר – להגיש המלצות מינוריות לשינויים במיסוי וכדומה. אך נתניהו לא הסתפק בהבניית הוועדה, ולכן החליט לדאוג לחגורת ביטחון נוספת: נתניהו כבר הספיק להכריז, כי אינו מתחייב לאמץ את מסקנות "צוות מנואל" – אולי, חס וחלילה, תתגלה שם הצעה רדיקלית כלשהי?

לכן צפי סביר הוא, ש"צוות מנואל" יגיש לנתניהו דו"ח עב כרס; הדו"ח יועבר לדיון בוועדת השרים המנופחת; ובסופו של דבר, הוא ינחת באחת המגירות המאובקות במשרד ראש הממשלה. נוכח הצפי הזה, אל למחאה החברתית הגדולה ליפול במלכודת "צוות מנואל". צוות המומחים החברתיים, הפועל בהתנדבות ובתיאום עם מובילי המאבק החברתי, הציג כבר כמה דרישות ראשוניות, כמו פתיחת תקציב 2012 והגדלת הוצאות הממשלה, שהן אכן דרישות של שינוי חברתי ברוח המחאה הפרושה מראש פינה ועד אילת.