החוקר המרקסיסטי המצרי סמיר אמין סבור ששום דבר לא יחזור להיות כפי שהיה בעולם הערבי: תנועות המחאה יאתגרו את הסדר החברתי הפנימי בארצות הערביות וגם את מקומם על המפה הפוליטית, האזורית והגלובלית. כך אמר אמין בריאיון שהעניק באחרונה לעיתון הצרפתי "הומניטה". להלן חלק מהריאיון. התרגום של הריאיון המלא פורסם באתר "הגדה השמאלית".

ש. כיצד אתה רואה את מה שקורה בעולם הערבי שישה חודשים לאחר מפלתם של בן–עלי בתוניס וחוסני מובארק במצרים?

ת. דבר לא יחזור להיות כשהיה – זה בטוח. זאת מכיוון שההתקוממות הזו אינה רק על הפלת הדיקטאטורים המכהנים, אלא היא גם תנועת מחאה נמשכת המאתגרת, בו בזמן, היבטים שונים של הסדר החברתי הפנימי, בייחוד אי-שוויון משווע בחלוקת ההכנסה, ואת הסדר הבינלאומי, מקומם של הארצות הערביות בסדר הכלכלי הגלובלי – במילים אחרות, חיפוש אחר סוף להשתעבדות לניאו ליברליזם ולתכתיבי ארה"ב ונאט"ו בסדר הפוליטי הגלובלי. תנועה זו, ששאיפתה היא גם לעשות דמוקרטיזציה לחברה, דורשת צדק חברתי ומדיניות כלכלית חדשה, לאומית ו(הייתי אומר) אנטי-אימפריאליסטית, ולכן היא תשרוד שנים – למרות שבוודאי יהיו לה עליות ומורדות, התקדמויות ונסיגות – כי היא לא תוכל למצוא את הפיתרון שלה בתוך מספר שבועות או אפילו חודשים.

סמיר אמין בעת הרצאה בוונצואלה, 2009 (צילום ארכיון: אל אתיחאד)

ש. האם אתה מופתע שההתקוממות הזו נישאה על ידי שחקנים חדשים, במיוחד אנשים צעירים?

ת. לא. זה מאוד חיובי. דורות חדשים שוב עברו פוליטיזציה. במצרים, למשל, הצעירים מאוד פוליטיים. לנוער יש את דרכו שלו, מחוץ למפלגות האופוזיציה המסורתיות, שבמצרים שייכות לזרם המרקסיסטי המסורתי. אך ההתעוררות הפוליטית שלהם היא אינה נגד המפלגות הללו. אני יכול לומר לך שכרגע קיימת סימפטיה עמוקה וספונטנית בין האנשים הצעירים לתנועות של השמאל המרקסיסטי הרדיקלי, כלומר התנועות שמגיעות מהמסורת הסוציאליסטית והקומוניסטית.

ש. האם אינך מפחד מקריסה בסוריה לאור הסיכון של עימות בין–כתתי, בין הסונים מצד אחד והעלאווים, הדרוזים והנוצרים מהצד השני?

ת. יש סיכון. גרימת קריסה למדינות במזרח התיכון זו תוכנית של ארה"ב וישראל. אך זה לא יהיה קל מכיוון שהרגש הלאומי הוא גורם רב-עוצמה בסוריה, שקיים מעל לכל התנועות המאתגרות את השלטון כיום, למרות חילוקי הדעות ביניהן.

לתרגום הריאיון המלא: www.hagada.org.il