החלטת הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית הישראלית, 13.8.2011
1. גל עצום של מחאה חברתית שוטף את ישראל. המחאה, שהחלה בהקמת המאהל בשדרות רוטשילד במרכז תל אביב, התפשטה לכל רחבי הארץ, מקריית שמונה ועד אילת. שותפים בה ציבורים רחבים – שכבות הביניים הנשחקות, שכירים בעלי הכנסות בינוניות ונמוכות, תושבי שכונות, אימהות, סטודנטים – רובם ככולם עובדות ועובדים. בהנהגת המחאה נמצאים צעירים, ברובם שכירים ומשכילים. מה שהחל כמחאה נגד עלויות הדיור, הפך במהירות, בתוך כשבוע, למחאה חברתית רחבה נגד מציאות החיים, שהמדיניות הניאו-ליברלית של הממשלה מייצרת בישראל.
חשוב להבין, כי לא מדובר כאן ב-"עוד מחאה" או "עוד הפגנה" מהסוג שכבר הכרנו, אלא בהתפתחות פוליטית חשובה המחייבת ניתוח מעמיק והתנערות מחשיבה שגרתית.
2. במהותה, תנועת המחאה החברתית החדשה היא אנטי-קפיטליסטית: היא מבטאת התנגדות למדיניות הניאו-ליברלית השלטת – של הפרטה חסרת מעצורים ושל פירוק הסדרי הרווחה – ותמיכה בערכים סוציאליסטיים ובתפיסות של מדינה האחראית לאזרחיה.
תפקידנו, במסגרת תנועת המחאה, להמשיך ולחדד את האופי הרעיוני של המאבק הבסיסי – מאבק בין שתי דרכים מנוגדות: מדינה האחראית לכל אזרח ותושב, לעומת מדינה המפקירה אותם לשלטון כוחות השוק ובעלי ההון.
במקביל, אנחנו צריכים לחדד גם את האופי הפוליטי של המאבק – לשכנע כי ממשלת נתניהו מעדיפה את האינטרסים של הטייקונים ושל האוליגרכים על פני הצרכים של הציבור הרחב, ואת ההתנחלויות והכיבוש על פני החברה בישראל ולכן – שינוי אמיתי מחייב את סילוקה.
3. המחאה האנטי-קפיטליסטית מחלישה – אבל לא מבטלת – את המשקעים הלאומניים ואת הקיטוב הפוליטי בשאלת הכיבוש והשלום.
תפקידנו במסגרת המחאה הוא להסביר בהתמדה, ברגישות ובסבלנות את הקשר בין הנושאים ולהזכיר את המחיר הכלכלי והחברתי הכבד של מדיניות הכיבוש וההתנחלויות. שלום צודק יאפשר גם שינוי סדר העדיפויות והשקעה בדיור, בחינוך, בבריאות וברווחה.
עלינו להמשיך ולהזהיר גם מפני ניסיונות הממשלה לחסל את המחאה באמצעות עימות צבאי נוסף, או אפילו מלחמה.
עלינו להזהיר גם מפני ניסיונות הממשלה לקדם מהלכים של "הפרד ומשול" ולקדם, למשל, העדפות של "יוצאי צבא", תוך העמקת האפליה הלאומית נגד האוכלוסייה הערבית בישראל. מבחנה של המחאה – ביכולתה לקיים סולידריות ואחדות רחבה בין כל נפגעי המדיניות השלטת.
4. המאבק לשינוי חברתי בישראל יוכל להצליח רק אם יהיה מאבק יהודי-ערבי משותף. אימוץ דפוס פעולה יהודי-ערבי הוא מבחן חשוב לבשלות תנועת המחאה. הקמת מאהלי מחאה ביישובים ערביים ובערים המעורבות, בהובלת חברינו, היא התפתחות חשובה בכיוון של גיבוש אופי יהודי-ערבי למאבק.
עד כה לא קיבלה המחאה אופי המוני בציבור הערבי. מנגנוני ההפרדה הלאומית הקיימים בישראל, גורמים גם הם לתחושות ריחוק מהמחאה בקרב חלקים מציבור הערבי.
לאוכלוסייה הערבית צריך להיות מקום חשוב במאבק הזה. השתתפות הציבור הערבי במחאה חשובה, גם כי הוא סובל ממצוקת דיור ושירותים חברתיים ומעוני כפולים ומכופלים, כתוצאה ממדיניות האפליה הלאומית של כל ממשלות ישראל, וגם נוכח ניסיון הימין לדחוק את האזרחים הערבים החוצה ממגרש הפעילות החברתית והפוליטית בישראל.
5. המחאה החברתית מתפשטת במקביל למאבקים חשובים של עובדים. הרופאים מנהלים מאבק ממושך לא רק על תנאי עבודתם אלא גם על עתיד מערכת הרפואה הציבורית. נאבקים עובדי הסגל הזוטר באוניברסיטאות, עובדי חיפה כימיקלים מנהלים שביתה ממושכת, פועלים במפעלי מזון בצפון נאבקים נגד פיטורים. אולם עד כה לא הצטרפו למחאה, במלוא עוצמתם, ארגוני העובדים הגדולים. הנהגת ההסתדרות בראשות עופר עיני שואפת למסמס את המחאה באמצעות מיקודה בסל קניות של הישגים נקודתיים מצומצמים.
6. במהותה, תנועת המחאה החברתית היא הפגנת כוח מתקדמת לא רק מול הקפיטליזם הניאו-ליברלי הקיים, אלא גם מול המגמות החשוכות והפאשיסטיות המאיימות על המרחב הדמוקרטי בישראל. תנועת המחאה היא הוכחה ברורה, שגם בחברה הישראלית קיימים כוחות בריאים לא מבוטלים, היכולים להוביל לשינוי מתקדם. זוהי תשובה משכנעת לתחושות ייאוש, שאיפיינו בשנים האחרונות חוגים מסוימים בשמאל ובאוכלוסיה הערבית.
מק"י מעולם לא הייתה שותפה לתחושות הייאוש מהציבור בישראל ומהחברה בישראל. הניתוח המרקסיסטי שלנו מאפשר לנו תמיד לחשוף את האופי הדיאלקטי של המציאות, על הסתירות הקיימות בתוכה, ועל אפשרויות השינוי, שהסתירות הללו מצמיחות בהתמדה. בוועידה ה-25 של המפלגה שבנו והצבענו על האופי המעמדי הבסיסי של החברה בישראל. התווכחנו בחריפות עם כל הגישות הממעיטות בעוצמתן ובחשיבותן של הסתירות הפנימיות בתוך החברה הישראלית, וביכולתן של הסתירות הללו להוות מנוע לשינוי חברתי אמיתי.
7. בשנים האחרונות, מק"י מנהלת בעקביות, גם בציבור היהודי, "פוליטיקת המונים", המקפידה לפנות לציבור עם סיסמאות מגייסות, ובונה בהתמדה שותפויות מאבק רחבות דוגמת "עיר לכולנו", פעולות האחד במאי, ההפגנות הדמוקרטיות הרחבות נגד סכנות הפאשיזם, והפעילות בנושא המדינה הפלסטינית, סיום הכיבוש והשגת השלום הצודק. "פוליטיקת המונים" איננה נטישה של הדרך או של העקרונות. ביסודה נמצאת ההבנה, שקביעת העקרונות היא רק התחלה של העשייה הפוליטית, ולא אקורד הסיום שלה: לעקרונות אין כוח, אם לא מתרגמים אותם בעקביות לסיסמאות, שהציבור מסוגל להבין. להיות אבנגרד מתקדם, על פי תפיסתו של לנין, זה בהחלט ללכת לפני הציבור, אבל במרחק כזה, שהציבור יכול לעקוב אחרי המוביל.
8. "פוליטיקת ההמונים" של מק"י תרמה ותורמת רבות להתפתחות המאבק המתקדם בארץ. אולם, תהיה זו טעות גדולה לחשוב שהמאבק הזה יתרום, באופן אוטומטי לחיזוקנו הפוליטי. ההיסטוריה עשירה בדוגמאות של מחאות חברתיות שלא תורגמו לשינוי אמיתי. השינוי מתרחש רק כאשר מחאה חברתית מתורגמת לפעולה פוליטית ולכתובת פוליטית. כדי שזה יקרה בישראל, צריכה להתגבש, מתוך המחאה החברתית, תנועה סוציאליסטית רחבה, שתכלול בתוכה, בצידנו, קבוצות, התארגנויות, תנועות נוער וארגונים חברתיים. תנועה כזו צריכה לשלב ערכים סוציאליסטיים, מאבק דמוקרטי, אופי יהודי-ערבי והבנה של הקשר בין הכיבוש ובעיות החברה.
9. אתגר דחוף עומד בפנינו, בהקשר זה, לקראת הבחירות להסתדרות. לקראת הבחירות הללו נפעל למען שיתוף פעולה יהודי-ערבי וסוציאליסטי רחב, ובמרכזו חד"ש, כולל הצגת מועמד/ת לראשות ההסתדרות, כחלופה שמאלית למדיניות שיתוף הפעולה עם השלטון וההון, שמנהלת הנהגת ההסתדרות הנוכחית.
10. ניתוח מעמיק של המאבק החברתי והאפשרויות שהוא פותח בפנינו לשינוי החברה בישראל, יעמוד במרכז הכנותינו לוועידה ה- 26 של מק"י, שתתקיים בסוף השנה.
במקביל, נחדד את המסרים המעמדיים בעיתונות המפלגתית, בעבודת הסיעות שלנו בכנסת, במועצות המקומיות, בהסתדרות, בנעמת, בהסתדרות המורים, במועצות הפועלים, וכן בפעילותנו בקרב הנשים, הסטודנטים והנוער.
הוועד המרכזי של מק"י מברך את חברי המפלגה הפעילים בתנועת המחאה החברתית על פעילותם החשובה.
הוועד המרכזי קורא לכל מוסדות המפלגה ובנק"י, ולשותפינו בחד"ש, להמשיך ולהקים מאהלי מחאה ביישובים ובשכונות נוספות, ולגבש תוכניות עבודה מעשיות, בתחום פעילותם, ברוח ההחלטות האלה.