בהפגנות ההמונים במוצ"ש, הקומוניסטים הציגו תכנית לשינוי מהותי בתחום הדיור ועיקרה: אנשים לפני רווחים.

הפגנות ההמונים שנערכו במוצ"ש בתל-אביב, ירושלים, באר-שבע, נצרת, חיפה, אשדוד, אשקלון וערים נוספות היוו את שיאו של מאבק עממי ומעמדי נגד ממשלת הימין וההון. זוהי מערכה שהחלה כמחאת דיור, אך עד מהרה החלה להעלות את דרישותיהן של קבוצות רבות. לכן, ביסודו זהו מאבק של עובדות ועובדים, מאורגנים ובלתי-מאורגנים. 150 אלף אישה ואיש ברחובות הערים, במרכז ובפריפריה, אינם טועים! מול גל המחאה ממשלת הימין אינה מסוגלת ואינה יכולה לתת מענה ולו חלקי לדרישות המפגינים. אט-אט, המחאה הופכת ממחאת דיור, למחאה פוליטית נגד הממשלה ואף למערכה נגד אושיות המשטר הקפיטליסטי.

המחאה היא כה גורפת, עד שאילצה את יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, הידוע בתמיכתו במדיניות הכלכלית והחברתית של הממשלה, ושאף נמנה עם מקימיה, לנקוט עמדה. אך, כמובן, ללא כל השלכה מעשית. כפי ששתק במהלך שבועות ארוכים, גם כעת הוא שותק לנוכח דרישת סיעת חד"ש בהסתדרות להכריז על שביתה כללית בתמיכה עם המאבקים. הוא אף שותק בעקבות הקריאה שבקעה מדפי הפייסבוק לקיים שביתה כללית השבוע.

ללא ספק, המחאה הייתה למחאה פוליטית ואף בעלת ממדים אנטי-קפיטליסטיים. יחד עם זאת, פעילי המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י) סבורים שיש להתקדם גם במישור ההצעות הפרוגרמתיות – כלומר: יש להציב חלופות אמתיות למדיניות הניאו-ליברלית של ממשלת נתניהו-ברק-ליברמן.

הפעילים הפיצו בהפגנות שנערכו במוצ"ש כרוז ובו עיקרי הדברים. זאת, לאחר שבשבוע שעבר פרסם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, יחד עם שר האוצר, יובל שטייניץ, את תכניתם ל-"פתרון בעיית הדיור". זו התכנית השביעית (!) שמפרסמת הממשלה בשנה האחרונה. כל תכנית הסתיימה בעלייה במחירי הדיור. מדברים על "הוזלה" ותמיד זה נגמר בייקור. בכרוז שחילקו הפעילים נכתב:

"אנו שואלים חמש שאלות את ממשלת נתניהו-ליברמן: הייתכן שהמדינה, שהיא בעלת 92% מכלל קרקעות בישראל, אינה מסוגלת להעניק משאב יקר זה אלא אך ורק לטובת בעלי ההון והקבלנים? וזאת, תוך פגיעה קשה בסביבה…

מדי חודש נוצרים עודפים גדולים בתקציב המדינה. מצד אחד, המדינה מקצצת בכל; ומצד שני היא גובה עוד ועוד מסים – בייחוד מהעובדים. מדוע אין לממשלה את המשאבים כדי להשקיע, מכספה שלה (שהוא כספנו – של כלל האזרחים), בבנייתן של רבבות יחידות דיור, ישירות וללא מתכוונים?

מדוע הממשלה לא מחייבת את הקבלנים למכור חלק מהדירות שהם בונים לזוגות צעירים – במחירים מסובסדים, במה שקרוי "דיור בר-השגה", כפי שנעשה במדינות רבות בעולם?

מדוע הממשלה לא מפקחת על מחירי השכירות, כפי שהיה נהוג בישראל עד סוף שנות ה-70? באמצעות חקיקה זו (וניתן לחוקק את החוק כבר מחר בבוקר), בעלי הדירות אינם יכולים לייקר את שכר הדירה מעבר לעלייה השנתית של המדד.

מדוע הממשלה, שכאמור לא סובלת מחיסרון כיס, הפסיקה להשקיע בדיור – פרט להתנחלויות שבשטחים הכבושים?

ועוד נאמר: "התשובה לשאלות אלה היא פשוטה: זו ממשלה שמכרה את נשמתה לבעלי ההון ואינה מסוגלת לחשוב אחרת. דינה של ממשלה כזו – ליפול!" הקומוניסטים מציעים ארבע הצעות לביצוע מיידי, למען  הקלת מצוקת הדיור: חקיקת חוק "דיור לכל", באמצעותו כל תושב במדינת ישראל יקבל זכות לדיור על פי חוק. זכות כזו אינה קיימת כלל במדינת ישראל. כמו כן, יש להטיל פיקוח מידי על שכר הדירה, ולהקים בנק משכנתאות, בבעלות המדינה, שיעניק משכנתאות מסובסדות לזוגות צעירים ולחסרי דיור. עוד דורשים הקומוניסטים, את הפעלתן של החברות המשכנות הממלכתיות שטרם הופרטו, כגון עמידר, עמיגור או פרזות, כקבלני ביצוע לבנייה בדיור הציבורי. הכרוז מסתיים במילים: "האם זהו חלום: משכנתא מסובסדת? פיקוח על שכר דירה? זה תלוי בכולנו. כי אם זה תלוי בממשלה – זה לא יהיה. נתמיד במאבק וננצח!"