מאת עודה בשאראת, סופר ולשעבר מזכיר חד"ש

מה המשותף בין שדרות רוטשילד בתל אביב וכיכר אל-תחריר בקהיר? בשניהם צומחות תנועות מחאה המוניות ואותנטיות, ובשניהם חסרה אופוזיציה ממוסדת; שם יש אופוזיציה שאינה ממוסדת. כאן יש ממוסדת, שנקראת "קדימה", שאינה אופוזיציה.

הכנסת עוד תתבלבל, מי כאן אופוזיציה ומי כאן קואליציה. ח"כ שי חרמש מקדימה מצא את עצמו השבוע מתגונן בפני מתקפתה של ח"כ מירי רגב מהליכוד בעניין מצוקת הדיור. ואילו הח"כים של ש"ס הם, כרגע, על תקן האופוזיציה של עצמם, ואותנטיים בהופעתם פי כמה מחברי קדימה. הימין, לא רק כאן, מוכשר בגלגול כישלונותיו לפתחיהם של אחרים. בעולם הערבי מגלגלים את הכישלונות לפתחו של האימפריאליזם הנפשע, הריאקציה הבוגדנית וסוכני הציונים. בישראל, הכתובת היא ארגוני השמאל וזכויות האדם.

הפגנה בכיכר תחריר (צילום: אל אתיחאד)

לניכור בין האופוזיציה לתפקידה שורשים עמוקים. ב-1977, אחרי שלושים שנות שלטון, מנהיגי מפא"י התקשו לתפקד כאופוזיציה. מה, שהם יחלקו עלונים בצמתים? שיניפו שלטים? שישתתפו בחוג בית עם ארבעה שומעים, שאחד מהם מבקש שיחזרו על כל משפט פעמיים? וכך, לא חלף זמן רב והמערך התדפק על הדלתות, כנרקומן שמחפש את המנה היומית שלו, בניסיון לזכות בתפקידים בממשלת אחדות.

ועוד. לימין באופוזיציה יש יד חופשית. הוא יתמוך בכל הרפתקה צבאית של ממשלת "השמאל", אבל כשניחוח הסכם שלום ירחף באוויר ייטיב למרר את חיי הממשלה. במקביל, השמאל, המתורבת, שרוי במלכוד באופוזיציה. מצד אחד הוא יתמוך בהרפתקאות הימין, בבחינת "שקט יורים", וכשהימין ידבר-כאילו-שלום, הוא יתמוך.

אף שסירבה להצטרף לממשלת נתניהו, ציפי לבני מתנהגת, מבחוץ, כאילו היא חלק ממנה. וכשהיא מתעוררת, באיחור כמובן, להגן על חירויות דמוקרטיות, יש הרגשה שהיא מדקלמת מלים בשפה זרה שהיא לא מכירה. איפה הכעס על מצב הדיור? איפה השולחנות ההפוכים על הקוטג' היקר? שמישהו יסביר ללבני, שהיא כבר לא עובדת בשירותים החשאיים. ובמעמדה הרם, זכותו של הציבור לדעת במה היא נבדלת מנתניהו, חוץ מאשר ההתרברבות, גם של תומכיה, בכך שהשכילה לסדר את העולם, אף שבנתה יותר בהתנחלויות ויזמה יותר מלחמות.

לגבי האוכלוסייה הערבית, הגיעה העת שתפסיק עם מדיניות העמימות, כשאמרה, ולא פירשה, ש"הביטוי הלאומי שלהם יתקיים אך ורק במדינה הפלסטינית". האם הכוונה היא שאם הרגש הפטריוטי גואה בקרבם אז את "בלאדי בלאדי" ישירו ברמאללה, וכשטרדות היום יציפו אותם הם יתדפקו על דלתות הביטוח הלאומי? או שמא יש כוונות אחרות, למשל חילופי שטחים?

אופוזיציה שמשמשת עתודה לנתניהו לקראת ספטמבר המתקרב; שמשמשת עתודה בדיון על מושג "מדינת הלאום היהודי", במובנו הגזעני; שכמה מחבריה מתחרים עם "ישראל ביתנו" בהצעות גזעניות; שברגע האמת תחזר תחילה אחרי ליברמן לקואליציה שלה – היא לא יותר מקריקטורה.

אכן, בצער אפשר לקבוע שאין אופוזיציה בישראל. ואת הכל צריך להתחיל מחדש. בשביל להפיל את ממשלת נתניהו, שמוכרת את אוצרות המדינה לטייקונים בנזיד עדשים, צריך קודם כל להתנער מהאופוזיציה שהיא מאותו זן.

צעירי רוטשילד לא מחכים. בשבת האחרונה הם הודיעו שהם סומכים רק על עצמם.