38 חברי כנסת הצילו את כבודה של הדמוקרטיה הישראלית בהצבעה שהתקיימה ב-12.7.11 על "חוק החרם". 47 חברי כנסת איפשרו לפסולת התחיקתית הזאת לעבור. ארבעת הח"כים של חד"ש נימקו את התנגדותם הנחרצת לחוק החרם, המונע מחאה פוליטית. להלן קטעים מדבריהם.
ח"כ מוחמד ברכה:
חוק החרם הוא ביטוי לאיוולת המחברת בין כיבוש לבין פאשיזציה. החוק הזה, הפוגע בדמוקרטיה, מעניק מעטפת הגנה למפעל העבריינות הגדול ביותר בתבל והוא – ההתנחלויות בשטחים הפלסטיניים הכבושים.
החוק הוא אמירה פוליטית, שההתנחלויות וכלכלתן חשובות יותר ממשא ומתן לשלום, חשובות יותר מהאינטרס של העם בישראל, של העם הפלסטיני ושל כלל עמי האזור להגיע להסדר שלום.
כנסת ישראל, באישור החוק, גם נותנת חסינות לעבירה על החוק הבינלאומי, האוסר על מדינה כובשת להקים התנחלויות, וגם מפקיעה את האפשרות לבקר את המעשה הבלתי- חוקי הזה.
הלהיטות של ראש הממשלה, נתניהו, להעלות את החוק הזה להצבעה, למרות הביקורת של שמתח עליו היועץ המשפטי של הכנסת, מעידה, עד כמה מסוכנת הממשלה הזאת לדמוקרטיה ולעתידם של העמים באזור. היא גם עדות נוספת לאופי הנבוב של דיבורי נתניהו על רצונו בחידוש המו"מ המדיני.
מעל דוכן הכנסת אני קורא לכל אזרח, שעתיד ילדיו יקר לו, לקום ולהחרים את ההתנחלויות ואת תוצרתן.
ח"כ חנא סוייד:
לאחרונה פרסמו רבנים פסק הלכה, לפיו אסור להשכיר לערבים דירות בצפת ובמקומות אחרים. פסק הלכה זה הוא חרם על האוכלוסייה הערבית. הוא גם פסק הלכה גזעני ברור. אך אותם רבנים לא פוטרו מכהונתם למרות שגם לפי החוק הקיים, הסתה גזענית אינה מוגנת באמצעות חופש הדיבור.
אך כאשר מדובר בביקורת על ההתנחלויות בשטחים הכבושים, הימין מחוקק חוקים דורסניים כמו "חוק החרם", שיש בהם פגיעה קטלנית באחד היסודות המוצקים של חברה דמוקרטית וליברלית – חופש הביטוי והפעילות הפוליטית.
חוק החרם נועד לחסום את הדיון הציבורי סביב הנושא הקיומי של ההתנחלויות. בישראל, מותר לקרוא לחרם של צרכנים על גבינת קוטג', אך אסור לקרוא לחרם על תוצרת ההתנחלויות. בארצות-הברית, המובאת כדוגמא למדינה האוסרת חרם, אין שום איסור על אזרח לקרוא לחרם על מוצרים, שירותים, ביקורים וכן הלאה.
חוק החרם משרת גם את המטרה של הימין למחוק את הקו הירוק ולטעון שהשטחים הכבושים מאז 1967 הם חלק ממדינת ישראל. וכך מייצרים את הטענה, שמי שנגד ההתנחלויות הוא כאילו נגד ישראל.
ח"כ דב חנין:
הכנסת תאשר היום חוק נורא, שמטרתו הפוליטית האמיתית – הגנה דרמטית על ההתנחלויות. הגרעין האופרטיבי של החוק הזה הוא עילת תביעת נזיקין במסלול מהיר, בלי הוכחת נזק, נגד כל מי שמחרים התנחלויות. בישראל, לצמחונים מותר לקרוא להחרים איטליזים, ולדתיים מותר לקרוא להחרים מסעדות לא-כשרות. לפי חוק החרם, רק דבר אחד אסור להחרים – התנחלויות.
מניעת דיון ציבורי על הקדושה המזויפת של ההתנחלויות, זו פגיעה קיצונית בחופש הביטוי ובחופש המחאה. האם מישהו עוד יוכל לומר, אחרי שהחוק הזה יאושר, שבישראל יש דמוקרטיה? החוק הזה מצטרף לשורה מקוממת של חוקים אנטי-דמוקרטיים. מהיום ירחף צל מאיים של עבירה מעל כל מחאה פוליטית עד אשר, כפי שמקווים יוזמי החוק הזה יושתק הדיון הפוליטי כליל. המצב היום הוא, שמוצר שמיוצר בהתנחלויות יורד מהמדפים ב"מרקס אנד ספנסר". האם גם אותם יתבעו במסגרת "חוק החרם?
חוק החרם עומד בסתירה מוחלטת לחוקי היסוד של המדינה ולחירויות המחאה והביטוי, שבלעדיהן לא קיימת דמוקרטיה. החוק עצמו נוקט לשון מעורפלת; מכיל הגדרה מאוד נרחבת של המושג חרם; וקובע כמבחן להפעלת המנגנונים של החוק את מה שמכונה "אפשרות סבירה", שזה תנאי רחב ביותר. ועל בסיס "האפשרות הסבירה", מי שמפר את החוק הזה מבצע עוולה אזרחית, ישללו ממנו הטבות כלכליות, והוא יחויב לשלם פיצוי גבוה למי שרק לכאורה נפגע מהחרם.
הסיפור המופלא של חרם האוטובוסים במונטגומרי, אלבאמה, התחיל כאשר סירבה רוזה פארקס ב-1 בדצמבר 1955, לפנות את מקומה באוטובוס לאדם לבן. בעקבותיה, מרטין לותר קינג הכריז חרם על התחבורה הציבורית, והשחורים בעיר הזו, וגם לבנים דמוקרטיים, הלכו ברגל. הרשויות עצרו את מרטין לותר קינג. התעוררה מחאה ציבורית בארצות-הברית כולה. עד שב-13 בנובמבר 1956 נפסק פסק הדין של בית המשפט העליון האמריקאי, שקבע שהפרדה גזענית סותרת את חוקת ארצות-הברית.
סופו של הכיבוש יהיה כסופה של ההפרדה הגזעית. כמו שהפעולה נגד החרם של מרטין לותר קינג הייתה פרפורי הגסיסה של האפליה הגזענית בארצות-הברית, חוק החרם יהיה, אני מקווה, פרפור הגסיסה של מפעל ההתנחלויות ההרסני .
ח"כ עפו אגבאריה:
"חוק החרם" נולד, כנראה, בבית מדרשו של ראש הממשלה נתניהו, אם כי לכנסת הביאו ח"כ זאב אלקין מהליכוד. נראה שהחוק הוא פרי התחרות בין פלוגות הימין, מי יהיה מנהיג הימין והמתנחלים. לאחר שהכנסת אישרה את החוקים הגזעניים – "חוק הנאמנות" ו"חוק הנכבה", שיזם ליברמן, נתניהו רוצה להוכיח, שגם הוא עסוק בחיסול המרחב הדמוקרטי בישראל.
חוק החרם מגן על ההתנחלויות, שהן בלתי-חוקיות לפי החוק הבינלאומי. אך אותה קואליציה ימנית, המחוקקת אותו, היא עצמה מקיימת חרם על עזה: ממשלת נתניהו אוסרת על הכנסתן לרצועה של סחורות חיוניות כמו חומרי בנייה וחומרי גלם למפעלים אזרחיים. נשאלת השאלה: מדוע למדינת ישראל מותר להחרים את עזה, למתנחלים מותר לפרוע בתושבים הפלסטינים וברכושם, ורק למתוח ביקורת על ההתנחלויות ולקרוא להחרים את תוצרתן, למשל – אסור, ומי שיעשה זאת ישלם קנסות של רבבות שקלים?
